ראשי » להיות הורים » השיחה האחרונה בגינה

השיחה האחרונה בגינה: הם מפחדים

הצעקה האחרונה, השיחה בגינה. והפעם: ביקור עם הילדים בלונה פארק מעלה שאלות ופחדים

כרמית ספיר ויץ | 16/10/2012 9:53

חבורת ההורים החליטה לצאת מגבולותיה המוניציפליים של ירושלים ולהרחיק עד הלונה פארק. "כן, דווקא עכשיו", הודיעה בחגיגיות האמא הנון-קונפורמיסטית, זו שאף פעם לא רוצה לעשות מה שאחרים עושים. "ואני אסביר למה: עם ישראל מרושש לחלוטין אחרי כל החגים וחגי החגים והאסרו-חגים. חוץ מזה, כולם מותשים מכל הנסיעות. אני מהמרת שהלונה פארק יהיה ריק".

הימרה , וטור מכוניות עם שניים מקדימה, שלושה מאחור ו-GPS אסרטיבי יצאו לדרך. הנחיתה הרכה בלונה פארק הוכיחה שצדקה. לחבורה המתינו תורים קצרים יחסית ("זה קצר?", השתאתה האמא העצבנית, "רבע שעה לעמוד כמו גולם זה קצר?"), אנשי צוות חביבים יחסית ("חוץ מהמגעילה בעמדה של הקפה. ילדה שונאת אדם שלא מבינה מה זה לתת שירות", מבקשת האמא העצבנית לדייק) ומזג אוויר נאה ("אין לי מה לומר. נאה זה נאה").

ואז הגיעה השעה לעלות למתקנים. "אמא, בואי איתי לקרוסלה", "אבא, תעלה איתי לספינת פיראטים" ובקשות נוספות נענו בהתחלה בחיוב. היה די בסיבוב אחד על מתקן אחד לכל הורה בשביל להבין שמשהו הוא כבר לא כמו שהיה פעם.

"נו, אבא, בוא איתי למתקן הזה שכשהוא עולה למעלה במהירות של 70 קמ"ש זה נשמע כאילו הראש של כל מי שנמצא עליו נחבט בתקרה שלו!", משכה גילי במכנסיים של אבא שלה.

"גי-לי!", ניסה אבא שלה לשוות לעצמו טון קשוח, "אני עייף. תני לי לנוח בבקשה".

"אתה מפחד?", שאלה גילי בעניין. "ממש לא!", אמר אבא שלה, ואב נוסף שזה עתה פרש בפנים חיוורות ממתקן הבלרינה וניסה לגרד את הבן שלו מעליו גונן על בן מינו בטיעון הבלתי משכנע: "תבינו. זה מעייף".

משהו כבר לא כמו שהיה. צילום: ברקאי וולפסון

"למה אתם לא אומרים להם שאתם מפחדים?", התעניינה האמא הישירה בעודה מפשפשת בתיק.

"כי אנחנו לא מפחדים", אמר אבא של גילי וניסה להקשות: "למה, את מפחדת?".

"פחחח", גיחכה האמא הישירה, "מה זאת אומרת? ב-רור! התהפכה לי הבטן רק מלשבת על הפילים מעופפים שמיועד לבני ארבע ומעלה. בוא'נה, זה כבר לא בשבילנו. אנחנו מבוגרים. ואתה מדבר עם אחת שקפצה באנג'י, כן?".

"אולי אנחנו לא ממש מסוגלים להגיד לילדים שלנו שאנחנו מפחדים כי הם בשלב שהם עדיין מאמינים שההורים שלהם כל יכולים?", תהה אבא של גילי. "ואולי אנחנו פשוט

לא אוהבים להודות בזה שאנחנו מזדקנים", הציע האבא השני גרסה כנה משלו, והמשיך בציטוט של וינסטון צ'רצ'יל: "קח את איש הים האמיץ ביותר, את הטייס הנועז ביותר ואת איש חיל היבשה התקיף ביותר, חבר אותם יחד ומה שתקבל זה את סך כל הפחדים שלהם".

"לא יודעת מה עם צ'רצ'יל", אמרה האמא הישירה, "אני רואה שהגענו לזמנים מוזרים. אתם, הגברים, עומדים איתנו בתור לקוסמטיקאית, עושים פדיקור, מניקור, טיפולי פנים והסרת שיער, אבל כשזה מגיע לדבר פשוט כמו להודות בזה שאתם מפחדים ממשהו, פתאום אתם חוזרים להיות גברים של פעם".