אי שם בלב היער: קריאה אחרת ב"זהבה ושלושת הדובים"
באגדות יש תמיד יותר ממה שנראה לעין, והפעם: על זהבה ושלושת הדובים, ועל הכמיהה למקום המוגן והבטוח שהולך ומתפוגג ככל שהילד גדל
נשאלת השאלה מה מקור המשיכה-דחייה בסיפורים האלה?
ניקח כדוגמה את הסיפור "זהבה ושלושת הדובים" שמתרחש, כמו אגדות רבות, בלב היער האפל. זהבה היא ילדה קטנה שגרה בקצה היער עם הוריה. לעתים היא משחקת לבד, בזמן שהוריה עסוקים בענייניהם.
יום אחד זהבה נסחפת בשיטוטיה ביער ומוצאת עצמה בלב היער, חוויה לא נעימה לכל הדיעות. זהבה המבוהלת והבוכייה מסתכלת סביבה ורואה בקתה קטנה. את הבקתה הזו אפשר לראות גם כמקום הנמצא עמוק בתוך נפשה של זהבה, מקום שבו אבא, אמא ותינוק ממשיכים להוות יחידה אחת בלתי נפרדת, שלושה שהם אחד, החיים בהרמוניה מוחלטת ללא קונפליקטים.
זהבה נכנסת לביתם של הדובים ומחפשת את מקומה, זהותה, בתוך המשולש המשפחתי של אבא-אמא-ילד. כל שלב בבדיקה הזו מסתיים בבחירה להיכנס לנעליו של הדובון הקטן. בחירה זו מייצגת את הכמיהה של זהבה לחזור לזמן ולמקום שבו הוריה היו מותאמים אליה בצורה המדויקת ביותר - המקום הבטוח והאבוד ברחם אמה ובחודשים הראשונים של חייה.
זהבה חומדת לעצמה את מקומו של הדובון הקטנטון, מתוך שאיפה לחזור בעצמה למקום הקסום הזה שאותו איבדה עם גדילתה, כמו אחות גדולה שרוצה לחזור למקום התינוקי שנלקח ממנה והועבר לאח החדש שנולד. לאחר בדיקת שלוש מנות הדייסה, זהבה מוצאת שהדייסה של הדוב הקטן מתאימה לה בצורה מדויקת - "מאוד מאוד טעימה, לא קרה ולא חמה," ואוכלת את כל הדייסה בקערה הקטנטונת.
כך קרה גם בחדר השני: זהבה בודקת את שלושת הכיסאות, והכיסא של הדוב הקטן היה הנוח ביותר, "לא קשה ולא רך, ממש נפלא."
זהבה ושלושת הדובים.
כריכת הספר
בשלב זה מתחילה האידיליה להיסדק. הכיסא לא עומד בעומס משקלה, והרגל של הכיסא הקטנטון נשברת. זהבה כבר גדולה מכדי להיות בעמדה של תינוק קטן שהעולם מותאם לו בצורה מדויקת. היא נבהלת ונמלטת מהאותות שהמציאות שולחת לה, אל חדר המיטות.
המיטה של האב הייתה קשה מדי ושל האם רכה מדי - היא עדיין לא בשלה להיות בעמדה ההורית ואינה יכולה להיות בת זוג. היא כמהה לחזור להיות ילדה קטנה, חלק מהיחידה ההורית, ללא קונפליקטים, ילדה שהוריה מטפלים בה בצורה המדויקת ביותר.
היא מוצאת שמיטתו של הדובון הקטן מתאימה לה, מכיוון שהיא "לא קשה ולא רכה," והיא ממהרת להירדם על המיטה הזו - לברוח מהמציאות המבלבלת שבה היא מחפשת את זהותה ואת מיניותה מול זוג ההורים.
כשמשפחת הדובים חוזרת לבקתה, הדובון הקטן חווה בעצמו את מה שזהבה חווה בחייה המציאותיים - את האובדן
של עולמו הבטוח. הדייסה שלו נאכלה! הוריו ממהרים לתת לו מהדייסה שלהם - הם אינם רוצים לחשוף אותו לצער העולם ולצורך לגדול ולהתמודד. "ושלושתם אכלו את כל מה שהיה לפניהם."
כשהדובים מגיעים לחדר השינה שלהם, הם נוהמים מרוב תדהמה כשהם מגלים את זהבה הישנה במיטתו של הדובון. בשלב זה גם הוריו של הדובון מאבדים את היכולת להתמודד עם הפלישה של המציאות החיצונית לחייהם המוגנים. זהבה תפסה את מקומו של הדובון, שחי בהרמוניה ובהתאמה מוחלטת לצרכיו בלב היער, ובכך טלטלה גם את עולמם הבטוח והמסודר של הדובים.
זהבה מתעוררת בבהלה מהחלום-פנטזיה למראה הדובים הנוהמים, והיא בורחת חזרה למציאות חייה של ילדה קטנה המתמודדת עם עולם שבמהלך שנות הילדות הופך להיות פחות מותאם ופחות מגונן, עולם שדורש ממנה לקבל גם מציאות חיים מורכבת ולא אידיאלית.
נעמי גוברין היא תרפיסטית בהבעה ויצירה - ביבליותרפיה.
NAOMIGOV@NETVISION.NET.IL
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם