ראשי » להיות הורים » השיחה האחרונה בגינה

השיחה האחרונה בגינה: הבל הבלים

הצעקה האחרונה, השיחה בגינה. והשבוע: מחפשים את ספר הספרים

כרמית ספיר ויץ | 13/11/2012 13:40

"חכו חכו!", קראה האמא הביקורתית לעבר חבריה, שהחלו להתקפל נוכח טיפות הגשם שקיפצו במרץ בגינה. "יש לי מה לומר! אז מה אם יורד קצת גשם? עובדה! הילדים נהנים!".

הילדים נהנים? התירוץ שאף הורה ביקום אינו יכול לו, עבד. ההורים נשארו נטועים במקומם, והאמא הביקורתית החזיקה בידה האחת מטרייה ובידה השנייה פשפשה בתיק הענק שלה.

"תראו מה הבאתי" אמרה ושלפה ספר חשבון לכיתה ו'.

"יו אר טו קיינד!", גיחכה האמא העיתונאית, "מה עשינו שמגיע לנו צ'ופר נאה כל כך?"

אני אגיד לכם", אמרה הביקורתית. "כאחת שתמיד חשבה שהאינטליגנציה שלה לא מוטלת בספק, אתמול ישבתי עם אלון והתעמתי עם הקביעה הזו. מישהו מכם מכין עם הילדים שיעורי הבית? רגע, אני אנסח את זה אחרת: אתם חושבים שמישהו עושה הגהה לספרי הלימוד לפני שמאכילים בהם את הילדים שלנו?".

סתם עניין של הגהה? איור: ענת אלזם

"אם תסתכלי טוב", ענה אבא של עודד, "על כל ספר לימוד חתומים המון אנשים חשובים בעלי תארים. דוקטורים, פרופסורים, מפמ"רים ועוד ראשי תיבות שרק אנשי משרד החינוך יודעים מה משמעותם".

"תרשו לי רגע", אמרה האמא הביקורתית והקריאה: "יונתן הדמיוני צייר ענן גדול. בתוך הענן יש קבוצות של טיפות במספרים שווים. עכשיו תנחשו מה תהיה השאלה".

"זו בטח שאלה על מספר הקבוצות של הטיפות", פסקה העיתונאית בביטחון.

"לא!", אמרה הביקורתית בארשת ניצחון. "השאלה היא: "לכמה קבוצות של גולות אפשר לחלק את הענן? מאיפה הגיעו הגולות? לאלוהים הפתרונים".

זו סתם הגהה לא טובה", אמרה העיתונאית. "הבן שלנו הסתובב יומיים שלמים ושינן הלכות אבלות. הייתם מאמינים שזה מה שלימדו אותם בכיתה ה? במסגרת לימודי משנה? הוא אמר לי: 'תינוק בן פחות מ-30 יום אין מתאבלים עליו אלא אם כן ברור שאינו נפל, כלומר ששהה שמונה חודשים בבטן אמו'. אתם צריכים לראות את הקרדיטים ומכתבי ההמלצה שבתחילת הספר. המפקח הארצי

על בתי הספר היסודיים, הממונה על חינוך דתי ותרבות תורנית, כולם מחלקים שבחים לכותב הספר".

"נהדר", אמר אבא של עודד. "אני מלא התפעלות. עכשיו בטח הבן שלך, שהפך למומחה גדול לענייני אבלות, יוכל להסביר לעודד שכל המנהגים האלה לא תקפים במקרה של ע'סאן כנפאני".

"עכשיו איבדתי אותך", אמרה הביקורתית.

"לא איבדת", אמר אבא של עודד. "ילדי כיתה ה' בבית הספר שלנו התבקשו לכתוב על הסופר והמשורר ע'סאן כנפאני. "היצירות שלו נחשבות לחלק בלתי נפרד מהתכנים של משרד החינוך. עודד עשה שיעורי בית, ואז הוא שאל אותי מה זה? ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין? ולמה הכוונה כשכתוב שהוא 'הלך לעולמו בצורה מסתורית בפיצוץ של המכונית שלו בשנת 1972'. אגב, התמונה שהילדים קיבלו בדף העבודה היא אותה תמונה שמופיעה בדף האינטרנט של הארגון שעד היום לא מכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל".

"מה זה הספרים האלה אם לא אבל אחד גדול. אתם יודעים, הבל הבלים, הכל אבל", אמרה האמא הביקורתית.