שנת שרות: נשארים שנה נוספת בגן בגלל ההורים
רגע לפני שאומרים שלום כיתה א', כדאי שתדעו: נתונים חדשים מגלים שיותר ויותר הורים משאירים את התכשיט לשנה נוספת בגן חובה. המומחים מזהירים, הילדים מבולבלים, ובישראל כמו בישראל, יש כמובן מי שעושה מזה כסף
לא, לא מדובר על לבטים של הורה שצריך להחליט אם לחתום לילד עבור שירות קרבי בצבא, אלא על דילמה משמעותית לא פחות: האם לשלוח את הילד מחממת גן החובה אל בית הספר היסודי, או להשאירו בגן עוד שנה?
"זוהי החלטה מאוד חשובה שעשויה להשפיע על כלל ההתפתחות של הילד בעתיד. מצד אחד את רוצה לשמור ולהגן עליו אם הוא עוד לא בשל, ומנגד, את לא רוצה שיתייבש סתם עוד שנה בגן ויאבד זמן יקר", מספרת מיקי, שלאחר מלחמות פנימיות רבות החליטה להשאיר את בנה הבכור שנה נוספת בגן.
יום העלייה לכיתה א' הוא אחד הימים המרגשים ביותר בחייהם של ילדים והוריהם. הילקוט כבר מוכן ליד הדלת, לידו גם תיק האוכל, בפנים המחברות והקלמר הקטן. הציפייה למפגש המרגש עם המורה, עם החברים החדשים-ישנים ועם החבר החדש שילווה מקרוב בשתיים עשרה השנים הקרובות - הצלצול, יוצרים מדי שנה חוויה חזקה ועוצמתית עבור דורות של תלמידים חדשים.
אך לצד ההתרגשות והציפייה לקראת הכניסה למערכת החינוך הבית ספרית, הולכת ומתפתחת בשנים האחרונות תופעה שבה אלפי ילדים במערכת החינוך אינם עולים במועד לכיתה א', אלא נשארים לשנה נוספת בגן חובה, במקרים רבים בעידוד ההורים המעדיפים, לדידם, לשמור ולגונן על הילדים שנה נוספת מפני הג'ונגל הממתין להם בבית הספר.
כך, בשנת הלימודים הקרובה תשע"ג, שתיפתח בסוף החודש (27 באוגוסט), יעלו נרגשים לכיתה א' קרוב ל-145 אלף תלמידים חדשים. לעומתם, קרוב ל-13 אלף ילדים בישראל, חבריהם בשנתון הגיל התואם, יחזרו פעם נוספת אל שעריו של גן החובה המוכר להם דאשתקד.
נתוני משרד החינוך מצביעים על עלייה באחוז הנשארים בגן חובה בעשור האחרון. ב-2001 עמד המספר על 7.9 אחוז. ב-2006 הוא טיפס ל-10.6 אחוז וב-2011 הוא כבר עמד על 12.2 אחוז. במקרים רבים מדובר בילדים שנולדו לקראת סוף השנתון, אך במשרד החינוך מדגישים כי זו לא הסיבה העיקרית. הסיבות העיקריות להישארותם של ילדים בגן הן חוסר בשלות רגשית ופערים קוגניטיביים המאפיינים ילדים בכלל השנתון.
"הבן שלי הוא יליד פברואר, אז אני לא יכולה לעשות לעצמי הנחות ולהגיד שהוא קטן וצעיר ואולי זה פער התפתחותי. בתור אמא אני ישר שואלת את עצמי מה לא עשיתי מספיק", אומרת מיקי.
במקרים רבים מדובר פשוט ביכולות אישיותיות של הילדים. יש ילדים שהקצב ההתפתחותי שלהם הוא איטי יותר ללא קשר לגילם.
"נכון, אבל כאמא את מיד לוקחת את הנושא על עצמך. מיד שואלת איפה את לא בסדר".
איפה היו הקושי וההתלבטות במקרה שלכם?
"במקרה שלנו היה מדובר במה שמכונה חוסר בשלות רגשית. מבחינה אינטליגנטית היכולות היו מאוד גבוהות, הוא כבר יודע לקרוא מילים רבות, יודע לספור וכו', אבל יש הרבה קשיים רגשיים. למשל, קושי להיפרד בבוקר, רכושנות יתר וכו'".
זה משהו שצפיתם מראש לאור אירועים שחווה, התנהגויות אחרות שלו בסביבה? או שאפשר לומר שזה נפל עליכם בהפתעה?
"לי היו חששות שזה אולי יגיע. אני יודעת מחברות אחרות שלי שזו דילמה שתמיד מתקרבת שמגיעים לגן חובה. אני לא חושבת שפעם התעסקו בזה ככה, אבל בשנים האחרונות זה ממש אישיו. גם מחיתולים הוא נגמל יחסית מאוחר, קצת אחרי גיל שלוש. הוא מאוד קשור ותלוי בנו, כמו הרבה ילדים בכורים. אני לא יכולה להגיד שכשהגננת קראה לי לשיחה הייתי ממש מופתעת".
מה היא אמרה לך בשיחה?
"היא אמרה קודם כל שהוא ילד מקסים ונבון וטוב לב וכו', אבל שהיא מזהה מתחילת השנה שיש קשיים מסוימים בהיבט הרגשי שיכולים להקשות עליו את המעבר לבית הספר ושהיא חושבת שצריך לשקול את ההחלטה
איך קיבל בנך את העובדה שלא יעלה השנה עם חבריו מהגן לכיתה א'?
"בהתחלה הוא היה קצת מבולבל. גם לקח לנו הרבה זמן לקבל את ההחלטה. זה משהו שבדיעבד אני מצטערת עליו, שלא היינו יותר זריזים והחלטיים כי זה גם השפיע עליו. הוא בכה קצת בהתחלה, אבל הסברנו לו את שוב ושוב, עם דגש על העובדה שיוכל להמשיך לשחק ולהישאר עם הגננת שהוא כל כך אוהב. לאט לאט זה נרגע והפך למשהו טבעי".
יש עוד חברים מהגן שהוא מכיר שנשארים איתו עוד שנה נוספת בגן?
"כן, יש עוד ארבעה חוץ ממנו, ככה שזה יצא ממש טוב. הוא גם מכיר את הילדים ואת הצוות וגם יעלה לכיתה א' איתם ועם החברים החדשים שיכיר במהלך השנה".
גם מור הופמן, בת 35 מהוד השרון, התלבטה רבות לפני שהחליטה שבנה הבכור ימתין עוד שנה לפני המעבר לכיתה א'. בימים אלו הוא מסיים שנתיים בגן חובה ומחכה יחד עם הוריו לפתיחת שנת הלימודים.
"הבן שלי הוא יליד אוקטובר", היא אומרת, "וההתלבטות הייתה אם להמשיך עם קבוצת חברי הילדות שלו מגיל שנתיים לבין המחשבה שהוא תמיד יהיה הקטן שבחבורה וישתרך מאחור, שלא הייתה לו את ההזדמנות להיות מוביל ומנהיג בקבוצה. גם הרגשתי שהילד אינו בשל לזה עדיין. בנוסף, אנחנו שייכים לזרם החינוך האנתרופוסופי שם הגישה אומרת לא ללחוץ וכי ילד בשל לבית הספר רק בגיל שבע".
ובכל זאת את אומרת שהייתה התלבטות קשה.
"ברור, זו הייתה דילמה רצינית עם כאבי בטן והכל. זו החלטה משמעותית לנתק אותו פיזית מהחבורה שהוא רגיל אליה, למרות שהם תמיד יישארו חברים גם מחוץ למסגרת הלימודית".
למה לא לסמוך על הילד שלך ולתת לו להסתדר ולהתמודד?
"הגישה שלנו אומרת לא להאיץ בילדים. למה שלא ייהנה לו מעוד שנה של משחק? של התפתחות רגשית בקצב שלו? בבית הספר נכנסים לסדר מאוד ברור ומובנה. בגן יש יכולת לפתח את הדמיון יותר, להיות יצירתי. הרגשתי שהוא כמו פרי בוסר עדיין. שהוא צריך עוד זמן".
איך מבשרים לילד שהוא לא ממשיך יחד עם חבריו לבית הספר?
"ישבנו יחד כולנו והסברנו לו שבשנה הבאה הוא ימשיך לשחק בגן ולא יעלה לכיתה א'. לא עשיתי מזה סיפור גדול מולו".
ואיך הוא קיבל את זה?
"בהתחלה הוא שאל 'למה ילדים שיותר קטנים ממני כן עולים ואני לא?'. הסברתי לו שאמא ואבא שלהם החליטו ככה ואמא ואבא שלך החליטו אחרת. ילד לא צריך להיות חשוף לכל הליך קבלת ההחלטות, זו לא באמת דמוקרטיה בשלב הזה. הוא המשיך ושאל עוד כמה פעמים למה לא. ושוב הסברתי עד שבסוף הוא הסתגל לרעיון וזה נפסק. אני חושבת שכשאת בטוחה בעצמך ובהחלטה שקיבלת ועומדת מאחוריה זה עובר גם לילד".
ובדיעבד, השנה הנוספת בגן הוכיחה את עצמה?
"מאוד. זה עמד במבחן התוצאה. היום הוא אחד המנהיגים של הגן, הוא זה שמייצר את המשחק, הוא מוביל. השנה הזו נתנה לו המון".
גם נופר אלפי-לס, מורה בת 36 מקריית אונו, בחרה להשאיר את בתה הבכורה שנה נוספת בגן החובה. בקרוב תחל הילדה את כיתה א', ואלפי-לס מרוצה: "הילדה שלי לא הפסידה שנה, אלא הרוויחה שנת ילדות נוספת. הצבא יחכה, בחיים שלנו היום אין מה למהר לשום מקום. היא ילידת סוף נובמבר, זה אומר שהייתי צריכה להעלות אותה לכיתה א' בגיל חמש ותשעה חודשים. היא קטנה גם בגיל וגם פיזית, ובעלי ואני החלטנו להשאיר אותה עוד שנה בגן".
כשאת אומרת "החלטנו" למי הכוונה? גם הגננת חשבה כמוכם?
"לא. היא דווקא חשבה שהיא מוכנה ובשלה והמליצה כן להעלות אותה לכיתה א', אבל אנחנו כהורים התעקשנו. היא הציעה שניפגש עם הפסיכולוגית של הגן, ולה הסברנו והצגנו נתונים. בסוף היא הבינה אותה וקבעה שכדאי שהיא תישאר. אפילו לא עשינו לה אבחונים. כך היא גם תעלה בסופו של דבר לכיתה א' עם ילדים שהיא מכירה".
העובדה שאת חלק מהמערכת השפיעה על ההחלטה שלך?
"מאוד. אני 13 שנים מורה בבית ספר יסודי ותמיד כשהורים פונים אלי להתייעץ בנושא הזה כשהם מתלבטים, אני ממליצה להשאיר עוד שנה. כיתה א' היא כיתה מאוד חשובה. זה המפגש הראשון של הילד עם מערכת החינוך. אני מאמינה שהשנה הזו מאוד קריטית להמשך הדרך. המטרה היא ליצור אצל הילדים חוויה של הצלחה. ילד שיגיע בשל יקבל ציונים טובים יותר, לא ייגרר אחרי ילדים אחרים, לא תידבק לו סטיגמה של תינוקי וילדותי".
לא יכולים להיות ילדים צעירים בגילם הכרונולוגי, אבל בשלים מספיק?
"ברור שיכולים להיות, הדברים הם לא שחור ולבן. אבל אי אפשר להשוות ברוב המקרים יכולות של ילד בן שש וחצי לילד בן חמש ותשעה חודשים. בכיתה א' הם נדרשים לשבת שעה וחצי על הכיסא, ללמוד לקרוא, לכתוב, לגזור. להוציא מהתיק את המחברת הנכונה. אפילו לצייר. את לא יכולה להשוות ציור של ילד בן חמש ותשעה חודשים לציור של ילד בן שש וחצי. זו גם הגישה שלי כמורה. לתת לילד חוויה של הצלחה".
איך הסביבה הקרובה קיבלה את ההחלטה הזו?
"תמיד יש כאלה שיחשבו אחרת. אבא שלי, למשל, חשב שהיא מפספסת שנה, ואני עניתי לו שהיא רק מרוויחה שנה. זה באמת לא משנה מה הסביבה חושבת. זו החלטה של ההורים".
במבט לאחור את חושבת שעשית את הדבר הנכון?
"בוודאי. היום הבת שלי עולה לכיתה א' כשהיא חזקה חברתית ובשלה. אני מרגישה שנתתי לה מתנה בזה שהשארתי אותה".
"אנחנו מדברים על נהלים מאוד ברורים, לא החלטה חד פעמית ולא שרירותית. יש חוזר מנכ"ל מאוד ברור בנושא הזה", אומרת אורה גולדהירש, פסיכולוגית התפתחותית ורכזת היחידה לטיפול בפרט באוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים במשרד החינוך.
"כל הילדים בשנתון גן חובה הם מועמדים פוטנציאליים לעלות לכיתה א'. הילדים בגן חובה, מתחילת השנה, נמצאים בתצפיות של הגננת. היא מכירה אותם היכרות מעמיקה. במהלך השנה ישנן בגן משימות שונות המותאמות לגיל ומכינות את הילדים למעבר לכיתה א'. המוכנות לכיתה א' נבנית כל השנה, ובהדרגה לקראת סופה רוב הילדים אמורים להיות בשלים ומוכנים למשימות של למידה פעילה בבית הספר'".
אז מי בכל זאת יכול להיות מוגדר כלא בשל או לא מוכן לעלות לבית הספר?
"בהנחה שהילד עם התפתחות תקינה, ייתכן בהחלט שבתחום אחד או יותר הוא יחווה קושי. זה יכול להיות קושי בהתפתחות שפה, בתחום האורייני לקראת פנייה לכתיבה והגננת מרגישה שהוא מתקשה. מנגד, יכול להיות פעמים רבות מצב שמבחינת 'שפת הגן' והידע הוא מתפקד באופן תקין אבל יש קושי רגשי עמוק ולא נקודתי".
כיצד זה בא לידי ביטוי?
"למשל קשיי פרידה שנמשכים לאורך זמן, תלות מאוד גבוהה במבוגר וקושי לפעול עצמאית, ילד שצריך כל הזמן חיזוקים, קושי לתפקד במצבים לא מובנים כגון משחק חופשי בחצר, קושי לקבל סמכות, קושי לרסן דחפים. ילדים שלא עומדים בתסכולים וכל תסכול מביא אותם להתנהגות מוקצנת. כשאנו מדברים על מעבר לכיתה א', ולילד או לילדה יש נקודות חולשה שציינתי, אנו חוששים שיהיה להם קשה להתמודד בתפקוד של בית ספר, שם יש פחות ליווי צמוד מאשר בגן. חשוב לבחון אם מדובר בקושי עמוק או בפער נקודתי עקב מצב מסוים במשפחה, למשל אח חדש או אבא שיצא למילואים. זוהי התבוננות בוחנת ומעמיקה".
איך אמורה הגננת להתמודד עם המסקנות האלו מול ההורים והילדים?
"תפקידה של הגננת הוא קודם כל לעזור לילד ולהוריו למצוא דרכים להתמודד עם הקושי שבו הוא נתקל ולמצוא דרכים להתערבות מיידית בתוך המסגרת, כדי לקדם את הילד להגיע אל המקום שמצפים שיגיע אליו. הגננת יכולה לערב את הצוות המקצועי של הגן אשר עומד לרשותה, בין היתר פסיכולוג הגן, וכמובן את ההורים, וליידע אותם במצב הילד. חשוב לציין שהגננת לא תפנה אל הצוות המקצועי ללא יידוע של ההורים. אין מצב כזה שגננת תגיע לסוף שנה ותגיד לפתע להורים שהילד אינו בשל לעלות לכיתה א'".
אז מי המחליט הסופי בעניין הזה? יכול להיות מצב שבו יש המלצה של צוות הגן לא להעלות וההורים מתעקשים או להפך?
"ברוב המקרים, כשישנה דילמה כזו, פונים לשירות הפסיכולוגי החינוכי באזור המגורים, שהוא ברוב המקרים גם פסיכולוג הגן. במקרים רבים פונים לאבחון מקצועי ויחד עם יתר המידע, תצפיות הגננת והמלצות נוספות הפסיכולוג מקבל החלטה והחלטתו היא הקובעת. אנו עושים כל מאמץ שההורים יכירו בהחלטה הזו ובשיקולים. לעתים זה לא קורה וההורים פונים לחוות דעת פרטיות והם יכולים להגיש ערעור ואז מתכנסת ועדה. ההחלטה של מנהל המחוז היא סופית".
מי שפנתה לוועדה כזו היא ענבל כהן (שם המשפחה בדוי), 31, אם לשניים מאזור ירושלים, שאף על פי שצוות הגן המליץ להעלות את בתה לכיתה א', היא ובעלה לשעבר סברו כי הילדה צריכה להישאר שנה נוספת בצלה של הגננת בגן החובה.
אחרי מלחמות רבות, אבחונים והמלצות הצליחו לשכנע את הוועדה בצדקתם ובקרוב תחזור הילדה אל חצר הגן המוכרת, שעה שחברותיה וחבריה יצעדו אל בית הספר. "הסתכלתי על הבת שלי והיה לי ברור שהיא עדיין לא בשלה לזה. גם מבחינת קושי רגשי, וגם במה שמכנים 'אוריינות' היא עדיין קצת מתקשה. למה לי לשלוח ילדה למערכת גדולה ומנוכרת לפעמים, שם יש סיכוי גדול שתלך לאיבוד ושלא תצליח בשלב הזה, כשהיא יכולה עוד להתבשל ושנה נוספת בגן יכולה לתרום לה המון?".
כי המערכת המקצועית חושבת שהילדה כן בשלה ומוכנה להתחיל את בית הספר. למה לא לסמוך על זה ולקבל את זה?
"למערכת הגדולה יש את השיקולים שלה, שלעתים הם גם מאוד מערכתיים וקרים. למרות שאני מאוד אוהבת את הגננת הספציפית שלנו, אני מכירה את הבת שלי יותר טוב מכולם".
בהמשך להמלצת צוות הגן, לא חבל לך שהיא בעצם מפספסת שנה שלמה? שלא תמשיך הלאה עם חברות וחברים שהיא כבר מכירה?
"ממש לא. ילדים מתחברים מאוד בקלות. תוך שבועות ספורים כבר יש להם חברים נוספים. אני מעדיפה שהיא תשחק עוד שנה במקום מוגן ותחת השגחה מאשר שתעלה לא מוכנה לכיתה א' ויהיו לה נזקים מזה".
האם ישנם נתונים או אירועים בחייה שייתכן שהשפיעו על העובדה שהיא צברה פער?
"תראי, היא ילידת אפריל אז אני לא יכולה לומר שהיא קטנה יחסית בגיל. אני ואביה התגרשנו כשהיא הייתה בת שלוש, למרות שאנחנו ביחסים מאוד טובים. ודאי שזה השפיע עליה מבחינה רגשית באופן זה או אחר, אבל לא מדובר באירועים שגרמו לה להיעדר במהלך השנה ולפספס חומר. היא ילדה מאוד נבונה".
מה לגבי הרצון של בתך? היא רצתה לעלות לכיתה א'?
"היא מאוד רצתה לעלות עם יתר החברות שלה, אבל בגיל הזה הרצון שלהם פחות רלוונטי".
ואיך היא התמודדה עם הבשורה?
"ישבתי והסברתי לה שבשנה הבאה היא תלך שוב לגן ותשחק ויהיה לה כיף ושכיתה א' תחכה לה ולא תברח לשום מקום. היו בהתחלה לא מעט סצנות של בכי, אבל כמו כל דבר בגילים האלה, בסוף זה נרגע. נחכה ונראה איך תעבור השנה הזו".
מעבר לשהות של שנה נוספת בגן, אתם מתכוונים לשלב התערבות נוספת על מנת לסייע לה בהכנה לכיתה א'?
"בשלב הזה עדיין לא. יכול להיות שבמהלך השנה, אם לא נראה שיש התקדמות משמעותית ובטח בחופש הגדול, אעשה משהו נקודתי".
נושא נוסף שאותו מעלים הורים כנקודה למחשבה בהתחבטות אם להעלות את הילד בזמן לבית הספר היסודי או להשאיר בגן שנה נוספת, הוא נושא ההתפתחות המינית, המתחילה לשלוח אותותיה ברוב המקרים בשנים שאנו מעבירים בבית הספר היסודי.
"ילדה שתעלה כשהיא קטנה מאוד פיזית מול שאר חברותיה תתפתח אחרונה, ולההפך לגבי מי שגדולה מאוד והדבר עלול להשפיע על דימוי הגוף שלה בהמשך. כך גם לגבי ילד שיעלה שהוא קטן משמעותית מחבריו. כשהם יתחילו להתעניין בבנות, הוא לא יבין מה המהומה ויכול לחשוב שמשהו לא בסדר איתו", אומרת מיקי.
"יש הרבה דברים והיבטים, שאנחנו כהורים צריכים לקחת בחשבון כשבאים לדון ולבחון את הנושא הזה של עלייה לכיתה א'. לא להקל בזה ראש". מסכמת נופר.
"יש נטייה לחשוב שאם משהו אינו כשורה בהתפתחות של הילד, הפתרון הטוב ביותר הוא להשאיר את הילד אוטומטית עוד שנה בגן חובה", טוען גיל פלג, פסיכולוג חינוכי המתמחה בעבודה עם ילדים.
"מחקרים בעולם מראים שהאופציה הזו עובדת דווקא באחוזים נמוכים. יש נטייה בשנה הזו לא לבצע התערבות נוספת, לתת לילד כביכול להתבשל עוד קצת וכך למעשה מפספסים עוד שנה ויכולים להיגרם עוד פערים".
המעבר לכיתה א' הוא חוויה שיכולה להיות מרתיעה כמעט לכל ילד.
"בוודאי. הלכה למעשה, כמעט כל ילד, בין אם הוא בשל ובין אם לא, חווה משבר הסתגלות זה או אחר במעבר מהגן אל בית הספר. זהו שינוי משמעותי ממקום חמים ומוגן עם יחס פרטני, אישי וקרוב לסביבה פחות צמודה ומלטפת. גם המבנה הפיזי שמשתנה מגן ילדים בודד או מקסימום אשכול גנים, אל מבנה בטון גדול עם מאות תלמידים. יש ילדים שיתגברו על המשבר תוך כמה ימים ויש כאלו שיידרשו להם שבועות ואף חודשים. כולם בתחום הנורמה".
מהם הנזקים שיכולים להיגרם לילד שיעלה לכיתה א' לא בשל?
"לכאורה, החשש הגדול שילד כזה יצבור פערים מול חבריו ישר בתחילת השנה ושיהיה לו קשה להדביקם ולא יוכל להסתגל הישגית וגם חברתית".
ובמקרה ההפוך, מה הנזק במקרה של השארה "מיותרת" שנה נוספת בגן חובה?
"הנטייה בשנה הזו היא לא לבצע במקביל התערבות נוספת ולחכות שדברים יקרו מעצמם. בכך אנחנו בעצם משדרים לילדים חוסר יכולת להתמודד עם קושי. החזרה על התכנים המוכרים שנה נוספת עלולה לחסום אלמנטים של מוטיבציה וסקרנות, יש כאן חסימה מסוימת של יכולות. אגב, בהרבה מקרים העובדה הזו מתפרצת גם מאוחר יותר בגיל ההתבגרות. אפשר להקל ראש ולומר שמתבגרים נוטים להאשים את הוריהם בהכל, אבל בכל זאת עולה השאלה מדוע 'דפקתם' אותי שנה נוספת ולא נתתם לי לגדול עם קבוצת הגיל שלי".
אז איך בכל זאת מסבירים את השינוי בגישת ההורים? נדמה כי מה שהיה פעם תהליך מובנה וברור, שבו בתום גן חובה, אם לא היו בעיות חריגות, היה הילד עולה אוטומטית בלי הרבה שאלות לכיתה א', משקף מגמות נרחבות בחברה הישראלית. הנטייה של ההורים לגונן על ילדיהם הינה נגזרת של מודעות נרחבת המאפיינת את החיים המודרניים בתחומים שונים.
"היום ישנה מגמה של הורים רבים, בהזדהות שלהם עם הילד לדחות את הקץ", אומרת גולדהירש. "יש שינוי בתפיסת הציבור שהורים מגוננים יותר. יש חשש מהתמודדות עם דרישות בית ספריות. אם פעם למשל כן המליצו יותר להשאיר את הילד גן או כיתה - ההורים מאוד התנגדו לזה. היום זה הפוך. הורים חייבים להבין כי בגישה המקצועית מתייחסים לגן כאל מסגרת חינוכית לכל דבר, הגן זה לא שמרטפייה. זה חלק מרצף חינוכי שלם וחשוב. אם ילד מתפתח ומתקדם ויש בו ידע ומסוגלות, אנחנו רוצים לקדם אותו ולפתח בו את המוטיבציה. עצירה, מתוך מחשבה ש'זה לא יזיק', לא תועיל לילד ועלולה אפילו לבלום אותו".
מנגד, קיימת גם ביקורת כלפי משרד החינוך והמערכת כולה היוצרת לחץ רב על הילדים והוריהם עם העלאת הדרישות המצופות מילדים קטנים כבר בגילי גן.
פלג: "משרד החינוך בשנים האחרונות מעמיס עוד ועוד תכנים שהגננות צריכות להעביר לילדים וזה יוצר לחץ רב על כל העוסקים במלאכה. הכוונות הן אולי טובות, אבל הן לא ריאליות במקרים רבים ויוצרות מערכת של ציפיות ונורמות מעוותות. כל המערכת נכנסת לסטרס מיותר".
בקרוב נכנס לתוקף גם החוק החדש שמקדים את הכניסה אל מערכת החינוך הממסדית לגיל שלוש.
"נכון, ואני חושב שהלחץ הזה ילך ויגבר עוד ועוד, היות שיתחילו להכניס תכנים ויעדים מלחיצים שחייבים לעמוד בהם מגילאים צעירים יותר. אנחנו מכירים היום בתי ספר יסודיים ציבוריים רבים שעושים לקראתם בחינות קבלה וכניסה לילדים בני שש. המגמה הזו הולכת ומחלחלת".
הדילמה הזו מתורגמת גם למונחים כלכליים. בשנים האחרונות פורחת תעשייה ענפה סביב המעבר לכיתה א': אבחונים פרטיים, קורסי הכנה , חוברות לימוד ייעודיות, קייטנות מיוחדות - כל אלו פונים אל רגשותיו של ההורה המתלבט, ובעיקר אל ארנקו.
במקרים רבים מדובר בקורסים שמוצעים במסגרות פרטיות או עירוניות שונות, אך ישנם גם בתי ספר יסודיים המציעים קורסי הכנה לתלמידי הגן בחופשת הקיץ ואף במהלך השנה כולה. במרבית הקורסים מתרגלים הילדים אותיות ומספרים, ובחלק מהם ניתן דגש גם על הסתגלות לסדר יום בית ספרי, הכולל שיעור והפסקות, משמעת צלצול וגם ישיבה אינטנסיבית סביב שולחן כתיבה וכיסא.
מחירה של קייטנת הכנה לכיתה א' הוא 800-500 שקל לשבוע, וחוג הכנה שבועי יעלה כ-250 שקל לחודש. אבחון פסיכולוגי פרטי יעלה להורים מאות שקלים, תלוי בחוות הדעת המתבקשת.
"זו פשוט תעשייה שלמה שהתפתחה סביב רגשות האשמה של ההורים", אומרת מיקי. "הורים, ואני מודה שגם אני ביניהם, מוכנים להוציא הון רק על הידיעה שהילדים יהיו מוכנים לכיתה א' או לדעת בוודאות שהם לא מוכנים".
אז למה לא לתרגל איתם לבד בבית? מדוע להוציא הון על קייטנות וחוגים חיצוניים?
"זה גם וגם. אנחנו אנשים עובדים ולא תמיד יש זמן אחר הצהריים, וזה כמו חוג לכל דבר. נשמע לי כמו משהו שכדאי להשקיע בו, בטח מול האופציה של לבהות בטלוויזיה".
את לא מרגישה שזו אולי עוד דרך לחלוב מההורים כספים על חשבון המצפון ההורי?
"אולי, אבל אני יכולה לתת לך עוד המון דוגמאות למי שמנצלים את הרצון של ההורים לתת לילדים את הטוב ביותר, ופה זו באמת מטרה חשובה".
"אין מחיר לשקט נפשי", מוסיפה ענבל. "אנחנו הוצאנו מאות שקלים על אבחונים וזה עוד כלום לקראת מה שמחכה לנו בשנה הבאה, שברור לי שאשלח אותה להכנה מסודרת כמו קייטנה או חוג לקראת כיתה א'".
רוזה לפידות, פסיכולוגית ילדים מומחית ממכון ת.ל.מ - רשת ארצית לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון לילד ולמשפחה, מפרטת: "אבחון הבשלות כולל 'הערכת אינטליגנציה', בדיקה של תיאום עין-יד ומוטוריקה עדינה, והערכה רגשית של הילד לקראת כיתה א'".
מי מפנה את ההורים לאבחונים הללו?
"לרוב ההורים מקבלים המלצה לאבחון מהגננת ויכולים לבצע אותו דרך פסיכולוג הגן או באופן פרטי. יש גם הורים שמחליטים לפנות לבד ללא המלצה מהגננת".
מה כולל תהליך האבחון?
"ראשית, הוא כולל שיחה עם ההורים, שם שואלים על כל הפרטים ההתפתחותיים והרפואיים של הילד מאז ההריון. בודקים אם ההתפתחות הייתה תקינה ואם היו אירועים חריגים. שואלים את ההורים על הילד. כיצד הוא מתנהג בבית, בסביבה וכו'. לאחר מכן מתבצעת העבודה עם הילד והאבחון עצמו, שלוקח שעה לערך. לאחר מכן נפגשים שוב עם ההורים ויושבים איתם על התוצאות, כולל הדרכות להורים כיצד ליישם את ההמלצות ואיך ניתן לקדם את הילד".
ויש גם מי ששלמה כמעט לגמרי עם ההחלטה להעלות את בנה לכיתה א' כבר בשנת הלימודים הקרובה: נירי שאול, בת 35 מרעננה.
"הבן שלי הוא יליד דצמבר, כך שאוטומטית נכנסנו עם סימן השאלה הזה לגן חובה. זו ידיעה שמרחפת באוויר. קצת לאחר פתיחת שנת הלימודים, הגננת כינסה את ההורים שיש לגבי ילדיהם ספק לבשלות, ולנו היא אמרה שזה שיקול שלנו. שאין לה המלצה נחרצת".
אילו קשיים בכל זאת התגלו?
"אצלנו היה ברור שמבחינה שכלית הוא מאוד בשל ומוכן אפילו יותר מהממוצע, אבל מבחינה רגשית יש ספק. הגננת אמרה שיש כל מיני תכונות שיכולות להפריע לו בהסתגלות לכיתה א' כמו סף תסכול וכו', מה שאומרים כמעט לכולם. אבל באותה נשימה היא אמרה שזה יכול להיות גם אופי של הילד. היא לגמרי אמרה שזה נתון לשיקול שלנו אם לפנות לאבחונים או לא".
תתארי לי את הלבטים שלך.
"בתור הורה, את לוקחת אחריות על החיים של הילד שלך וזה מאוד העסיק אותי. ההתלבטות הייתה אם השנה הנוספת בגן תהפוך אותו לבשל יותר מבחינה רגשית. וככל שאני ובעלי חשבנו על זה, הגענו למסקנה ותחושה שזה יותר תכונות אופי, שאני אפילו מזהה אותן בנו, ויכול להיות שלא ישתנו גם עוד עשר שנים. יכולתי להגיד'יאללה, אני אתן לו לשחק עוד שנה בגן', אבל אני בטוחה שזה לא מה שישפיע עליו. יותר מזה, אני בטוחה שישעמם לו וזה יגרור אצלו תסכול".
אבל מנגד אולי מדובר בסיכון.
"קודם כל המילה 'סיכון' לא נכונה כי אני לא רואה בזה משהו שמסכן אותו, לכאן או לכאן. אם מבחינת הגיל והנורמה הוא מתאים לעלות לכיתה א' וגם הגננת לא באה ואומרת שצריך להשאיר - אז למה להשאיר? כמו שאני מכירה את הבן שלי, זה היה נראה לנו בזבוז זמן. וזה ממש לא בגלל שאני דוחפת אותו או שאני תחרותית. אני יודעת איך הוא מסתדר בחברה, יש לי אינטואיציות ואני בהחלט רואה אותו מסתדר ונהנה ומתקדם. הוא ממש מחכה כבר לכיתה א'".
מה עם המחשבה שהוא יהיה לעד הילד הכי צעיר בכיתה?
"נכון, הוא יהיה מהצעירים, אבל מה לעשות? זו עובדה, הוא נולד בדצמבר. אני יכולה לשנות את זה? זו המציאות והוא יתמודד איתה. יש הרי דברים יותר קשים בחיים".
ובכל זאת, אני שומעת בקול שלך קצת מצפון.
"המצפון מתעורר רק כשאני מדברת או שומעת על הורים אחרים שהשאירו עוד שנה. היום יש תופעת עדר כזו שנוטה מאוד בקלות להשאיר את הילד עוד שנה בטענה שיישחק וזה לא מזיק. הספק מתעורר לרגע באופן טבעי כי אני לא עם הרוב ואז אני שואלת את עצמי אם אני עושה את הדבר הנכון. היום אני לגמרי שלמה עם ההחלטה. אני סומכת על הילד שלי לגמרי ואני סומכת על עצמי ועל שיקול הדעת שלי. אני חושבת שזה חשוב לשדר את זה לילד שלך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם