במקום בת מצוו'ש: טיולי התנדבות באפריקה עם כל המשפחה
מתאים לכם מסיבת כניסה לבגרות בכפר אפריקאי למרגלות הקילימנג'רו במקום בר/בת מצווש? השתתפות בפרויקטים התנדבותיים למען ילדים באפריקה במקום טיול לאלפים? המגמה החברתית-קהילתית מגיעה גם לתיירות ולטיולי הקיץ המשפחתיים, ונראה שהיא כאן כדי להישאר
"חיפשנו אלטרנטיבה ראויה למסיבות הבת מצווש המשוגעות שסביבנו", מספרת אמה, לימור סלע, "והחלטנו לקחת את הגר ואחיה הקטנים לאפריקה. הטקס היה שיא הביקור שלנו, והיה מאוד מיוחד ומרגש. הם ניגנו ושרו בסווהילית ואפילו הכינו לנו את מילות השירים באותיות לועזיות, כדי שנוכל להצטרף".
מסיבת הבת מצווה בנוסח הטאם-טאם הייתה חלק מהניסיון של משפחת סלע (שביקרה בטנזניה וזנזיבר עם ילדיהם, בני 12, שמונה וחצי ושש), שלא להסתפק בטיול תיירותי רגיל, אלא לשלב בו גם את הטרנד החדש ההולך ומתפתח: תיירות עם מעורבות בקהילה.
"יצרנו קשר עם הכומר של הכפר עוד מהארץ", מספרת לימור, "והגענו עם מזכרות נוצריות מירושלים, שמאוד ריגשו אותם. לפני שהגענו, הם לא ראו את הקילימנג'רו מבעד לעננים חודשיים, ופתאום, אחרי שנתנו להם את התשורות מארץ הקודש, ההר הופיע. מבחינתם, זו הייתה התגלות".
בשביל ילדי הקניון והאספלט, ביקור באפריקה יכול להיות חוויה מרתקת ואף מחנכת. לצפייה בחיות בר במקום החיות הטבעי שלהן יש ערך מוסף אדיר, אבל מדינות היבשת השחורה אוצרות בתוכן לא רק טבע פראי, אלה גם תרבויות שונות בתכלית וסבל אנושי. כחלק ממגמה חברתית רחבה, הופכת בהדרגה גם התיירות, בעיקר למדינות העולם השלישי, למעורבת יותר.
התכנים ואתרי הביקור של הטיולים המאורגנים כוללים מפגשים עם האוכלוסייה המקומית פעילויות סיוע והתנדבות. כך, למשל, תוכלו לשלוח את המתבגרים שלכם לסדנת חינוך באפריקה, במסגרת "ספארי מעורבות" של חברת "ספארי קומפני" מקבוצת מנליק ועמותת "ברית עולם". "ספארי מעורבות" לנוער מיועד לבני 18-15 ומשולבים בו טיולים בסוואנות ושמורות טבע, ופעילות התנדבותית במרכזים הומניטריים.
"זה מעבר לחופשה רגילה," אומרת רונית הרשקוביץ, יו"ר קבוצת מנליק. "מדובר במסע למציאות חיים שונה, עם ערך מוסף הומניטרי ואנושי". הרשקוביץ, המנהלת זה שנים קשרי תיירות עם מדינות אפריקה ואף משמשת קונסולית כבוד של זמביה בישראל, החלה
הרשקוביץ מוציאה טיולי ספארי למדינות אפריקה ולזנזיבר, ומאמינה שהאנושות עוברת בשנים האחרונות אבולוציה תרבותית. "אנשים מחפשים מעורבות. בחיי היומיום זה יכול להיות תרומה לקהילה, וגם בתיירות מחפשים את הדבר הנוסף. לא רוצים רק להשקיף מחלון הרכב, אלא לראות ולחוות מקרוב איך אנשים חיים, לבקר בבית ספר, לשמוע שירת 'גוספל' בכנסייה ולשלב קירבה ונתינה. בעיניי יש בזה גם ערך שגרירי, להביא את הישראליות היפה".
בביקוריה המרובים באפריקה היא נתקלה לא אחת בקבוצות של בני נוער ממדינות העולם, שהגיעו לטיולי מעורבות. "יש צעירים שנוסעים לסאמר סקול או חופשת סקי, ויש שמעדיפים את השילוב של טבע ונתינה. החלטתי שטיולי מעורבות ידברו גם אל הנוער הישראלי. זה לא אומר שצריך להיכנס למחויבות ארוכת טווח, מדובר יותר בטעימות".
השותפה השנייה בספארי מעורבות, עמותת "ברית עולם", קמה ב-2005 ביוזמת ד"ר מייק נפתלי, כדי לקדם את רוח ההתנדבות והנתינה הישראלית ברחבי העולם למען הנזקקים.
"אנחנו עובדים על פיתוח פרויקטים התנדבותיים במדינות מתפתחות, בתחום הרפואי והחקלאי ובתחום החינוך והאמנות", מספרת מנכ"לית העמותה, נעמה שילה. "זאת בנוסף למתן סיוע למבקשי מקלט בישראל וסיוע חירום באזורי אסון".
אז איך מביאים את הישראלים אל לב המצוקה האפריקאית וגם מאפשרים להם לכייף? ספארי מעורבות הוא אחת הדרכים לכך. "רצינו לאפשר לאנשים להרגיש את אפריקה לא רק דרך העיניים והרגליים אלא גם דרך הלב", אומרת שילה. "ליצור מפגש בלתי אמצעי עם התושבים, עם חיי היומיום שלהם ועם צורכיהם. שאנשים יראו בעיניהם מהי מעורבות חברתית ומה האפקט שלה על החיים במקומות האלה. אנחנו מצפים שהחוזרים יהיו שגרירים לדבר בישראל".
מסע ספארי מעורבות הראשון יצא לאוגנדה בפברואר 2012, וכלל ישראלים מכל הגילאים. הטיול במדינה המזרח אפריקאית הירוקה עבר באנטבה, בטרמינל הישן בו התרחש המבצע המפורסם, בשמורות הטבע, המפלים והאגמים ואחר כך בשני מיזמים של "ברית עולם" בכפר בקירבת קמפלה, בירת אוגנדה: האחד הוא פנימייה לאמנויות בשם "מוזה", המיועדת לבני נוער בסיכון בגילאי 21-16 ופועלת בתוך מכללה מקומית לאמנות.
"בני הנוער לומדים שם טווח רחב של אמנויות וזוכים גם לטיפולי תרפיה באמנות כדי להתמודד עם מציאות חייהם הקשה", אומרת שילה. "הרעיון הוא לאפשר להם להתפתח אישית ולבטא את עצמם וגם לתת להם כלים להתפרנס מאמנות, ברמת היזמות".
הפרויקט השני הוא גן ילדים בשם "נזרת", לגילאי שלוש עד שש. "גני ילדים לא נפוצים באפריקה ולרוב הילדים אין שום הכנה לבית ספר. מתנדבים ישראלים הקימו שם לאחרונה מערך מורים, תוכנית עבודה שנתית, מבחנים לילדים לקראת בית הספר, והכל על בסיס של מלגות לימוד שנתיות, שאנשים טובים מממנים".
"עברנו חוויה מרגשת ומעצימה," אומרת שוש בן משי מבאר שבע, מנהלת מתנ"ס ביישוב בדואי, שהשתתפה במסע. "זה היה מסע של התבוננות עלינו כחברה, על נתינה לחלשים אצלנו. היה יפה לראות גם איך העזרה מבחוץ מביאה לניצנים של יזמות ושינוי אצל האוכלוסייה המקומית. "פגשנו בני נוער וילדים שלפני כן לא זכו לחינוך. לראות ילדים מסכנים קטנים כל כך היה משהו שמאוד נוגע ללב. הפעלנו אותם וזה היה מקסים, כל אחד נתן להם מהעולם שלו. אכלנו ביחד את האוכל המקומי ונוצר קשר מאוד חם".
"היה מרגש לראות איזו עבודת קודש עמותת 'ברית עולם' עושה שם. הם הביאו, למשל, אוצרת אמנות מהארץ, לאצור תערוכה של תלמידים לאמנויות ב'מוזה', הם מביאים גם מורים לאמנות מהארץ. בגן הילדים, המתנדבות הישראליות יוזמות מפעלי התרמה לילדים בעזרת האמהות ומלמדות אותן לשווק מחרוזות וחפצי אמנות שהן עושות.
"לפני שעזבנו את גן הילדים, כל אחד מאיתנו 'אימץ' ילד. אני אימצתי ילדה בת שש ולקחתי על עצמי לממן לה את הלימודים בבית הספר לכל השנה. לא מדובר אגב, בסכום גדול, בסך הכל 180 דולר" .
מפגש מרגש נוסף שחוותה הקבוצה היה עם קהילת "האבה יהודייה", השומרת את חוקי היהדות זה 100 שנה. "בילינו איתם שישי-שבת בכפר. הרב של הקהילה חי במשך תקופה בארץ ומדבר עברית והיה מרתק לראות איך הם שומרים על היהדות במקום כל כך זר ונידח".
לדעתה, טיול המערב ביקור במקומות כאלה יכול להיות מאיר עיניים בשביל ילדים ובני נוער. "ילדים שנוסעים לחו"ל מגיעים בדרך כלל לאתרים מתוירים. אולי רואים קצת טבע, אבל למקומות הקשים שקיימים בכל מדינה ובעיקר באפריקה הם לא מגיעים. אין לי ספק שזה יכול לתרום הרבה לאכפתיות והסולידריות החברתית".
מסע הנוער הראשון, של 20 ימים, יצא ב-12 ביולי לאוגנדה. חמשת הימים הראשונים הם ימי גיבוש וחוויית ספארי ואחר כך ממשיכה המשלחת להתנדבות בשבט היהודי ובאתרים ההומניטריים של "ברית עולם." לדברי שילה, ספארי מעורבות לנוער הוא אינטנסיבי יותר מזה של המבוגרים, מבחינת פעילויות ההתנדבות. "הם בעיקר מעורבים ב'מוזה אוגנדה' מול בני הנוער, ועושים ביחד איתם פרויקטים לטובת גן הילדים.
"אחת המטרות שלנו היא לטפח התנדבות גם בחברה האוגנדית, כדי שתהיה שם עזרה עצמית, בלי לחכות לאנשים מבחוץ. לכן נושא הנתינה לאחר יהיה חלק מרכזי בשיח בין בני הנוער האוגנדים לישראלים. נתינה היא לא רק למי ששייך לקהילה שלי, אלא גם לעולם שבחוץ. התקווה שלנו היא, שבני הנוער יישבו בקסם ויחזרו לכאן כמתנדבים לטווח ארוך. מה שבטוח, החוויה תיהפך לחלק מהם".
גם אם אתם מטיילים באפריקה בהרכב משפחתי ולא יכולים להיכנס להרפתקת התנדבות, יש מי שיתפור בשבילכם טיול בגוון תרבותי-חברתי שיספק חוויות בלתי נשכחות. "חיינו בכפר שליד הקילימנג'רו כמה ימים," נזכרת לימור סלע. "כולם היו כל כך נחמדים אלינו, ניגשו ובירכו אותנו בברכות המיוחדות שלהם. הכומר הזמין אותנו לארוחה אצל אמא שלו בת ה-101. חברים אחרים מהכפר לקחו אותנו לטרק בסביבה, בתוך גן עדן של צבעים וריחות שקשה לדמיין אל מפלים מהממים".
החוויות הייחודיות, היא מספרת, שינו את הילדים לנגד עיניה. "את מגלה שמתוך הילדים המאוד רגילים שלך צומח משהו מאוד מיוחד. הם יושבים בנימוס לאכול תבשילים כמו מרק בננות עם בשר, הם משחקים שעות עם הילדים של השבט. ההתנהגות שלהם הייתה הכי טבעית בעולם. אחד הדברים היותר יפים במפגשים האלה היה לראות שילדים הם ילדים הם ילדים".
מסימו פורטלנה מתל אביב, שהוציא את משפחתו המורחבת, כולל הסבתות, לטיול באפריקה בקיץ שעבר, חזר גם הוא נפעם מהחוויה, ששיאה מבחינתו היה מסע הדיג שערך עם ילדיו ודייגים מקומיים באי זנזיבר ומפגש עם לווייתנים כחולים.
"כולם שם עוסקים בדיג והחלטנו לחוות את זה איתם", הוא מספר. "יצאנו לים, הילדים, שהיו אז בני 11 ו-15 ואני, עם שני דייגים והוצאנו חכות. זאת הייתה חוויה אדירה. הבן שלי תפש דג של 15 ק"ג, שאחר כך אפינו בתנור ואכלנו ארוחה חגיגית.
"הכפריים בטנזניה וזנזיבר מאוד חברותיים וכולם מדברים אנגלית. לא הייתה לי בעיה לגשת למישהו ולהתחיל לדבר. למרות שהמטרה העיקרית שלנו הייתה ספארי, תוצר הלוואי היה היכרויות עם אנשים. אתה עובר בעיירות הקטנות, באים למכור לך דברים ואתה לא יכול שלא להיחשף לחיים המקומיים. גם הילדים הבינו שיש עולם שונה משלהם. אני חושב שהם לקחו איתם מטען רציני".
גיל וקנין ממכמורת, שטייל עם משפחתו באפריקה לפני שנתיים, מספר גם הוא על טיול קסום, אך מטיל ספק ביכולת לקיים מעורבות אמיתית בקהילה במהלך טיול קצר טווח עם הילדים. "נסענו לטנזניה וזנזיבר עם שלושת הילדים, שהיו אז בני שנתיים, עשר ו-12 ועם זוג חברים עם ילדים".
הרעיון העיקרי היה טיול ספארי, כי הילדים מאוד אוהבים חיות. "זה היה טיול נפלא. טנזניה היא ארץ מאוד רגועה ונעימה וספארי שם זה תענוג, אבל כזוג שחי בעבר כמה שנים בהודו, נראה לנו קצת יומרני לצפות שנתערה באוכלוסייה המקומית בזמן כל כך קצר ובהרכב משפחתי. כשאתה חי תקופה במקום ומכיר את היומיום, אתה יכול להתערות. כאן הילדים מאבדים סבלנות, אתה זז ממקום למקום ואתה רוצה גם לנוח. ברור שעל הדרך, אתה רואה דברים ומכיר אנשים וזה בסופו של דבר מחלחל, גם לילדים".
גם אם לא הצלתם את העולם, רוב הסיכויים שהמסע באפריקה ייחרת היטב בלבכם ובזיכרונכם. "המסע הזה פקח את העיניים של כולנו, מבוגרים וילדים, לאנשים שחיים אחרת", אומרת לימור סלע. "למדנו לשים את השיפוטיות בצד ולא לנסות לחשוב מי מתקדם יותר ומי מפותח יותר. לדעתי, זוהי תמצית האנושיות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם