"הרגשנו כמו זוג פורץ דרך": הביאו ילד לעולם באמצעות שטיפת זרע
כשאיתן גילה לראשונה שהוא נשא HIV, כבר לא יכול היה להפסיק את הקשר שניהל עם אפרת. היא לא היתה מוכנה לוותר על עתיד משותף. בראיון בלעדי ל"המגזין" מספר הזוג הישראלי הראשון שהצליח להביא ילד לעולם באמצעות שטיפת זרע על התהליך הארוך ועל העתיד שיצרו לזוגות נוספים
בשנים האחרונות גם אושרו לשימוש טכנולוגיות חדשות שמאפשרות לנשאים להביא ילדים בריאים לעולם ולקיים מערכת זוגית נורמטיבית עם בנות זוג בריאות, וההפך. איתן (35) ואפרת (33), (שמות בדויים) הם הזוג הישראלי הראשון שצלח את טכנולוגית שטיפת הזרע. היא בריאה, הוא נשא. לפני מספר חודשים הם הצליחו להביא ילד בריא לעולם.
"בשנים הראשונות לפרוץ המגפה היתה המלצה חד משמעית של הממסד הרפואי לנשאי HIV שלא להביא ילדים לעולם. החשש הממשי היה להדבקה של הילוד במהלך ההיריון, הלידה וההנקה", מסביר פרופ' שלמה מעיין מבית החולים הדסה עין כרם. "מבחינה חברתית הבאת ילדים לעולם על ידי נשאי HIV נחשבה לטאבו. מעבר לסיכון ההדבקה של הילוד, ברור היה שילדיהם של הנשאים יהפכו ליתומים בגיל צעיר מכיוון שתוחלת החיים של נשאים הייתה נמוכה מאוד".
היחס לנושא השתנה לחלוטין בשנים האחרונות עם התפתחות הטיפול במחלה, וכיום ממליצים רופאים לנשאי HIV לנסות להביא ילדים ללא היסוס.
איתן, מנהל בחברה בתחום האלקטרוניקה, הכיר את אפרת לפני עשר שנים. כשגילה שהוא נשא הם כבר היו בקשר עמוק. "היה קצת חשש בהתחלה, אבל לאט לאט היא התחילה לקבל יותר מידע ולהבין שאפשר לחיות עם אדם שהוא נשא. לקח קצת זמן, אבל בסוף האהבה גברה על מכשולי הנשאות".
מה עבר לך בראש ברגע הראשון שבו הבנת שאתה נשא HIV?
"זה היה השוק של השוק. בכיתי. הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לוועד למלחמה באיידס. לא ידעתי מה לעשות ועם מי לדבר. הם היו פשוט מדהימים וישר הציעו לי עזרה וליווי לבית החולים. בכל זאת בחרתי ללכת לבד. בשלב הראשון לא ניסיתי להבין איך זה קרה, ראיתי את זה כנתון וחשבתי איך אני צריך להתחיל לחיות עם זה.
"הייתי מוצף בסטיגמות על הנושא. מבחינתי הייתי חולה איידס, וזה מפחיד וצריך להתרחק. משהו בתוכי תמיד פחד, אבל רק אחרי שנדבקתי בנגיף גיליתי שזה לא סוף העולם. רק אז הבנתי כמה טיפש הייתי ביחס ובפחד שלי כלפי נשאים עד לאותה תקופה".
אחרי שעיכל את המציאות החדשה איתן אזר אומץ ושיתף את אפרת. היא מספרת בעיקר על
השניים לא ויתרו והחליטו למרות הכל להינשא ולהילחם במחלה ובסטיגמות הנלוות לה. "היה לי חשוב לחזק את איתן ולעשות חושבים עם עצמי אם להישאר איתו או לפרק את החבילה בגלל המחלה", נזכרת אפרת. "מכיוון שיש לי את הבעל הכי מדהים בעולם הבנתי שמקרה כזה יכול לקרות לכל אחד. לא חייבים לקבל את הנגיף רק במגע מיני. גם אם כן זה כבר לא משנה. כולנו בני אדם ולכולנו יש שלדים בארון. אני החלטתי להתמודד גם כשקשה ולא לוותר".
איך בונים זוגיות במצב כזה?
איתן: "לא ידענו מה זה אומר לגבי העתיד. אני פחדתי שלא אוכל להביא ילדים לעולם ושהזוגיות לא תוכל להוביל למשפחה. היו הרבה סטיגמות ולא ידעתי אם באמת אוכל להחזיק מעמד מספיק זמן כדי לגדל ילדים".
אפרת: "הוא אציל נפש. מלאך. ידעתי שלא אוותר עד שאהפוך אותנו למשפחה. היום אני יכולה לומר שהנגיף מבחינתי לא קיים עוד. לשמחתי אני כבר לא בורה בנושא".
במקביל להחלטה להמשיך בזוגיות שמעה אפרת על תהליך של שטיפת זרע (ראו הסבר בהמשך) שהיה אפשרי אז רק באירופה, כשהעלות יקרה מאוד. "בדקתי את הנושא מההתחלה והבנתי שיש טיפולים, אבל לא בישראל. היתה לי תקווה שאצליח לארגן מספיק כסף כדי לעשות את הטיפול".
בשנת 2006 הגיע הזוג הראשון שביקש להיכנס להריון במסגרת התהליך. הם קיבלו מקופת החולים תשובה שלילית ופנו לשר הבריאות, שלא השיב להם. אחר כך הם פנו לוועד למלחמה באיידס, שהגיש
"ביקשנו לבצע טיפולים שהיו קיימים בעולם, אבל את הטון נתנה הבורות. היו עדיין אנשי רפואה שסירבו ופחדו להתעסק בזה, גם מחשש לפגיעה במוניטין".
אחר כך החלה סאגה בת ארבע שנים, שבסיומה החליט משרד הבריאות להקים בבית החולים רמב"ם בחיפה יחידה להפריה חוץ גופית לנשאיות איידס. במקביל, החלו להשתמש בעולם יותר ויותר באופן סדיר בטכנולוגיית שטיפת הזרע לגברים, הפשוטה והזולה יותר באופן משמעותי. בוועד רצו שגם טכנולוגיה זו תיכלל במחלקה, אבל ברמב"ם התנגדו ומנהלת המחלקה התפטרה במחאה על ההחלטה לאפשר טיפולים כאלו.
רופאים בבית החולים הדסה עין כרם, בראשות פרופ' שלמה מעיין ובליוויה של ד"ר קרן אולשטיין פופס, החליטו לבוא לקראת הנשאים והציעו לפתוח את המחלקה לשטיפות זרע בתחומם. לבסוף נפתחו בחודש מרץ 2010 שתי יחידות - ברמב"ם היחידה להפריה חוץ גופית לנשאיות, ובהדסה המחלקה לשטיפות זרע.
איתן ואפרת היו הראשונים ברשימת ההמתנה. את התהליך עצמו החלו לפני כשנתיים. "לא חששתי", מספרת אפרת. "התרגשתי בטירוף כי הבנתי שניצחתי. בהריון ליוו אותי ד"ר יואל שופרו וד"ר קרן אולשטיין פופס המדהימים שסבלו את טמטמת ההיריון שליוותה אותי, וכמובן מירי ברברו אלקיים מהוועד למלחמה באיידס".
איתן מספר שנוסף על הצוות הרפואי שליווה אותם הם זכו לפרגון ולהערצה מההורים, שהוא רכש גם לאשתו. "היא עברה טיפולים מאוד קשים שכללו תהליך לא נעים במיוחד".
אז הגיע הרגע הגדול. איתן ואפרת הבינו שנקלט היריון אחרי פעם ראשונה לא מוצלחת. אפרת היתה בבית וקיבלה טלפון מד"ר אולשטיין פופס. היא התרגשה מאוד אבל לא רצתה לבשר על כך לאיתן בטלפון עד ששב מהעבודה וראה את מבטה שהסגיר הכל.
"היא הסתכלה לי בעיניים דומעות ואמרה שההיריון נקלט". אחרי תשעה חודשים הגיע גם הילד. "רגע הלידה היה מדהים עבורי. עבורה הוא כאב. לא היינו מוכנים ללידה שהתרחשה לבסוף בתחילת החודש התשיעי", מספר איתן בדמעות. "הגענו לבית חולים עם לחץ דם גבוה והרופאים המליצו לזרז את ההיריון.
"זה היה רגע ממש מפתיע שהרגשתי בו פיק ברכיים. פתאום הבנתי שאני הולך להיות אבא. אז נכנסנו לחדר לידה. עמדתי לצידה, תמכתי ועזרתי לה. ראיתי את המלאך שלי מגיח לעולם. מאז אני מאוהב בילד הזה ברמות שלא תיארתי. הרגשנו כמו זוג פורץ דרך.
חשנו סוג של גאווה על התהליך. זה פשוט היה כיף לדעת שזה הגיע ובזכותנו זה יהיה אפשרי בעתיד".
" כשהחזקתי את בני בפעם הראשונה הייתי שוב פעם בהלם, אבל הפעם זה היה הלם טוב. הסתכלתי עליו וחשבתי לעצמי שעשינו את זה.", מוסיפה אפרת.
הקדמה הרפואית הגיעה. הנגיף הפך למחלה כרונית, שאולי, אם נאמר בזהירות, היא קלה קצת יותר ממחלות כרוניות אחרות שמוכרות לכולנו. כיום ההבדל בין אדם רגיל לנשא HIV מטופל הוא בעיקר בתרופות שהם לוקחים. אבל בכל זאת, הסטיגמות עוד קיימות.
"לצערנו הנשאים עדיין חיים במציאות סטיגמטית", אומר קרני. "רפואית עברנו קפיצת ענק. ציבורית וממסדית אנחנו עדיין רחוקים מכך. אבל יש בתהליך אלמנטים חשובים מאוד וזה חלק מהדרך. המסר הוא כפול: כלפי הנשאים שקיבלו חותמת נוספת לכך שהם יכולים לחיות חיים רגילים וגם להביא ילדים לעולם, וכלפי הציבור כולו, שזו כבר לא מחלה נוראית, אלא זו מחלה כרונית שניתן לחיות איתה בשלום".
ד"ר קרן אולשטיין פופס מסבירה כי נוזל הזרע מחולק לשלושה מדורים: הפלסמה, תאי הזרע ותאים שאינם תאי זרע הכוללים בעיקר תאי דם לבנים. החומר הגנטי של הנגיף מצוי בפלסמה ובתאים שאינם תאי זרע. דופן תאי הזרע לא מכיל את קולטן ה-CD4 אליו נקשר הנגיף, ולכן הוא לא מסוגל לשכפל את עצמו במקומות אלה. מידע זה הוביל לפיתוח התהליך של שטיפת הזרע.
הניסיון הראשון לבצע את התהליך היה בשנות ה-80 בארה "ב, אך הוא נכשל. ב-1992 פורסם באירופה כי מתוך 29 ניסיונות לביצוע התהליך נקלטו 17 הריונות בלי מקרים של הדבקה. המאמר שפורסם הוביל לפתיחת מרכזי פוריות ברחבי אירופה. עד היום בוצעו באירופה למעלה מ-4,000 מחזורי טיפול ב-1,000 זוגות - מתוכם הסתיימו 43 אחוזים בלידה ובלי הדבקה.
השיטות הנהוגות היום לשטיפת זרע מבוססות על העיקרון של הפרדה בין מדורי נוזל הזרע השונים ויצירת שכבה המכילה את תאי הזרע בלבד. השיטה הנפוצה היום מכונה Centrifugation Density Gradient, ונעשה בה שימוש בחומרים בעלי צפיפות שונה ובכוח הצנטריפוגציה כדי להפריד בין שלושת מדורי הזרע.
כדי לעבור את ההליך בישראל ישנם כמה קריטריונים שיש לעמוד בהם לפני קבלה לטיפולי פוריות במרכז בבית החולים הדסה עין כרם:
הגבר הנשא צריך להיות מטופל בתרופות לפחות שישה חודשים, ולבצע שתי בדיקות עוקבות של עומס נגיפי מתחת לסף המדידה בדם. במידה שבן הזוג עומד בתנאים מתבצעת בדיקת זרע להערכת מספר תאי הזרע והמורפולוגיה שלהם. כדי להבטיח סיכויי הצלחה כלשהם, יש צורך בקיומם של מספר מסוים של תאי זרע תקינים לפני ביצוע השטיפה. זרע שיימצא מתאים יעבור תהליך של שטיפה כפי שתואר.
בשלב ראשון תתבצע בדיקה של מדור נוזל הזרע בשיטת PCR לזיהוי החומר הגנטי של הנגיף. אם בדיקה זו תהיה חיובית, לא ייעשה שימוש בדגימת הזרע הזו להזרעת בת הזוג. במידה שהדגימה תהיה שלילית תתבצע בדיקת PCR נוספת לשכבת תאי הזרע. רק אם שתי הבדיקות האלה ייצאו שליליות, תתבצע הזרקה של תאי הזרע לרחם של בת הזוג.
ההליך נאמד בכמה אלפי שקלים, ומימונו מגיע מקופות החולים. כיום ישנם 72 זוגות שנרשמו להליך בהדסה, מתוכם 22 זוגות חד מיניים שלהם בת זוג להורות. כ-20 זוגות כבר נכנסו להיריון.
את פעילות המרכז לפוריות בנשאי HIV מרכז פרופ' שלמה מעין, בשיתוף פעולה עם ד"ר יואל שופרו ופרופ' אלכס סימון מהיחידה להפריה חוץ גופית והמעבדה הווירולוגית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם