ללא פחד: הורים טובים יודעים להקשיב לעצמם
עודף המידע שמציף את ההורים של היום, גורם להם להתנתק מהאינסטינקטים הבסיסיים שלהם ולהחליט החלטות המבוססות על חוסר ביטחון. עומר מלי הנגבי קוראת להורים להקשיב לעצמם. אם התינוק רוצה להירדם על הידיים – אפשרו לו. הרגלים תמיד אפשר לשנות
החרדה הכי גדולה של הורה היא בריאות הילד שלו. במקום שני נמצא נושא החינוך. בעוד שהשפעת ההורים על מצבו הבריאותי של הילד היא תמיד מוגבלת, הרי שחרדת החינוך מוטלת כולה על הכתפיים של ההורים. כובד המנשא הזה ימשיך ללוות את ההורים הרבה אחרי שהתינוק יעזוב את המנשא.
בתחום החינוך הכל מתרכז בסיבה ותוצאה, שכר ועונש. הפחד מלהתמודד עם הדילמות מניע אותנו לרוב להחליט החלטות בצורה שכלתנית ומנותקת רגשית. איך יודעים מה נכון ומה לא? מכל השבילים האפשריים - איזה הכי נכון לי ולמשפחה שלי לצעוד?
פעם הכל היה כל כך פשוט, הלידה מתרחשת בחיק המשפחה, התינוק מתחבר לשד מיד לאחר הלידה ובכל שאלה כל בעיה וכל משבר יש שבט שלם שתומך עוזר עונה ומכוון. היום המצב שונה לחלוטין. את התשובות והתמיכה מספקים לנו המקורות הכתובים או אנשי המקצוע. האינסטינקט שלנו כבר לא מספיק כדי להנחות אותנו – אנחנו הרי טירונים, לכן כדי שלא נלך לאיבוד עדיף להקשיב למישהו שכבר היה שם, מישהו שיכול להדריך אותנו.
להתייעץ ולבקש עזרה זה לא בושה ויש כאלה שאכן זקוקים לה, אבל הסחרור שנוצר היום בגלל הנגישות הרבה למידע גורם לנו מראש להרגיש חוסר ביטחון באינסטינקטים הכי אמיתיים שלנו. בסופו של דבר, כל הורה הרי יודע שכמה תמיכה ועזרה שלא תהיה לך - בסוף יגיע הרגע שזה אתה והתינוק לבד ואתה זה שצריך לקבל החלטה וגם לשאת בתוצאות.
ההורים של היום מוצאים את עצמם עסוקים שעות רבות בשאלה אם מה שהם עושים נכון ובעיקר – האם מה שהם עושים לא דופק את הילד שלהם או מקנה הרגלים גרועים לעתיד.
יש נשים שלא יניקו בגלל שהן חוששות להתמודד עם שלב הגמילה מהשד, יש נשים שכנגד הטבע והסיכויים מנסות ללמד את התינוק שלהן להפוך לעצמאי בגיל שבועיים וללמד את עצמו להירדם לבד, כי בעוד חצי שנה ההרגל הזה עלול להעיק. יש הורים שלא ישכנו את התינוק בחדרם לאחר הלידה מהפחד להתמודד עם המעבר העתידי לחדר משלו. את כל המהלכים המוזרים האלו עושים הורים בטענה שבעתיד זה ישתלם.
הנושא הזה דורש התייחסות רצינית. לא יכול להיות שנייחס את כל ההרגלים הרעים לקטגוריה של דברים שלא נוכל לשנות בעתיד. המילה "הרגל" מדברת על דבר שמתרגלים אליו אך באותה מידה על פעולה - להרגיל ולהקנות הרגל. הרגלים נועדו כדי לשנות אותם בעת הצורך.
הרגלים לא נוצרים סתם. הם מתאימים
ההורים של היום מתבלבלים מעודף המידע. לכל נושא בטיפול בתינוק יש שם או תווית, שמטרתו המוצהרת היא למנוע טעויות, אך בפועל מסית אותם מן ההקשבה לאינסטינקטים הבריאים והנכונים הטבועים בהם.
תינוק מן הסתם יירדם טוב יותר על הידיים שלנו, בעיקר כי חום גופינו נעים לו והתנועה מזכירה לו את תחושותיו ברחם.
תינוק שנרדם בהנקה - מה יותר טבעי מזה? פעולת היניקה עצמה מרגיע את התינוק, משחררת לגופו הורמונים מרגיעים, הוא כולו רפוי נינוח ורגוע, מצב מושלם לשקוע בשינה, הכי טבעי לישון אחרי ארוחה טעימה וטובה ולכן לנתק אותו מהשד ולבקש ממנו להירדם באופן עצמאי זה משהו מנוגד לטבעו.
תינוקות עוברים הרבה שלבי התפתחות בשנה הראשונה לחייהם וכל שלב מצריך התייחסות אחרת. החוקים שתקפים בחודשים הראשונים אינם רלוונטיים בשלב מאוחר יותר.
אם התינוק שלנו מראה לנו שהוא צריך אותנו קרוב, חשוב להיענות לצרכים שלו. התינוק שלנו לא מפונק, התינוק שלנו פשוט רוצה שנעזור לו במה שהוא לא מסוגל לעשות בעצמו.
אם נוח לנו להרדים את התינוק על הידיים, תוך כדי תנועה או בשכיבה בערסל או עגלה, כי כך הוא נרדם וכך נעים לו כרגע, אז למה להפריע? למי אכפת מה יהיה מחר, בעוד חודש או בעוד שלושה חודשים? אין הרי ערבות על שום דבר, יכול להיות שבעוד חודשיים התינוק לא יסבול את זה שמנדנדים אותו ויכול להיות שבעוד 3 חודשים כאבי השיניים יגרמו לו לדרוש את קרבתכם ביתר שאת.
אם תקומו יום אחד ותרגישו שהמצב לא מתאים, צרו את השינוי בכל הכוח. להורים יש נטייה לתלות בתינוק את הסיבה לכך שהם לא מסוגלים ליצור שינוי: "הוא מסכן, הוא מת מעייפות ולא מצליח להירדם לבד, צריך לעזור לו", ובכך לשכנע את עצמם שהמצב אינו מחייב שינוי, אז לא, התינוק לא מסכן, ומצד שני, אנחנו גם לא צריכים להפוך למסכנים, ולכן נהיה קשובים לעצמו ולמה מתאים לנו בכל שלב.
ביום שתרגישו בפנים חזק בבטן שהשינוי חייב להיעשות לא תצטרכו שום עזרה, שום תמיכה ושום עצה, אתם תדעו לבד מה הכי נכון לגור שלכם, ואף אחד לא יצליח לשכנע אתכם שלתת לו לשכב במיטה ולבכות זה מה שנכון לו.
הדבר הכי חשוב הוא לא לפחד מהשינוי, תינוקות מרגישים הכל, אם אנחנו בלבטים הם יודעים שניתן לכופף אותנו בשנייה, האינסטינקטים החייתיים שלהם מאוד מפותחים ולכן צריך להגיע אליהם בחזית מאוחדת ושלמה.
ובכל מה שקשור לחינוך, אני קוראת לכם לעצור לרגע, לשים אזניות גדולות ואטומות שיוכלו לבודד אתכם בצורה מושלמת מרעשי הסביבה ולפתוח צוהר קטן לנשמה. שם, בחושך, בשקט הזה, נמצא את התשובה שנכונה לנו ורק לנו, נמצא את הקול הקטן הזה שהוא הbeing שלנו, זה שאנחנו מפחדים כל כך שידפוק את ההחלטות שלנו.
אם נצליח לשמוע את הקול הקטן הזה ולתת בו מספיק אמון שינחה אותנו ויוביל אותנו למקומות הנכונים, נזכה לעשות את הבחירות המושלמות עבורנו ועבור המשפחה שלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם