אבדות ומציאות: קריאה בין השורות ב"מעשה בחמישה בלונים"
לסיפורים יש כוח מרפא - המפגש עם הדמויות והאירועים בסיפור מאפשר לילד לעבד מחדש חוויות ורגשות ממקום בטוח. והפעם: על המפגש הראשון עם אובדן ומציאות מתסכלת בספר "מעשה בחמישה בלונים"
מעשה בחמישה בלונים
מה משך אותו לסיפור? ומה גרם לזניחתו הפתאומית?
חזרה על סיפור מקנה לילד תחושה של הכרת התוכן ושליטה, ויש בה אלמנט מרגיע, שעונה על הצורך בטקסים חוזרים. אך יש משמעות גם לתוכן של הסיפור שאותו הילד בוחר לשמוע - סיפור שנוגע בנושא המעסיק אותו באותה עת.
ניקח כדוגמה את הסיפור "מעשה בחמישה בלונים," מאת מרים רות:
הילדים בסיפור מקבלים מאמה של רותי בלונים. היא מייצגת עבור הקורא את דמות ההורה שמאפשר לילד, בשלב המתאים, לצאת עם ה"ציוד" שקיבל מהוריו אל העולם הגדול שבחוץ.
לכל ילד בלון בצבע אחר - ייחוד משלו. כל הבלונים חלקים וצבעוניים, מעין אוצר עדין ופגיע. המפגש עם העולם לא מאפשר לאף אחד מהילדים לשמור על הבלון שלו שלם, ללא פגע. המפגש של כל ילד עם המציאות (בצורת קוצים וחתולים סקרנים) מפוצץ את הבלון, את האשליה שיש לו שליטה מלאה על העולם.
לכל אחד מהילדים בסיפור יש מפגש אחר עם הסביבה, אם כי התוצאה הסופית דומה. רון מבקש מאביו שינפח לו את הבלון. הוא רוצה בלון גדול "גדול כמו הראש שלך! גדול כמו... כמו... השמש,"!!! אך חמדנותו מתפוצצת לנגד עיניו. רותי, לעומתו, היא הזהירה שבחבורה ומגוננת על הבלון שלה. היא מחבקת אותו "כמו שמחבקים בובה, כמו שמחבקים את אמא," אבל גוננות היתר שלה חונקת את הבלון ומסתיימת אף היא ב"בום טרח" מבהיל ומביס.
כל ילד בתורו עצוב ומבוהל ממפגש כה בוטה עם המציאות, אבל החוויה המשותפת מסייעת להם בהתמודדות: "כך קרה גם לרון," הם מנחמים זה את זה. יחד, הילדים מצליחים למצוא את הכוחות להתמודד עם הבלונים שנהרסו, ולומדים בכוחות משותפים להתמודד עם "עקרון המציאות."
המפגש עם מציאות שבה בלונים מתפוצצים בקול רעש גדול מבהיל ועצוב, אבל הילדים מגלים, כל אחד בתורו, שיש להם כוחות להתמודד עם האובדן, ו"זה סופו של כל בלון."
בסוף הספר כל הילדים מסוגלים להיפרד מהבלון האחרון - הבלון האדום של אלון שנחטף על ידי הרוח. בשלב זה הם כבר הפנימו את קיומה של מציאות חיצונית, ששונה באופיה מהמציאות הפנימית שלהם.
חוויית הקריאה של הסיפור "מעשה בחמישה בלונים" מאפשרת לילד לעבד את המפגש הכואב עם המציאות. בחודשים הראשונים של חיי התינוק, הוריו התאימו עצמם אליו באופן מלא. עם גדילתו, ההתאמה פוחתת בהדרגה, והוא נאלץ להתמודד עם מציאות מתסכלת. ההתמודדות עם תסכול זה חשובה מאוד להתפתחותו.
דרך ההתמודדות של כל אחת מהדמויות בסיפור, הילד מתבונן במצבים המוכרים לו מחיי היומיום שלו. ההתבוננות והיכולת להזדהות עם הדמויות בסיפור מאפשרות לילד לעכל ולעבד מחדש חוויות שבזמן אמיתי, בתוך סערת הרגשות המתעוררת, קשה לו לעבד.
כשהוא מאזין לסיפור הוא נמצא במקום בטוח, בחיקו של ההורה, ומעמדה בטוחה זו הוא יכול להיזכר ואף לדבר על חוויות דומות שעבר. הסיפור מעביר עבורו שוב ושוב את החוויה הקשה לעיכול, עד שהוא מגיע למיצוי - בדומה למבוגרים שמספרים שוב ושוב חוויות משמעותיות ומטלטלות שחוו, על מנת לעבד אותן.
* נעמי גוברין היא תרפיסטית בהבעה ויצירה - ביבליותרפיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם