
אחד מכולם: איך נקל על ההסתגלות החברתית של הילד לכיתה החדשה?
שיעורי בית, ישיבה מאומצת על כיסא ולמידה של חומרים חדשים הם רק חלק מהמשימות המוטלות על העולים לכיתה א'. אבל אם תשאלו את הילדודס – הכל מתגמד מול האתגר להכיר ולהסתגל לקבוצה חדשה של ילדים. איך נקל עליהם את ההסתגלות החברתית? רוית גוטמן עם שלל עצות לתחילת השנה
"ברור שזה טוב" מיהרתי להגיב.
שתיקה. כל אחת מאיתנו מצטנפת בתוך עצמה. כל כך צפוף להן, למחשבות שבתוך ראשי.
"על מה את חושבת?" אני שואלת אותה.
"כל מיני".
מעניין, אולי גם בתוך ראשה מצטופפות להן מחשבות אינספור?
"את יודעת," אני מנסה. "אני קצת מתרגשת, והבטן שלי קצת מתערבלת, ולוחץ לי בגרון".
עיניים גדולות ועגולות מביטות בעיניי. "גם אני" היא לוחשת.
"מה, בגלל כיתה א?" אזרתי אומץ ושמתי הכל על השולחן.
"לא, בגלל שנגמר גן חובה".
הילד שלי עולה לכיתה א'. משפט כל כך קצר המקפל בתוכו רובד על רובד של משמעויות.
ממרום גילנו, ההורים, כיתה א' מסמלת בעיקר פלטפורמה עליה נשענות לפחות שתים עשרה שנות לימוד, על כל המשתמע מכך: חוויה לימודית לצד חברתית, חיובית כמו גם שלילית, מורים סמכותיים המותירים בנו חותם ומשפיעים על כל חיינו, אל מול כאלה סמכותניים שבכיף היינו מוותרים על הזיכרונות מהם, ובל נשכח את הבית ואיך לא הורינו שלנו - מי מהם ששחרר יותר ומי פחות, אלו שהאחריות על הצלחותינו שמורה הייתה בידיים שלהם, ואותם אלו שהעבירו אלינו, הילדים, את שרביט התלמיד- כיוונו, ליוו, תמכו, אך בעיקר שחררו.

עבור ילדינו, מסמל המעבר לכיתה א' בעיקר פרידה מאותו גן חובה, מגננת אהובה שכל בוקר קבלה בחיבוק גדול ובחיוכים את פניהם, מהמשחק החופשי, החצר העשירה, וכמובן המיקום המיוחד בתוך הקבוצה. בכל בוקר ידעתי בדיוק - איך יקבלו את פני, ואילו חברים יצרפו אותי למשחק, מי ינחם אותי כשאבכה, לאיזה ארגז שייך כל חפץ, אך, מכל הדברים, הכי קשה לי שאני כבר לא אהיה שייך לבוגרים.
בכיתה א' – אני שוב מהקטנים.
המעבר מגן חובה לכיתה א', הוא אחד המעברים הנצורים בזיכרוננו. הוא מצריך
יהיו כאלה שיתחילו את כיתה א' בחברת חברים ותיקים עוד מימי הגן, ויהיו שיפגשו בה, בכיתה – מכרים מהשכונה, מהסביבה, אך ישנם רבים שאל כיתה א' עולים בגפם. הם אינם מכירים אף אחד מבני כתתם החדשים.
במקרה זה, לנו ההורים יש לא מעט דרכים שיקלו על ילדינו את ההסתגלות החברתית:
1. הכרות מוקדמת - הכירו להם את הסביבה, את פנים בית הספר כמו גם החוץ. המזכירות, השירותים, המסדרונות ואף אם ניתן, מבט קצר על הכיתות. תחושת הביטחון בסביבה הקרובה, מאפשרת להתפנות לצמיחה, לגדילה ולהתפתחות.
2. שריינו את אחר הצהריים - לעיתים מקבלים את דף הקשר הכיתתי רק אחרי אסיפת ההורים. מציעה לבדוק עם ילדיכם, את מי מהחברים הוא היה שמח להזמין, עם מי הוא בעיקר משחק בהפסקה ובאמצעות ההורה עצמו, המזכירות, מחנך/מחנכת הכיתה – גייסו מספר טלפון על מנת להפגש בשעות אחר הצהריים.
3. חוגים - אל תרגישו לא נעים לשאול לאיזה חוגים חברי הכיתה נרשמים, זו יכולה להיות הזדמנות נוספת למפגש חברתי.

4. היו מודל לשיתוף, התייעצות ובקשת עזרה - שתפו את ילדיכם בחוויות היום שלכם, בחוויות העבר שלכם. שיתוף מקרב לבבות, מחבר בין אישויות. ב"שיתוף" אינני מתכוונת ל"תספר לי ואספר לך", אלא שיתוף לשם היכרות והעמקת הקשר. בדרך זו נפתח פתח להכיר את הילדים שלנו טוב יותר.
5. העצמה - כאשר הילד שלנו מרגיש מועצם, תחושת הערך שלו בעיני עצמו עולה. מי מאיתנו אינו רוצה ילד עם דימוי עצמי גבוה? לשם העצמתו, נצטרך לוותר על השוואות – "תראי את יעל מסדרת ילקוט בעצמה"/ "וואו, דניאל קורא יפה.. מה איתך?" / "למה אתה לא מאורגן כמו..."
6. תנו לו עידוד - לשם העצמתו, מזמינה את כולנו להתבונן ב" יש", לעודד את הילד על התהליך שהוא עובר. התוצאה חשובה, אך הדרך לא פחות.
7. כבדו את הקצב שלו - לכל ילד, כמו גם לאדם מבוגר, יש אופן הסתגלות ייחודי משל עצמו. תנו לו את הזמן להתחבר, לייצר וליצור מעצמו.
8. השתדלו שלא להיות ה"פה" שלו - אנו ממהרים לענות במקומם, סמכו עליהם שהם יסתדרו.
9. קחו דברים בפרופורציה – הכנת שיעורים חשובה מאוד, כמו גם דרכי התנהגות, אך בואו לא נהרוס את היחסים עם הילדים שלנו בגלל בית הספר.
בהצלחה לכל ההורים והילדים שעולים לכיתה א'!
רוית גוטמן היא מנחת הורים מוסמכת מטעם מכון אדלר.
>>> עוד בערוץ: 10 דרכים לפיתוח כושר הדמיון