הפי דייז: גיבורי החינוכית מתאחדים
זוכרים את סוזי סורפרייז? ומה עם מיסטר קשטן ושריף גודמן? תשמחו לדעת שהם עדיין בועטים. לרגל יציאת מארז מיוחד של תוכניות הטלוויזיה החינוכית, פגשנו את סוזי מילר, את אסטל פרידמן ואת ארוו קפלן, מחלוצי התחום שבטוחים שפעם למדו אנגלית בכיף
"at the Dizengoff Circle.
בתום הצילומים נשלחים הסלילים אל המפקחים ללימודי אנגלית. התשובה הזועמת לא מאחרת לבוא בדמות מכתב מנומק היטב, ובו טענה ברוח זו: "דיזנגוף סנטר הוא מקום בעייתי בשל הספציפיות. מדובר בתוכנית הפונה אל כולם, ולא רק אל תושבי תל אביב". מכאן התגלגל הנוסח החדש עם המילים המוכרות: "Here we are in the center of town".
המיני דרמה הזאת לא העיבה במאומה על התוכנית, שהפכה למיתולוגית. "Are Here We", כמו יתר אחיותיה, התקבעה כחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית. באותה נשימה נזכיר את "השריף מגבעות הוליווד", התוכנית שהצליחה בשלושה פרקים בלבד למקם בלב הישראלי את שריף גודמן, את מיס דינג דונג ואת ברטון באדמן השודד הנועז.
תוכנית אחרת, "Neighbours", עקבה אחר קורותיהן של משפחות המתגוררות בלב העיר ובפרוורים וליוותה אותן עד למכולת של מיסטר קשטן, לסניף הדואר המקומי, למגרש הכדורסל ועוד. ומי שלא מכיר את "Mr. Kashtan's Store, Susie Surprise ,I have a package" - שיקום. וטרם הזכרנו את "Sing A Song" בהנחיית סוזי מילר וג'רי היימן, שנולדה כהפקת חופש גדול, ואת תוכנית ההמשך "Rent A Song".
עכשיו כולם מתאחדים שוב לרגל מארז של הטלוויזיה החינוכית וקלאסיקלטת, שלושה דיסקים ובהם תוכניות הילדים האהובות - מ"הבית של פיסטוק", דרך "הדוברמן החברמן", "קשת וענן", "ציפיטפוט", "עברית בסימן טוב" ועד "חשבון פשוט". לתוכניות באנגלית מוקדש די.וי.די שלם.
סוזי מילר, הזכורה כמורה המזמרת המיתולוגית, מודה כי היא עדיין מתרגשת, גם עשורים רבים אחרי שארבע הסדרות שבהשתתפותה ירדו מן המרקע. "אני הולכת ברחוב וקוראים לי'סוזי סורפרייז'", היא מחייכת. "התוכניות האלה השאירו הרגשה טובה, נוסטלגיה.
"הטלוויזיה החינוכית באמת ליוותה את כל שנותיי כעולה חדשה. הגעתי כעולה חדשה מלונג ביץ' קליפורניה היישר לקיבוץ מעין צבי לקטוף בננות, סיימתי באוניברסיטת תל אביב לימודי ספרות, אנגלית ותיאטרון, ואז נודע לי שבטלוויזיה החינוכית מחפשים זמרת שיודעת אנגלית, משחק וגם מנגנת בגיטרה. אחת המפיקות זכרה אותי מלהקת 'האחים והאחיות' משנת 1971, ומיד קיבלתי את התפקיד הראשון בטלוויזיה".
מילר, שעוסקת עד היום בהוראת אנגלית עם בתה סיון קט, לא היתה העולה החדשה היחידה שאיישה את התוכניות האלה ושייבאה את התרבות שעליה גדלה אל תוך התסריטים. לצדה היו אסטל
ארוו קפלן, החתום על בימוים של כמה מאות פרקים בתוכניות ללימודי אנגלית של הטלוויזיה החינוכית, הגיע משיקגו. לצד קריירה מפוארת בתוכניות האנגלית ביים גם את "זהו זה", את קלטת הילדים "ציפור הנפש" ועוד. בניו, האמנים ירמי ואהרון קפלן, השתתפו בחלק ניכר מפרקי התוכניות ללימודי אנגלית.
"לזה קוראים נפוטיזם", צוחק קפלן ומיד מתקן. "יהיה מי שיעיד על כך שאמרתי שאיני רוצה שהילדים שלי ישתתפו, אבל אסטל פרידמן התעקשה לקחת אותם אחרי שהיא ערכה להם מבחן בד".
"ארוו כתב תסריטים מקסימים עם בימוי מדהים וצחוקים, ואני, שהייתי בענייני מוזיקת פולק, הבאתי שירי עם אמריקאים", ממשיכה מילר. "לימדנו שירים, והילדים היו צריכים לשיר אותם בבית הספר. היינו כמו משפחה גדולה".
40 שנה חלפו, והזיכרון של מי שגדל על התוכניות האלה עדיין לא התפוגג. "גם אני לא מבינה את זה. כשאני הולכת ברחוב באים אליי ומחבקים אותי. אני שואלת 'אנחנו מכירים?' ואז אומרים לי 'ליווית את הילדות שלי'. זה בא מהלב. קיבלנו גרושים, בלי תמלוגים בלי כלום. הרגשנו שללמד אנגלית בחיוך, בעזרת מוזיקה, דרמה, תסריט טוב, צחוקים ומשחקים זו השליחות שלנו. היה לנו חדר הלבשה שלא היה מבייש את ברודוויי. כל הזמן חשבנו איך לגרום לילדים לצחוק. ג'רי היימן נפל פעם על הגב וכמעט שבר אותו, הכל כדי להצחיק. כשאני חושבת על זה, אפשר לקרוא לזה ציונות".
כולם יצאו מורווחים: הילדים זכו לביקור בטעם של חו"ל, והעוסקים במלאכה קיבלו ביקור בבית. "עד שבאנו, המורות לאנגלית אמרו שהיה משעמם", אומרת מילר. "זה עזר למורות בכיתה, והרבה אנשים אומרים לי שהם היו הולכים לחדר הטלוויזיה כדי לצפות בתוכנית בבית הספר".
ארוו קפלן מחייך כשהוא שומע את נימת ההתפעלות. "בהתחלה דיברנו בקצב אטי מאוד ולא טבעי", הוא משחזר. "רק אחר כך, עם ההשפעה של 'רחוב סומסום', הרגשנו חופשיים להיכנס לתחום הבידורי יותר, בדגש על חינוך. היינו ידידים טובים ועבדנו כצוות. היינו שותפים למחשבה שצריך להביא את זה לרמה מקצועית, שיהיה נחמד להסתכל על זה ושיהיה בידורי, אבל בו בזמן גם שנלמד. בכמה מהתוכניות היה הומור אוניברסלי שתופס עד היום, וכאן בארץ זה היה יחסית חדש. היום, במקום שני ערוצים יש מאה וכמה, וזה אומר שיש הרבה תוכניות ברמה נחותה".
אסטל פרידמן נולדה בברוקלין והגיעה ארצה בשנת 1964. שלוש שנים לאחר מכן לוהקה ל"More about English". בפרקים בהשתתפותה ובהשתתפות קפלן הוצגו סיפורים מפורסמים ואגדות עם במטרה להעביר את חוקי השפה האנגלית. שם נולד הביטוי האלמותי: Now look.
במרוצת השנים, אחרי שלקחה חלק ביותר מ-500 תוכניות , מונתה פרידמן למפיקה הראשית של לימודי האנגלית בטלוויזיה החינוכית. "התפתחתי עם המערכת", היא אומרת. "העניין המרכזי שלנו היה לדאוג שכל התוכניות ישמשו ככלי טוב ללימוד אנגלית עבור הילד, ולפי הוראות משרד החינוך. עבדנו צמוד למפקחים ובצוותא עם המורים בכיתה. אני הייתי מורה לאנגלית בעצמי והלכתי להרבה כיתות כדי להרגיש את התלמידים. עשינו הרבה מחקרים כדי לראות איך הילדים רואים אותיות על המסך, בדקנו כמה מהר אפשר לדבר כדי שזה יישמע טבעי. עבדתי כדי להיות בטוחה שמה שאנחנו עושים יתאים למטרה שלנו: לימוד אנגלית בכיף".
אין ספק שככל שהעולם הלך והתקדם, כך התפתחו גם התכנים, המשאבים והאמצעים. אם בעבר המורים היו אנושיים, היום הילדים לומדים בעזרת אנימציה, משחקי מחשב, גיבורי-על וטאבלטים. כך גם בנוגע לתכנים - שיעורי האנגלית בשנות השבעים סבבו סביב נושאים כלליים ונאיביים, מהווי המשפחה, הכיתה והשכונה. הילדים של היום, לעומת זאת, נחשפים גם לטכנולוגיה עולמית מתפתחת, מה שמשפיע גם על אוצר המילים. היום לומדים מהמחשב ומהסרטים.
פרידמן: "נכון שהיום הילדים צמודים למסכים, אבל אז כמעט שלא היתה טלוויזיה בתוך הכיתה. הטכנולוגיה הביאה עמה שינויים, ואנחנו צריכים לעשות את המקסימום כדי להתאים את הלימודים אליה".
יש מקום לתוכניות כאלה היום?
"בהחלט כן, אבל זה כרוך בהרבה מחשבה וכסף כדי להתאים לטכנולוגיה החדשה. בכל מקרה, אני לא אשכח אף אחד מהאנשים. היינו כמו חלוצים".
קשה לאמוד את מספר הילדים הנעזרים בשירותיהם של מורים פרטיים באנגלית מחוץ לשעות הלימודים. מירי ישמעאל-ששון, מנכ"לית ברליץ ישראל, טוענת כי תחום היצירה והספרות חשוב, אבל עם זאת מערכת החינוך לא מקנה לתלמידים כלים פרקטיים שיוכלו לעשות בהם שימוש בעתיד.
"בשיטת הלימוד הקיימת, יש מעט מאוד שעות המוקדשות להתבטאות בעל פה, וחשוב להקדיש לפחות 50 אחוזים משעות הלימוד לדיבור", היא אומרת." יתר על כן, מבחן הבגרות בעל פה מביא לכך שהתלמידים נוהגים לשנן ממש כמו שמתכוננים לנאום, ואינו מאפשר להם לנהל שיחה ספונטנית ואקטיבית. המטרה היא לא רק הציונים הגבוהים אלא הכשרת התלמידים לעולם האמיתי והתאמתם לדרישות של שוק העבודה בכתיבת מיילים, פרזנטציות ועוד. וכן, גם התאמתם לעולם האקדמי".
תגובת משרד החינוך: "מקצוע האנגלית מלווה על ידי ועדת מקצוע, שבה יושבים מומחים מתוך האקדמיה ומורים מהשטח בעלי ניסיון וותק רב. היא קובעת את תוכני הלימוד ומעדכנת אותם בהתאם. ועדת המקצוע והפיקוח על הוראת האנגלית מבצעים מעקב מתמיד אחר יישום תוכנית הלימודים. בנוסף לזה, קיים מעקב מתמיד אחר דרכי הוראה וההערכה במדינות אחרות ומתקיים שיח מקצועי עם מומחים בתחום בארץ ובחו"ל.
"במהלך חמש השנים האחרונות החליטה ועדת המקצוע לערוך עדכון בלימודי האנגלית ב-4 וב-5 יחידות לימוד, ובמסגרתו הוחלט שתלמידים ייבחנו בבחינות הבגרות על תוכנית הספרות בשילוב עם הוראת מיומנויות חשיבה גבוהה. על פי הדיווחים ממורים ומתלמידים, השילוב יוצר מעורבות ושיתוף בקרב התלמידים בעת תהליך הלמידה. בנוסף לזה, מיומנויות הכתיבה והבנת הנקרא של התלמידים השתפרו. תוצאות בחינות הבגרות ובחינות המיצ"ב מעידות על הצלחת בדרכי ההוראה באנגלית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם