השיחה האחרונה בגינה: תופרים ג'וב
הצעקה האחרונה, השיחה בגינה. והפעם: למה בכלל להגיע לראיונות עבודה אם שיטת המכרזים פועלת לפי עקרון מכור מראש?
"כמה שאלות יש לך, אינספקטור קלוזו", ענה אבא של גלעד, "לא חזרתי מאירוע ואני לא בדרך לשום מקום. בסך הכל חזרתי מראיון עבודה אישי במסגרת מכרז שניגשתי אליו".
"ספר!", התעוררה לחיים האמא עובדת המדינה. "הבנת סוף סוף שהדרך לחיים בריאים ושלווים היא להיות עובד מדינה ולא עבד של המגזר הפרטי?"
"בקיצור", ניסה אבא של גלעד להשחיל מילה, "ניגשתי למכרז שפורסם בעיתון. זה נראה ממש מבטיח. ישבתי, קורות חיים ועוד יותר התחזקה בי ההבנה שאני מתאים לתפקיד. היום היה הראיון האישי. מקווה שיהיה טוב".
"אפשר לשאול איזה תפקיד בדיוק?", התעניינה עובדת המדינה, ואבא של גלעד סיפר בגאווה שמדובר בתפקיד שהולם את כישוריו, את ניסיונו ואת אישיותו.

"אני לא רוצה לקלקל", אמרה האמא עובדת המדינה. "אני יודעת בדיוק באיזה תפקיד מדובר והוא באמת אחלה, הוא תפור מכל הכיוונים".
"תגידי", שאלה האמא העיתונאית, "רק מסריח באף כשאת אומרת את המילה 'תפור' בלי להניד עפעף? מה זאת אומרת 'תפור'? אז למה בכלל מטריחים אנשים לכתוב קורות חיים, לצלם תעודות, לבזבז חצי יום עבודה ולפתוח את סגור אם זה משחק מכור מראש?".
"בשביל עיתונאית חדת לשון את די אהבלה ותמימה", אמרה עובדת המדינה, "ובגלל שאת כזו, תני לי להסביר לך". ואז היא פירטה: "הכל מתבסס על התקשי"ר, שזה תקנון שירות המדינה. שיטת המכרזים נקבעה בחוק שירות המדינה כבר בשנת 1959".
" זה עדיין לא מסביר את שיטת ההוט קוטור, המכרזים התפורים על פי מידה לאנשי שלומו של עוד גאון מהמגזר הציבורי שרוצה לדאוג לעצמו", אמרה האמא העיתונאית.
עובדת המדינה המשיכה:
"ומה בין זה לבין המציאות?", הקשתה העיתונאית, ועובדת המדינה המשיכה: "מאז 1959 לא היו הרבה שינויים, אבל מקצוע התפירה תפס אחלה תאוצה. עם יד על הלב, אל תטריחו את עצמכם. לפי מה שאני רואה מקרוב, אכן יש הרבה מכרזים תפורים. סופר-תפורים".
"ואיך אני אמור לגדל את הילד שלי להיות אדם הגון, שיאמין באמת שרק מי שמתאמץ ונוהג ביושר יכול להגיע להישגים, אם ברור לי שאני חי בעולם כזה מטונף?", שאל אבא של גלעד.
"למה מטונף?", גיחכה האמא הסקרנית, "תסתכל על זה ככה: מכרזים תפורים יכולים להעלות את קרנו של מקצוע החייטות, שכמעט ונעלם".