לישון עכשיו: המדור להורה המותש
מה קורה כשהילדה מסכימה להירדם רק עם אמא? איך מרגילים ילד לישון עם בייביסיטר כאשר אתם יוצאים לבלות? יועצת השינה סיגל חדד עונה ומייעצת
שלום סיגל,
בתי בת 7 וחצי חודשים. עד כה אני הייתי זו שבדרך כלל מרדימה אותה וגם ניגשת אליה בלילה. כאשר אביה היה ניגש אליה היא הייתה מקבלת את נוכחותו והוא היה מצליח להרדים אותה, אבל נראה לי שזה רק בגלל שהיא הייתה קטנה. כיום, היא לא מוכנה להתנחם בזרועותיו כאשר מדובר בשינה, ולא פעם יצא שהייתי צריכה לקום בלילה ולעזור כי היא לא הייתה מוכנה להרגע איתו.
כל העניין מאוד לא ברור לי, משום שבעלי, מאז שהייתה קטנה, היה מעורב והשתדל להגיע מוקדם מהעבודה כדי להיות איתה. איך אוכל להוריד את התלות הזו בי, כדי שהיא תרדם גם עם אבא שלה?
סיגל חדד משיבה:
שלום לך,
באופן טבעי, מתבצע הטיפול הראשוני המרכזי על ידי האמא, כאשר לאט ובהדרגה, עם חלוף הימים, השבועות והחודשים, אבא יכול להיות מעורב בטיפול. בתך רגילה לנוכחות שלך, לטיפול שלך ועל אף שבן זוגך נוכח ומבלה זמן עם בתך, בעת הצורך - בתך תפנה אלייך, מקור הישועה המוכר לה.
לעיתים רבות האמהות אף מחזקות התנהגות זאת כאשר אינן מעוניינות או לא מרוצות מאופן הטיפול של האב: "תחזיק אותה בצורה הזו", "אתה לא מאכיל אותה באופן נכון", תן לי אותה, היא בוכה". גם האב מצידו יזדרז להעיבר את הילדה לאם "קחי, היא בוכה". כך, בעצם, נותר חיזוק להתנגדות לאבא או מתגבש הרגל שאמא היא זו שמנחמת והיא זו שממלאת את הצרכים כאשר הם עולים.
כאשר מגיע הלילה, רמת הפגיעות עולה והילדה צריכה להתמסר אל השינה, בוודאי שתרגיש יותר בנוח ותעדיף את אמא. בגיל אליו הגיעה בתך, מגיעה לרוב, גם תקופת חרדת הנטישה והצורך באמא וההצמדות אליה עולה.
כדי להכניס את בן הזוג למעגל ההרדמה, עשי זאת באופן הדרגתי ובהתאם לקצב של בתך. תחילה הוא יכול להמצא בסביבה השינה, בחדר של בתך, כך שהיא תרגיש ותדע שהוא שם, אך עדיין תהיה רגועה ותתמסר לשינה בקלות כי אמא היא זו שמרדימה. בהמשך, יוכל האב לשיר או ללטף, וכך לחזק את הנוכחות שלו בחדר. לכשתראו שאכן הילדה קיבלה את נוכחותו כחלק מתהליך ההרדמה, תוכלו להתחלף ובן זוגך יהיה זה שירדים אותה באופן פעיל כאשר את תהיי רק צופה מן הצד, ותרגיעי בעת הצורך.
השתדלי גם בזמן שבתך בוכה שלא להתערב ולתת לבעלך להתמודד עם הקושי שעולה. כאשר את לוקחת אותה מידיו, כאילו אמרת לבתך "המקום בו היית לא היה בטוח, אני מצילה אותך", "אבא לא יודע מה הוא עושה, ואיתי תוכלי להרגע". זהו מסר שמגיע בצורה לא מילולית.
חשוב שבעלך יהיה רגוע ויקרין בטחון ואמון בכך שהוא עושה את הדבר הנכון עבורה. כדי להקל עליו חשוב ללמדו ו/או להראות לו במידה והוא אינו יודע, או אינו בטוח מה מרגיע אותה, מהי הדרך המתאימה להרדמת הילדה, ומה ניתן לעשות כאשר היא בוכה. חשוב שיזכור לנשום ולשמור על אווירת רוגע.
דבר נוסף שיקנה לבעלך את הבטחון היא תחושת הבטחון שאת תעניקי לו. סמכי עליו. הוא האבא של בתך, היא מכירה אותו, היא בוטחת בו, וכמו שאת למדת כיצד להרגיע אותה בחודשים הראשונים לחייה, כך גם בן זוגך ילמד זאת ברגע שתינתן לו האפשרות, המרחב והזמן לעשות זאת.
שלום סיגל,
בני בן שנה ועד נרדם כאשר אני או בן זוגי נמצאים בבית. גם לחופשות היינו הולכים תמיד יחד. כאשר היינו ממש חייבים - אמא שלי הייתה באה לשמור עליו, אבל הוא לא הסכים להרדם איתה בקלות. עד שכבר נרדם, שנתו הייתה קלה וברגע שאנחנו היינו מגיעים הוא היה מתעורר ונצמד אלינו. מסרב לישון. מה נוכל לעשות כדי לעזור לו, שכן אנחנו כבר ממש צריכים בילוי זוגי, קצת זמן איכות משלנו. מה דעתך?
סיגל חדד משיבה:
במשך שנה שלמה התרגל בנך להרדם כאשר הוריו נמצאים בסביבתו. המרחב היה מוכר, האווירה ידועה והוא הרגיש בטחון לישון ללא קושי. כעת, אתם מעוניינים לשנות את הסביבה הזו, לכן חשוב לעשות זאת באופן המתאים עבורו.
לפני שאתם משאירים את ילדכם עם בייביסיטר, סבא וסבתא או חברה, ערכו הכרות עמם. אם זו בייביסיטר - שתבוא כחצי שעה ואפילו שעה לפני המועד ותשחק עמו, שיכיר אותה, את קולה, את תווי פניה. עדיף שזו תהיה בייביסיטר קבועה.
אם אלו סבא וסבתא או חברה או כל דמות שהילד כבר מכיר קודם לכן, ניתן לדלג על שלב ההכרות, אך מומלץ שיקפידו להגיע מוקדם מספיק כדי שהילד יפנים את נוכחותם ויעבד את השינוי שהולך לקרות עם יציאתכם מהבית.
ילדכם רגיל לאופן הרדמה מסוים, לשיר מסוים, לתנוחה מסוימת, ולכן חשוב לעדכן את הדמות שנשארת עם הילד בכל פרט שנראה לכם חשוב כדי לתת לילד נקודת אחיזה בדבר מוכר: איך לשים את השמיכה, איזה מוצץ הוא מעדיף, איך להרגיע אותו, כיצד מרדימים אותו. במקביל לכך, מומלץ לתת לאותה דמות את האופציה להרדים בדרך אחרת שנראית לה, היות כי בכל זאת לא מדובר בכם ואין חשש שהילד יקלקל את הרגלי השינה שלו בגלל שהרדימו אותו בצורה אחרת.
דבר נוסף: כאשר החלטתם שזהו, זה קורה, ואתם יוצאים, אנא השתדלו להיות מרוכזים בבילוי ולא בדאגה למה שקורה בבית. היו שלמים בהחלטתכם עד כמה שניתן והשאירו את החששות בצד. אולי זה נשמע מוזר, אך ילדכם חש אתכם. הוא הרי צמוד אליכם כבר שנה. הוא ירגיש אם הסביבה בטוחה או מסוכנת, אם אפשר לסמוך על הדמות שבאה לשמור עליו.
האווירה שתשדרו לו היא זו שתקבע את זמן ההרדמה, את ההתעורריות שלו, וגם את הזמן שיקח לו להירגע לאחר הפרידה מכם. רק כך יוכל להתרכז בפעילות המהנה עם מי שתשמור או ישמור עליו (זאת במידה והלכתם לפני שהוא נרדם).
כדאי ששהייתו של ילדכם עם דמות אחרת תתרחש בהדרגתיות, כדי שילדכם לא יתחיל להרגיש חסר או אף תחושת נטישה. בהמשך תוכלו להגביר את תדירות הבילויים.
מכיוון שילדכם אינו רגיל לכך, התחילו בבילוי אחד. שימו לב לתגובתו ולפי זאת המשיכו הלאה. מצאו את האיזון. למשל, אחת לשבועיים, ל-3 שבועות, לחודש, בהתאם לילדכם, לקבלה שלו וההכרות שלו עם הדמות שבאה לשמור עליו ובהתאם לתגובות שלו לאחר מכן.
ביום בו החלטתם שאתם יוצאים לבלות, ודאו שביליתם עם ילדכם זמן איכות מספק, כדי שיוכל להרגיש אתכם ולמלא את החסר מהיום שלו בגן. כמו כן, היו מוכנים לכך שבמהלך הלילה ייתכן ויעלו קשיים, מכיוון שהוא לא רגיל לשינוי.
תחושת הבטחון והרוגע שתעניקו לו בזמני התעוררויות אלו, הם אלו שיראו לו שהשינוי שהוא חווה הוא בסדר, אפשר לחזור לישון.
סיגל חדד היא מנחת הורים ויועצת שינה בכירה מבית עידן ההורות, מתמחה בגישת האינטליגנציה הרגשית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם