לישון עכשיו: המדור להורה המותש
האם כדאי להתאים את שעות השינה של הילד לאורח החיים של ההורים? ומה עושים כשהילד דורש את נוכחותכם לידו כדי להרדם? יועצת השינה סיגל חדד עונה לשאלותיכם
סיגל שלום,
ילדתנו בת 4 חודשים. רצינו להתייעץ איתך לגבי שני נושאים מהותיים:
1. באיזו שעה להשכיב אותה לישון בערב? מצד אחד אני רוצה שבעלי יבלה איתה קצת זמן לפני השינה, ומצד שני אני לא רוצה שהילדה תלך לישון מאוחר מדי.
2. הילדה ישנה במיטה צמודה לשלנו. עד מתי כדאי לאפשר לה לישון איתנו? האם אנחנו צריכים להעביר אותה לחדר אחר?
סיגל חדד משיבה:
שלום רב. לעתים קרובות, הורים מתאימים את צרכי הילדים לאורח החיים שלהם מתוך חוסר מודעות לצרכיהם. במקרה שלכם, הילדה אכן מתראה עם אביה, אך היא נדרשת לחכות עד שהאב יגיע מהעבודה גם אם היא כבר עייפה.
שאלתכם מראה מודעות לעניין וניסיון לאזן בין אורח החיים שלכם לבין צרכי הילדה בגילה הצעיר.
בגילה מומלץ להתחיל את שנת הלילה כבר בשעה 18:00-18:30 לערך. נכון, בשעה זו האבא עדיין בעבודה או בדרך הביתה ולכן ספק אם יספיק לראות את הבת ולבלות עמה זמן. למרות זאת, בשלב זה צרכי הילדה חשובים יותר ואפשר להתנחם בעובדה שבעוד חודשיים-שלושה ישתנו צרכיה וזמן השינה ידחה. בינתיים יוכל האב לבדוק כיצד יוכל לאזן בין העבודה לבית, בין הרצון לבלות עם הבת לבין המחוייבות בעבודה.
לאורך השנים הבאות יתכנו קונפליקטים נוספים בין אורח החיים, סגנון ההורות וצרכי ההורים לבין צרכי ורצונות הילד ואתם כהורים, תתבקשו למצוא את הדרך לאזן בין אלו ולמצוא את הדרך שבה צרכי הילדה יקבלו מענה תחת המסגרת שאתם מעניקים לה כהורים.
שאלתך השנייה, על אף שנושאה שונה, דומה במהותה לשאלתך הראשונה. בגילה, בתך זקוקה לנוכחות הורית כחלק מצרכיה הבסיסיים, ולעזרה הורית בהירדמות בגלל השלב ההתפתחותי בו היא נמצאת.
נוכחותה לצידכם תעזור לה להירדם עד אשר תוכל להרדם באופן עצמאי ולא תצטרך עוד את נוכחותכם הפיזית.
ההחלטה אם לישון ביחד (כפי שציינתם - בשתי מיטות צמודות) או להרגיל את הילדה לישון בחדרה היא החלטה ייחודית לכם. ייתכן ותחליטו להשאיר אותה בחדרכם מספר חודשים נוסף, ייתכן שתעדיפו כבר עכשיו להרגיל אותה לחדר החדש. אנו ב'עידן ההורות' מאמינים שכל בית הוא אחר, לכן בדקו מה נכון לכם כהורים. החלטתכם צריכה להעשות בהתאם לאורח החיים, סגנון ההורות שלכם וכמובן בהתאם לצורך ההתפתחותי של ילדתכם בשלב זה.
סיגל שלום,
ילדנו בן שנתיים ודורש את נוכחותנו בחדר עד אשר הוא נרדם. במידה ואנסה לצאת מחדרו לפני שיישן, הוא ילווה אותי בבכי ובקריאות חזרה אל החדר. בעלי מעוניין להמשיך בדרך הרדמה זו, אך אני לא בטוחה שזהו הדבר הנכון - הילד כבר גדול. מה נכון יותר? מה צפוי לנו בהמשך?
סיגל חדד משיבה:
שלום לך. אורח החיים המשפחתי והאופן בו כל בני המשפחה מתנהלים מורכבת מגורמים רבים, ביניהם אורח חייהם של ההורים ודרך החינוך המועדפת עליהם. בהקשר של שינה, בעלך ואת חלוקים בראיית אופן ההרדמה הנכון עבור ילדכם. ישנם הורים שרואים בהירדמות העצמאית ערך חשוב, וילמדו את ילדיהם כבר מגיל צעיר לישון לבדם, בעוד שהורים אחרים יאמינו שהילדים זקוקים לנוכחותם במהלך ההרדמות, ומעדיפים לדחות את החינוך להירדמות עצמאית לשלב מאוחר יותר.
בהקשר זה אין "נכון או לא נכון". השאלה שצריכה להשאל היא: האם הדרך מתאימה או לא מתאימה לכם כהורים ולילדך בן השנתיים?
בדקו: האם זמן ההרדמה נעים וילדך מתמסר על השינה בקלות וברוגע, או שמתקשה להרדם מתוך חשש או דריכות ובודק שוב ושוב שאתם לצידו? האם במהלך הלילה, במידה ומתעורר, הוא יודע שאתם נמצאים במיטתכם? הוא מרגיש בטחון וחוזר לישון לבד, או שדורש את נוכחותכם בכל התעוררות בלילה עד להרדמות מחדש?
אופן ההרדמה יכול לחזק את הבטחון של הילד בהוריו. גם הדימוי העצמי שלו מתחזק אם הוא מאמין שמתחשבים ברצונו (ישיבה לצידו עד אשר ישן) או לחילופין להעניק מסר של תלות וחוסר מסוגלות ביכולתו העצמאית להירדם.
כמובן, שיש לבחון את כל האספקטים בחיי הילד ולאו דווקא רק את אופן ההרדמה: ייתכן שבעלך מצודד בהתנהלות של ישיבה לצידו כי הוא אינו מעוניין בבכי או בצרחות. זוהי תגובה שאינה מגיעה מתוך הקשבה לצרכי הילד, אלא מתוך סוג של המנעות. ייתכן אולי שילדך עצמאי מאוד ויודע להרדם בעצמו, אך יותר נחמד לו כשאחד מכם לצידו ולכן הוא מוחה בקול רם ובבכי כאשר אתם יוצאים מהחדר. זהו ביטוי להתנגדות למצב ששונה ממה שאני רוצה הטיפוסי לגיל שנתיים ובכלל להתנהגותם של ילדים.
כפי ששמת לב, ישנן אפשרויות רבות להתנהלות בשעת ההרדמה המושפעות מסגנון ההורות שלכם ומהצורך של ילדכם. לפני שתחליטו על שיטת פעולה, בחנו את המצב. התבוננו באופן ההתנהלות שלו במהלך היום, בחנו את זמן ההרדמה ונסו לאתר מהיכן מגיעה התנגדותו - מחרדה ודריכות, מתלונה על שינוי מצב, או מגעגוע להורים. החליטו מהו אופן ההרדמה המועדף על שניכם, באופן שגם ישרת את צרכיו ההתפתחותיים.
במידה והחלטתם שהדבר המתאים ביותר הוא להשאר כרגע בחדרו עד אשר הוא נרדם, פעלו באופן אחיד ועקבי ואל תנסו לצאת מחדרו. היו עם הילד, חוו עמו את הזמן הזה ביחד והשארו עירניים לקראת ההמשך, לזמן שבו לדעתכם יהיה מתאים לצאת מהחדר.
במידה והחלטתם שהגיע הזמן לשנות את אופן ההרדמה ולצאת מהחדר, פעלו באופן הדרגתי, למשל, דרך יציאה וחזרה לחדר מספר פעמים, כדי להעניק בטחון שאתם תמיד חוזרים לחדר, ולהעניק את הרוגע שאפשר להרדם גם אם ההורים יצאו.
דרך נוספת היא התרחקות הדרגתית עם הכסא לכיוון היציאה. חשוב שתלוו את הצעדים הללו בהסברים והכנה מראש כדי שילדכם לא יופתע מהשינוי.
עניין אחרון שאינו פחות חשוב: כאשר אתם מחליטים על למידה של הרדמות עצמאית, ודאו שלילד ולבעלך יהיה זמן איכות בשעות שאינן שעות ההרדמה, כדי שלא ירגיש את החוסר בנוכחות ההורית.
סיגל חדד היא מנחת הורים ויועצת שינה בכירה מבית עידן ההורות, מתמחה בגישת האינטליגנציה הרגשית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם