סבתא בישלה דייסה: דור ההמשך של רות סירקיס
כוהנת הבישול רות סירקיס לא לבד: גם הדור הבא ממשיך את המסורת הקולינרית. אספנו את כולם לשיחה ועל הדרך גם קבלנו מתכונים שווים
"חידשתי קודם כל את הצבעוניות ועדכנתי גם את החומרים“, היא מספרת. "למשל, יש מתכון מאוד מפורסם בספר שנקרא ’משה בתיבה‘ - בצק עלים שכרוך סביב נקניקייה. כשהכנתי בזמנו את המתכון הזה, בצק עלים קפוא היה נמכר בחבילות עבות במשקל של 400 גרם, והיה צריך להפשיר ולרדד. כיום כבר יש בצק מרודד. או למשל מתכון של כדורי פופקורן, שהיו בעבר עטופים בסוכריות טופי שכבר לא קיימות. הפעם זה עטוף במרשמלו".
סירקיס ("תרדו ממני לגבי הגיל שלי"), שוקדת כרגע גם על חידוש קלאסיקה נוספת שלה - "מהמטבח באהבה“, 1975, (הוצאת זמורה-ביתן-מודן). "מבחינתי, זה כמו מסע בזמן לתוך הישראליות“, היא מחייכת.
ואם לא די בכך, בשבוע הספר יצא לאור בהוצאת הספרים שבבעלותה (ר. סירקיס מוציאים לאור בע“מ) גם הספר "מה לצפות כשמצפים לתינוק“, תרגום למהדורה המחודשת של רב המכר האמריקאי מאת היידי מרקוף, שיצא לראשונה בשנות ה-90.
בשנים האחרונות סירקיס אף הוציאה שני ספרי בישול חדשים: "משוויץ באהבה“ ו“מאסיה באהבה“. היא כתבה עד היום 15 ספרי בישול, ערכה והוציאה לאור ספרי בישול רבים וכן ספרי ילדים וספרי בית ומשפחה, סך הכל יותר מ-100 ספרים.
מה הסיפוק שלך מהעבודה?
"זהו סיפוק רב-תחומי - מהבחירה של איזה ספר לכתוב או לתרגם; מהצילום של האוכל; ובסוף כמובן לפגוש אנשים בדוכן בשבוע הספר ולשמוע איך הם שמחים ואיך הספרים שלי עוזרים להם“.
סירקיס גרה עם בעלה רפי (איש הייטק שתומך ביצירותיה) ברמת אביב. הם הורים לשלושה ילדים וסבים לעשרה נכדים: דריה (21), לינור (19), רומי (10 וחצי) - ילדיה של הבת תמי סירקיס-אקרמן (מרצה בנושא תפקיד האוכל בחברה ובתרבות הישראלית, גרה בנווה איתמר); אוריאל (15), אליענה (13), יואל (11) - ילדיה של הבת נורית בנק (אוצרת תערוכות ודוקטורנטית בתחום האמנות, גרה בירושלים); אברהם (12), אלחנן (10), רחל-לאה (8), יואל (5 וחצי) - ילדיו של הבן דני סירקיס (לומד בישיבה, גר בירושלים).
לשיחה מצטרפת בתה תמי, שעורכת סדנאות והדגמות בישול וגם מעלה מופעי סטנדאפ קולינריים. "יש לי מופע יחיד, ’עשרת הדיברות למארחת השפויה‘, שנכתב, בוים ונערך על ידי“, היא מספרת. "זה בעיקר מבט נוקב, אבל מאוד משעשע ומשועשע, על מערכות יחסים שיש לישראלים עם אוכל“.
סירקיס-אקרמן, בעלת תואר שני בכלכלה ומנהל עסקים, שעבדה בעברה גם כתקציבאית וכמבצעת בבורסה, חזרה בסופו של דבר לשורשים והחלה לעסוק בתחום האוכל. "המצאתי תוכן וז‘אנר של מופעים והרצאות שלא היה קיים קודם, ואנשים מאוד אוהבים את התכנים שלי. בסוף ההופעה הקהל בא ללחוץ לי את היד, אומרים לי ’תני לי לחבק אותך“‘, היא מספרת.
מתי הפכתן להיות אמהות?
רות: "הייתי בת 26, ובשלבים הראשונים לא הצלחתי לשלב בין קריירה לאימהות. כשהייתי בהריון עם תמי, נסעתי לבוסטון, והמקצוע שלי היה אז עבודה סוציאלית. ראו לי את הבטן, אמרו ’אישה, שבי בבית‘. בבוסטון חל איזשהו מהפך והתחלתי להתעניין בבישול. לקח כמה שנים טובות עד שהתחלתי לכתוב על בישול, ואז כבר הצלחתי
תמי: "הייתי בת 28, היו שנים שבהן הייתי שכירה ונעזרתי כמו כל אמא בצהרון, במטפלת וכדומה. שנות הפוריות חופפות לשנות הקריירה וזה דורש איזשהו ויתור. תובנה חשובה שלי הייתה להכיר באימהות בתור קריירה, ולא רק לראות קריירה בתור כסף, כבוד וכוח“.
תמי, נהנית בילדותך מהעובדה שאמך מפורסמת?
"לא ידעתי משהו אחר, זה היה נתון. הייתי שומעת כל הזמן שאני הבת של רות סירקיס. בוודאי לא הלכתי להשוויץ בזה, אבל גם לא הלכתי להצניע את זה“.
האם את אמא היסטרית?
"לא, בכלל לא, וגם אמא שלי לא הייתה אף פעם היסטרית. היא לא ישבה על הוורידים, לא הייתה נודניקית, לא דוחפת מדי, הייתה בעיקר אמא מאפשרת“.
רות, ספרי איך הרגשת כשהפכת סבתא?
"נהדר, פשוט נהדר, הייתי עם תמי בחדר לידה, ואני חייבת לומר שזו אחת החוויות החזקות שעברתי. זה פלא בלתי ניתן להבנה של יצירת אדם. הנכדה גם נולדה יומיים אחרי יום ההולדת של תמי, אז בכלל שמחה כפולה“.
מה מרגש יותר: להיות אמא או סבתא?
"באימהות יש המון אחריות, בסבתאות זאת רק הנאה. אנחנו נורא מנסים להשקיע, לתת, לטפח. באימהות גם לא מלמדים אותך להיות אמא, הכל את צריכה ללמוד לבד ואת משתדלת לעשות הכי טוב שניתן. סבתאות זה כיף, יש בזה גם איזושהי אחריות, אבל את לא צריכה כל פעם למלא צרכים יומיומיים - אוכל, בגדים, לימודים. בתור סבתא יש לך תפקיד שהוא רחב אופקים - להעביר את המורשת, את התובנות שיש לך בתור אדם מבוגר“.
איך את מתמודדת עם העובדה שאת חילונית וחלק מנכדייך דתיים?
"קודם כל, הייתי צריכה להתמודד עם החזרה בתשובה של הילדים נורית ודני. זה לא קל, אבל לא בלתי אפשרי, ואני אמרתי שיותר חשוב לי לשמור איתם על קשר מלא. אחת הדרכים שעזרו לי הייתה להגיד לעצמי שגם אני וגם בעלי באים במקור מבתים סופר-דופר חרדיים עם ייחוסים. יש לי מגירה של סירים ומחבתות פרווה, יש כלים חד-פעמיים, אפילו הסופרמרקט ברמת אביב מלא במוצרים שהם כשרים למהדרין. אני גם נוסעת לבני ברק, קונה חלות חמות“.
באיזו תדירות את רואה את הנכדים?
"בממוצע פעם בחודש אני רואה כל אחד מהנכדים. אנחנו נפגשים גם בחגים, בימי הולדת, לפעמים נוסעים יחד לסופי שבוע בבתי מלון“.
האם הנכדים שלך מודעים להיותך מפורסמת?
"אחת הנכדות סיפרה שהמורה שלה אמרה לה ’יו, את הנכדה של רות סירקיס‘. אמרתי לה ש‘לא יעלה לך לראש‘. הם מודעים לכך שסבתא שלהם מפורסמת, אבל לא עושים מזה עניין“.
איך בעצם העיסוק בבישול עבר אצלכן מדור לדור?
תמי: "כשהייתי בת עשר, הופעתי עם האחים שלי על הכריכה של הספר ’ילדים מבשלים‘, וכל המתכונים בספר הם מתכונים שאני והאחים שלי בחרנו והכנו. זו שותפות מגיל צעיר. מאוד דיבר אליי לבשל ולייצר. אהבתי את זה, אבל הלכתי ללמוד דברים אחרים. בזמן הקמתו של ערוץ 2 הניסיוני, לפני 23 שנה, היה מפיק שהפיק תוכניות בישול. הוא מאוד רצה שאמא תופיע אצלו, אבל היא לא רצתה ואמרה לו ’קח את הבת שלי‘. תמיד כשמציעים לי אתגר, אני קודם כל אומרת כן, ולפי בקשתו בניתי תוכנית ראשונה סביב בישול והקפאה. הוא היה המום מהתוצאה. אחרי התוכנית התקשרה לאמא העורכת של מגזין ’את‘ ושאלה אם הבחורה עם העיניים הכחולות היא הבת שלה ואם אני יודעת לכתוב. ככה זה בעצם התגלגל. תוך יום-יומיים היה לי מדור קבוע בעיתון ותוכנית טלוויזיה עם רייטינג משגע“.
את מודעת לזה שבטח גם השם סירקיס תרם לעניין.
"הם באים בשביל הסירקיס, נשארים בשביל תמי. אם הייתי עילגת, אם דברים היו נשפכים לי מהידיים, לא הייתי ממשיכה".
יש סיכוי שגם הדור השלישי ימשיך את השושלת?
"שלוש הבנות שלי מאוד אוהבות לבשל, אבל אי אפשר לדעת אם הן ירצו בעתיד קריירה של אוכל או תקשורת".
מה הדמיון והשוני ביניכן?
רות: "בשבילי, לעמוד ולדבר מול קהל זה לא דבר שאני אוהבת, בלשון המעטה, ואילו תמי חיה בזה, היא כובשת את הקהל, מצחיקה אותו“.
תמי: "שתינו מאוד דומות בכבוד ובדיוק שאנחו נותנות לכל דבר, ובעיקר לדברים שקשורים במילים“.
רות: "ומבחינת אוכל, מאוד חשוב לי האוכל הקלאסי, כפי שהוא צריך להיות. הייעוד שלי זה ללמד את הבסיס, את הקלאסיקה, ואילו תמי יותר משנה, יותר יצירתית, יותר אישית“.
מה ההבדל בין תזונת ילדים כיום ובין התזונה שהייתה לפני 40 שנה?
רות: "היום יש הרבה יותר ידע על התרומה של התזונה הנכונה, גם להתפתחות וגם להתנהלות היומיומית. היום למשל יודעים שאם ילדים אוכלים ממתקים ושוקולדים, הסוכר בדם גורם להם להיפראקטיביות. בזמנו גם הייתה להורים פחות בעיה, כי הם לא היו צריכים להילחם בפרסומות של ג‘אנק פוד - חטיפים, מתוקים, דגני בוקר ממותקים. היום יש אמנם יותר מודעות לתזונה בריאה, אבל מצד שני אני ממש מרחמת על ההורים שהולכים עם הילדים לסופר וכל הממתקים נמצאים במדפים נמוכים, במרחק הושטת יד של הילד, והילד לוקח ושם בעגלה“.
מה לעולם לא תתנו לילדים שלכן לאכול?
תמי: "אין אצלי בבית משקאות מתוקים וממותקים. אנחנו שותים רק מים, חלב, שוקו ומיץ לימונים שאנחנו מכינים מלימונים טריים. אני גם לא אוהבת לטגן, התזונה של המשפחה שלי נטולת טיגון בכלל“.
רות: "צ‘יפס מטוגן, אוכל מתועש מדי“.
לילדים ולנכדים מותר לאכול גם ממתקים?
רות: "כן, אי אפשר להילחם בכוח הפרסום של המוצרים הללו“.
תמי: "כן, במידה, ועם הצבת קווים אדומים - מותר לאכול ממתקים ללא צבעי מאכל מלאכותיים“.
רות, מה נהגת לבשל לילדים שלך?
"קודם כל, שלא כמו ילדים אחרים, במשך שנה - שנתיים הם אכלו אוכל סיני, כי עשיתי ניסיונות לספר שהוצאתי - ’המטבח הסיני.‘ אחר כך עסקתי במטבח ההונגרי. הילדים כל הזמן היו שותפים לאוכל של הספרים. במידה מסוימת הם היו שפני ניסיונות“.
תמי, מה המאכל האהוב עלייך מבית אמא?
"מרק עוף עם הרבה ירקות, צלי, עוף בתנור, עוגת תפוחים, כרובית מוקרמת“.
חופשות: עם הילדים והנכדים או בלעדיהם?
רות: "גם וגם. לקחנו כמה פעמים את הנכדות הגדולות איתנו לחו“ל, ואנחנו גם נוסעים לחופשות בארץ כולנו יחד".
רות, איזו פעילות את הכי אוהבת לעשות עם הנכדים?
"לדבר איתם, להסתמס איתם. אני אוהבת להקשיב להם, הם מספרים לי על מה שהם לומדים, על מה שעובר עליהם".
מה הנכדים שלך הכי אוהבים שאת מכינה להם?
"הילדות של תמי - אוסובוקו, בורגיניון וריזוטו; לילדים של נורית אני מכינה אורז מלא, אורז אדום עם קטניות בפנים; ולילדים של דני - יותר סלטים“.
תמי, ומה את מכינה לבנות שלך?
"אני חושבת שמרק העוף שלי הוא ’סוף‘, אני גם עושה חמין מאוד טוב“.
רות: "גם אני מאוד אוהבת את מרק העוף שלה, הוא מזכיר לי את מרק העוף של אמא שלי“.
רות, מה הדברים שהנכדים עושים שהכי מרגשים אותך?
"עם הילדים של נורית עשיתי את המתכון של ’משה בתיבה‘. הם הכינו אותו יחד איתי, אכלו, כל כך נהנו וזה מאוד ריגש אותי, כי אמא שלהם המציאה את שם המתכון כשהייתה בת ארבע. כשהילדים של דני מקבלים ציונים נהדרים, זה מאוד מרגש אותי; וגם התרגשתי כשהנכדה רומי שאלה אותי משהו לגבי מתכון כדורי השוקולד שהכינה מהספר ’ילדים מבשלים“‘. תוכניות וסדנאות בישול לילדים נהפכו לאחרונה מאוד טרנדיות.
האם גם אתן מתכוונות להשתתף בחגיגה הזאת?
רות: "אני לא, כי אני לא בקטע של הופעה בפני קהל. אני בקטע של כתיבה“.
תמי: "לא, כי בפורמט הזה יש משהו מציצני, אני לא אוהבת את זה. ב‘מאסטר שף‘ לילדים נורא התעסקו בילדים עצמם ופחות במיומנות שלהם באוכל. אני לא חושבת שילדים צריכים להיות בתוכנית תחרותית, כי היא מכניסה למצוקה גם אותם וגם את הילדים שצופים בה. כאילו החיים לא מספיק מסובכים, שילד עוד צריך להלקות את עצמו על כך שהוא לא יודע לשים סטייק על מחבת“.
משקה מרענן מאוד, שהילדים ישמחו להכין ולשתות:
המצרכים (ל-4 מנות):
2 לימונים טריים
4 כפות סוכר
4 כוסות מים קרים
12 קוביות קרח
4 גבעולי נענע
אופן ההכנה:
1. מחלקים את הלימונים לשניים. סוחטים מיץ מלימון וחצי בעזרת מסחטת לימון. חותכים את מחצית הלימון שנותרה לפרוסות דקות.
2. מסננים את המיץ במסננת לתוך הקנקן. מוסיפים סוכר ובוחשים בכף עץ ארוכה עד שהסוכר נמס. מוסיפים מים קרים, קוביות קרח ופרוסות לימון. בוחשים שנית.
3. יוצקים את הלימונדה לכוסות ושמים בכל כוס פרוסת לימון וגבעול נענע.
גם טעים, גם קל להכנה וגם נחמד לכבד את החברים שבאים לבקר
המצרכים (ל-20 ריבועים):
300 גרם ביסקוויטים
שליש כוס חלב
50 גרם חמאה
150 גרם שוקולד
חצי כפית
תמצית וניל
חצי כוס אגוזי פקאן קצוצים
אופן ההכנה:
1. מפוררים את הביסקוויטים: שמים אותם בשקית פלסטיק או נייר, סוגרים ודופקים בכתיש עץ או מערוך עד שהפירורים דומים לאורז. שמים בקערה.
2. אמא או אבא יכולים לעזור בשלב הזה: שמים את החלב, החמאה, השוקולד והווניל בסיר בינוני. מחממים על אש קטנה עד שהשוקולד והחמאה נמסים. בוחשים בכף עץ עד שמתקבלת עיסה אחידה.
3. מוסיפים את האגוזים לקערה ויוצקים שלושה רבעים מתערובת השוקולד לקערה. בוחשים הכל בכף עץ עד שמתקבלת תערובת אחידה.
4. משמנים תבנית בגודל 20X16 ס"מ ושמים בה את כל התערובת. מהדקים את התערובת בכף ומחליקים אותה. מורחים את שארית השוקולד על התערובת ומיישרים.
5. מצננים במקרר עד שהתערובת מתקשה, כשעתיים עד שלוש. חותכים בסכין לריבועים של 4X4 ס"מ. אפשר לשים כל ריבוע בגביעון נייר ולקשט באגוז או בדובדבן.
המתכונים מתוך הספר "ילדים מבשלים" מאת רות סירקיס.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם