מעניין את הסבתא: על תפקידם האבולוציוני של הסבא והסבתא
האם לכלבים ולחתולים יש סבא וסבתא? מאיזו מערה קדמונית הגיחה הסבתא הראשונה? מה היה חלקן של הסבתות בגילוי האש? ומה תפקידם האבולוציוני של הסבים? הורים יקרים, נכדות ונכדים, תנו כבוד: סדרת מחקרים קובעת - סבתא וסבא הם לא פחות מאשר סוד ההצלחה של המין האנושי
לאחר שכוכב הביטלס נרצח בפתח ביתו במנהטן, בעודם שרים ומזמזמים לעצמם ללא הפסק את "סטארטינג אובר", שירו האחרון - הודח במפתיע הלהיט שצעד בבטחה בראש מצעד הפזמונים בידי מקהלת תלמידי בית ספר יסודי.
הזמרים הקטנים סחפו את ההמונים בשירם כובש הלבבות "אף אחד איננו דומה לסבתא". "ויום אחד", נאמר בשיר המתקתק הזה, "כשנתבגר ונביט לאחור, נאמר: אין בכלל מישהו שיוכל להידמות לסבתא שלנו. היא עזרה לנו לנווט את דרכנו בעולם".
המחבר גורדון לורנץ - פזמונאי אנגלי נחבא אל הכלים - לא שיער בוודאי כי שירו יתמצת במילים ספורות לא רק פרץ רגשות אייטיזי, אלא גם סדרה של מחקרים שהעניקו ביסוס מדעי רחב היקף להשלכותיה של תופעת הסבאות.
"אין דומה לתופעה הזו בעולם החי", אומרת פרופ' רייצ'ל קספרי, אנתרופולוגית בעלת שם עולמי מאוניברסיטת מרכז מישיגן בראיון מיוחד לסופשבוע. "לא תמצאו סבא וסבתא כממלאי תפקיד קריטי בטיפול בצאצאים בקרב בעלי החיים. לא בקרב היונקים העיליים, ואפילו לא בין אלו שהם הקרובים ביותר לבני האדם. מוסד הסבאות, אם אפשר לכנות זאת כך, הוא אולי אחד מסודות ההצלחה והשגשוג של המין האנושי".
פרופ' קספרי גילתה בין השאר כי תופעת הסבאות (Grandparenthood), כמבנה קבוע בחברה האנושית, היא צעירה יחסית: בת 30 אלף שנה בלבד, מתוך כ-200 אלף שנותיו של מין האדם הנבון, ההומו ספיינס, עלי אדמות.
החוקרת האמריקנית בת ה-56 ("גם אני כבר סבתא גאה מאוד, ואני כל הזמן מתגעגעת לראות את הנכד שלי, הגדל לצערי הרחק ממני, בקצה השני של אמריקה"), ובעלה, פרופ' מילפורד וולפוף, חוקר מאובנים ואנתרופולוג רב מוניטין מאוניברסיטת מישיגן באן ארבור, נחשבים לחוקרים מובילים בעולם בחקר המין האנושי, האדם הקדמון והאבולוציה.
"עבודת המחקר שלי הביאה אותי באחרונה לאזור המערות שליד העיירה קראפינה, כ-40 ק"מ מזגרב, בירת קרואטיה", מספרת קספרי. "נמצאו שם שרידי אדם קדמון של 70 פרטים, כולם מהמין הניאנדרתלי. התמקדתי בחקר שיניים טוחנות שנתגלו במערות, כדי לקבוע את הגיל ואת המין שלהם. התגליות הביאו אותי למסקנה שאמנם כיום בני אדם רבים מאריכים לחיות די שנים כדי למלא את תפקיד הסבים והסבתות במשפחות, אך לא כך היו פני הדברים בעבר. סבים וסבתות במשפחות האדם הקדמון, שחי במערות, היו נדירים מאוד הן בקרב הניאנדרתלים (שחיו עד לפני כ-30 אלף שנה) והן בקרב מין האדם הקדמון הפרימיטיבי הרבה יותר, האוסטרלופיתקוס (שחי לפני כ-3 מיליון שנים). היצורים הללו לא זכו לחיות יותר מ-35 שנה.
"תפנית די חדה בתמונת המצב התרחשה לפני כ-30 אלף שנה בערך, כשבקהילות הקדומות הללו, בני אדם משני המינים כבר חיו שנים רבות יותר. שיעורם של מבוגרים וקשישים הלך וגדל במהירות רבה בקהילות ההן, יחסית לצעירים". סדרת תגליות דומה הצטברה גם בחקר קבוצות קדומות מאוד בספרד, שגילן מוערך בכ-600 אלף שנה.
ומה המשמעות של העלייה המסחררת הזו בשיעור המבוגרים?
"אני טוענת שהם היו הכוח המניע והדוחף להופעתם של סוגי כלים חדשים, מתוחכמים, כלי אבן, שבני אדם קדמונים יצרו לעצמם לשיפור חיי היום-יום. הם גם אחראים להופעתן של צורות ביטוי אמנותיות כמו ציורי הקיר במערות. ציורי הקיר גם היו צורות תקשורת בין אנשים. ייתכן מאוד שהסבים והסבתות בקהילות אנשי המערות תרמו מניסיונם המצטבר בחיים ומחוכמתם גם לגילוי האש ולרתימת השימוש בה לבישול, מה ששיפר את הבריאות, השרידות ותוחלת החיים של הילדים והצעירים. במערות שנתגלו בהן שרידי שלד של יותר אנשים מבוגרים וקשישים, מוצאים גם הרבה יותר שרידים של כלי אבן ויצירות אמנות".
וכיצד סבים וסבתות תרמו לשגשוג המספרי של קהילות האדם הקדמון?
"הממצאים שלי ושל עמיתיי למחקר, שפורסמו בסיינטיפיק אמריקן, מבססים השערה שלפיה הסבתות קיבלו על עצמן לטפל בנכדים ולהיות זמינות כדי לסייע לבנותיהן בגידול הצאצאים, כדי שבנותיהן - עדיין בגיל הפריון - יוכלו להתפנות להרות לעתים קרובות יותר ולהביא ילדים נוספים לעולם. הטיפול בנכדים הפחית את שיעורי התמותה, אפשר את הארכת החיים, תרם להתחזקות גנטית של בני האדם ואפשר את ההתרבות בקצב מהיר יותר מאשר קודם לכן".
האם מצאת הבדלים בממצאים בין אנשי המערות שחיו בארץ ישראל לעומת אלה שחיו בקרואטיה או בספרד?
"כבר לפני 20 שנה ערכתי מחקר במערות הכרמל, ומצאתי בהן שרידים מדהימים של אדם קדמון מהמין הניאנדרתלי. מה שבלט במיוחד היה שבמערות הכרמל, משך חייהם של המבוגרים היה גבוה בהרבה בהשוואה לניאנדרתלים האירופים. בעוד שבמערות באירופה מצאנו שרידים של בני אדם קדמונים שחיו מעבר ל-30 שנה רק ביחס של 2 או 4 לכל 10 פרטים, במערות הכרמל היחס בין המבוגרים מאוד ובין הצעירים עמד על 10 ל-10: ובעצם , מבוגר אחד לכל צעיר. המסקנה היא שהתנאים ששררו בארץ ישראל הקדומה תרמו להארכת החיים של בני האדם מעבר לגיל 35, והיו טובים בהרבה מאלו ששררו באירופה. ישראל היתה מקום טוב יותר לחיות בו, כשמדובר בשרידות".
מה לגבי תופעת הסבאות אצל בעלי החיים? בני האדם חולקים במשותף עם שימפנזים יותר מ-98 אחוזים מהגנים. האם אצלם קיימים סבים וסבתות?
"המעמד הזה איננו קיים בממלכת בעלי החיים, והתופעה גם אינה קיימת אצל שימפנזים. בלהקות של שימפנזים בטבע יש מערכות יחסים בין אחים, זכרים בלבד, אבל לא בין הנקבות. אין גם מערכת יחסים שהיא בעלת משמעות בין סבתא שימפנזית, אם בכלל האריכה לחיות, ובין נכד שימפנזה, משום שמערכת יחסים כזאת איננה קריטית בלהקת הקופים. בניגוד לקהילות בני האדם, השימפנזים אינם נדרשים להעברת חוכמה, ניסיון ותמיכה כלכלית וחברתית למשפחה הגרעינית או ללהקה".
ממצאי מחקריה של קספרי קיבלו לאחרונה ביסוס ממודל מתמטי השוואתי ממוחשב, שהושג על סמך מחקרם של פרופ' כריסטן הוקס, אנתרופולוגית מאוניברסיטת יוטה, וד"ר פיטר קים, ביולוג מתמטי מאוניברסיטת סידני. במאמר שפרסמה הוקס בכתב העת "רשומות האקדמיה המלכותית הבריטית" היא דיווחה על סימולציות מחשבים שהריצה כדי להעניק "תמיכה מתמטית" להשערת הסבאות. מן המודל עלה כי השגשוג שחל במין האנושי, התרחבותו והארכת תוחלת החיים שלו באופן משמעותי הרבה יותר משל קופי-העל הושגו משום שסבתות סייעו לבנותיהן להאכיל את הנכדים.
הוקס העלתה את השערת הסבאות מתוך תצפיות שנערכו בסוף שנות ה-80 של המאה שעברה בשבט נידח בשם האדזה, הממשיך לנהל גם כיום צורת חיים פרימיטיבית של לקטים-ציידים בטנזניה, ומתצפיות בשימפנזים לצורך השוואה.
הוקס ושני עמיתיה למחקר, ד"ר ג'יימס או'קונל מאוניברסיטת יוטה וד"ר ניקולס בלרטון-ג'ונס מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אגנ'לס, חיו תקופה בקרב בני שבט האדזה וצפו בסבתות טורחות ימים ארוכים בליקוט פקעות ופריטי מזון אחרים כדי להאכיל את הנכדים, פעילות שאיננה נראית בקרב שאר היונקים מאחר שהגורים מפסיקים להיות תלויים באמהות לצורך הזנתם, כשהם נגמלים מחלב האם. בשעתו, התאוריה המדעית שהתבססה על התצפיות הללו ספגה ביקורת ועוררה מחלוקת סוערת. כעת בא המודל המתמטי ואישר אותה: מודל הסבאות קיים אך ורק בקרב בני האנוש.
"הסבתות אפשרו לבני האדם להאריך את תוחלת החיים שלהם", מגלה פרופ' הוקס. "הסימולציות שהרצנו הראו זאת בבירור - בלי לקחת בחשבון את ממדי המוח האנושי, שגדלו במהלך האבולוציה. סבתות סייעו בהאכלת הנכדים כדי שבנותיהן יתפנו להביא ילדים נוספים לעולם, תוך קיצור פרק הזמן שבין היריון להיריון. הנכדים אמנם נגמלו מחלב האם מוקדם, אבל עבר זמן רב נוסף לפני שלמדו להשיג לעצמם את מזונם. זו תרומת הסבתות".
לדברי הוקס, "לעתים נדירות מאוד מגיעות השימפנזות לגיל 30 שנה, ועוד יותר נדיר לפגוש שימפנזות בנות 40. זה הגיל שבו מסתיימת תקופת הפוריות שלהן. שימפנזית מגיעה לבגרות מינית בגיל 13 וחיה בממוצע עוד 15-16 שנים בלבד. נשים, לעומת זאת, לאחר שהגיעו לגיל הבגרות המינית המלאה (בערך בגיל 19) חיות עוד 49 שנה לפחות, וכיום כבר עוד 60 שנה נוספות".
"היינו שמרנים וזהירים מאוד בגישה שלנו", היא מדגישה. "באמצעות המודל הממוחשב הערכנו שאישה לא תוכל להיחשב לסבתא מבחינת התפקיד שלה במשפחה לפני הגיעה לגיל 45, ושלא תוכל לטפל בילד עד שיגיע לגיל שנתיים, כי עד אז זו משימתה של הבת, אם הילד".
לצבר המחקרים בתופעת הסבאות בחברה האנושית תורם מחקר ישראלי חדש שערכה ד"ר ליאורה פינדלר מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן יחד עם פרופ' אורית טאובמן בן-ארי, פרופ' אורית נוטמן-שורץ (מכללת ספיר) וד"ר רונית לזר (אוניברסיטת חיפה).
עורכות המחקר, שעתיד להתפרסם ברבעון Social Work Research, בנו שאלון רב-ממדי, ראשון מסוגו, שבחן ארבעה ממדי סבאות: הממד הרגשי (רגשות שליליים וחיוביים הנלווים לתפקיד הסבאות), הקוגניטיבי (רמת המוטיבציה למלא את התפקיד וכן רמת העלויות והוויתורים הכרוכים בו), הממד ההתנהגותי (רמת התמיכה הממשית והרגשית וההשקעה בגידול הילד) והממד הסימבולי (משמעות הסבאות בהקשר של נצחיות והמשכיות המשפחה, הקשר בין העבר ובין עתיד המשפחה). על השאלונים השיבו 313 סבים וסבתות בני 45-92 ממגוון מגזרים בחברה היהודית.
"ייחודו של המחקר בכך שלא התמקד אך ורק בהיבטיו החיוביים של תפקיד הסבאות, אלא בחן גם את המחירים הכרוכים בו - הקשיים וההיבטים השליליים. זאת בניגוד לגישה שרווחה שנים רבות, שעיקרה אידיאליזציה ואפילו רומנטיזציה של התפקיד", מסבירה ד"ר פינדלר.
לאחר שהתברר שהשאלון יכול לשמש כלי מהימן לבדיקה ולמדידה של חווית הסבאות, נערכו מחקרי המשך בקרב סבים וסבתות בחברה החרדית, בחברה הערבית וגם בקרב סבים וסבתות לנכדים בעלי מוגבלויות. מן המחקרים עלה כי לסבים ולסבתות בחברה החרדית ובחברה הערבית קשה יותר לבטא רגשות והיבטים שליליים של תפקידם - אכזבות, כעסים ותסכולים.
לדברי ד"ר פינגלר, הסיבה לכך היא שרגשות שליליים פחות לגיטימי בחברות האלה, כשמדובר בתפקידים משפחתיים. "מטעמים אחרים, גם סבים וסבתות לילדים בעלי מוגבלויות ביטאו פחות רגשות שליליים. הם חששו שאין מקום להטיח ביקורת בשעה שילדיהם מתמודדים יום-יום עם מציאות תובענית כל כך בטיפול בנכדיהם. הם ציינו שלילדיהם, הורי הנכדים, קשה מספיק, ולכן אין מקום להכביד עליהם עוד יותר עם כעסים, במקום להתמקד בהבנה ובעזרה המתבקשת מהם", מגלה ד"ר פינגלר.
"הסבאות איננה פרי בחירה", היא מדגישה. "ההחלטה על המעבר למעמד הזה במשפחה, על העתוי לכך ועל מספר הנכדים אינה בשליטת הסבים והסבתות. זאת בשונה מתפקידים משפחתיים אחרים, כמו הורות וזוגיות, שבהם האדם עצמו מחליט מתי הוא בשל.
כיום סבים וסבתות לעתים עדיין צעירים בגילם, ומושקעים עמוק בקידום קריירה משלהם, והמעבר לשלב הסבאות בחיי האדם מסמל בעצם את הכניסה לישורת האחרונה, לפרק הסיום של החיים".
ובמה הוא כרוך?
"למרבה הצער, המעבר הזה עלול להיות כרוך גם באובדן חברתי: מוות של חברים ועמיתים קרובים ושל בני משפחה, הידרדרות במצב הפיזי עקב חולי, בגידת הגוף, ירידה בבריאות, חולשה יחסית בהשוואה לשנים קודמות. הוא כרוך גם באובדן מקצועי, כמו פרישה מהעבודה וירידה משיא הקריירה. מול האובדנים מגיח לפתע תפקיד שבמהותו מסמל דווקא חיוניות, רעננות חדשה, תחושת ערך והמשכיות. הסבים והסבתות חשים כי במקום כל התפקידים שנושלו מהם יש להם עתה תפקיד המהווה תזכורת עד כמה הם עדיין יכולים לתרום למשפחה ולעתידה.
"בעבר לא ראו בסבים ובסבתות חלק אינטגרלי מהמשפחה, כשם שלא ראו בלידת נכד פרק משמעותי בחיי האדם המבוגר. מבחינה סוציולוגית, תפקיד הסבא והסבתא בחברה המערבית איננו מוגדר: אין לגביו ציפיות בהירות, נורמטיביות. אין להם מעמד חברתי מוגדר בתהליך גידול הנכדים. את התפקיד הזה הסבא והסבתא לא בוחרים או יוצרים לעצמם. ילדיהם יוצרים אותו בשבילם. כללי המשחק לא תמיד ברורים, והגדרות התפקיד העמומות מקשות על אנשים, בטח בגיל המבוגר".
אז מה מעמד הסבים והסבתות בישראל?
"המילים 'סבא' ו'סבתא' משמשות אותנו לעתים גם להתייחסות מלווה בסוג של ביטול לדברים לא רלוונטיים, ישנים, אטיים, לא עדכניים. סיפורי סבתא, תרופות סבתא. בישראל הבעיה כפולה, שכן גדל דור שלם שלא הכיר כלל את הסבא והסבתא שלו, שנספו בשואה. ההורים הפכו לימים לסבים ולסבתות אך הם חסרים מודל לחיקוי, להשראה ולמסורת של משפחה תלת-דורית. עם זאת, יש בישראל בשנים האחרונות ניצנים לתופעה חדשה: מאבק עיקש, מלחמה של ממש, שמנהלים סבים וסבתות על הזכות שלהם לראות את נכדיהם. לא היה כדבר הזה בעבר. אחד המקרים האחרונים שזכו לפרסום נרחב בתקשורת קשור למשל למאבק שנוהל בין הסבים והסבתות משני הצדדים של הילד מושיק הולצברג, ששני הוריו, שליחי חב"ד, נרצחו במומביי. בארה"ב מאבקים משפטיים כאלו נפוצים מאוד".
תופעה חדשה ומעניינת שטרם זכתה ליחס מצד הספרות המחקרית היא הסבים מהדור הרביעי, הסבא רבה והסבתא רבה, ותפקידם במשפחה האנושית.
פרופ' קספרי מבהירה: "אנחנו עדיין לא יודעים את ההשלכות שיהיו בעתיד להימצאותו של דור רביעי במשפחה האנושית, שהוא תוצאה ברורה מהתארכות תוחלת החיים. מה שמדאיג אותי, אישית, הוא שאף על פי שאנחנו כבר מכירים בעובדה שהזקנים תרמו הרבה מאוד להתפתחות המין האנושי, גם במאה ה-21 עדיין לא מוקירים אותם כראוי, לא מאזינים להם ולא מכבדים אותם מספיק. כולם מכירים את הסיפור על האסקימואים שנהגו להוציא את זקניהם הרחק אל מחוץ לקהילה, כדי שימותו לבדם. זו אגדה אורבנית. גם שבטי האסקימו בצפון הרחוק של אמריקה כבר לא נוהגים כך. הגיע הזמן לשפר את היחס אליהם בכל העולם כולו".
כמה שווה בשקלים עזרה של סבתא וסבא?
מחקר שנערך לפני שנה בבריטניה העלה כי אפשר לתמחר את הסיוע של הסבים והסבתות בטיפול בנכדים, כולל עלות שירותי הסעה ותחליף לבייביסיטר. התברר כי המחיר מגיע לכ-220 ליש"ט - כ-1,310 שקלים - לשבוע.
סקר שערך ארגון ויצו בפברואר 2012 העלה כי 70 אחוזים מהסבים והסבתות בישראל מסייעים בגידול הנכדים, וכ-30 אחוזים תומכים בהם כלכלית. עוד עולה מהסקר כי שליש מהסבים והסבתות מבלים לפחות פעם בשבוע עם הנכדים ו-53 אחוזים מתערבים בחינוכם. ממצא מעניין מגלה כי 35 אחוזים חשים שאין מתייעצים עמם מספיק ושלא מתחשבים בדעתם.
איזה סבא וסבתא אתם? חמישה סוגי סבתאות
ב-1964 הגדירו שתי סוציולוגיות מאוניברסיטת שיקגו, פרופ' ברניס ניוגרטן וקרול וינשטיין, חמישה סגנונות של סבאות. לפי ד"ר פינדלר הסוגים ניתנים להמחשה גם במדינה רב-תרבותית כמו ישראל:
1. הסגנון הפורמלי. שומר בקפדנות על החלוקה בין תפקידי ההורות ובין הסבאות. יש התעניינות מצד סבים וסבתות במעשי הנכדים, אבל אין התערבות בחינוכם.
2. סבא וסבתא כתחליף הורה. סגנון שמתקיים בעת היעדר הורים לצמיתות או לתקופות קצרות. הסבא והסבתא ממלאים תפקיד בחינוך הילדים, בגידולם ובטיפול בהם. סגנון כזה אופייני לבאים מברית המועצות לשעבר ובקרב אפרו-אמריקנים בארה"ב.
3. סבא וסבתא רחוקים. סגנון בלתי קבוע של קשר בין הסבים לנכדיהם. הקשר לא סדיר, ומצטמצם לאירועים משפחתיים או חגים.
"הסגנון הזה נפוץ מאוד בארה"ב, בגלל המרחקים," אומרת פינדלר. "הוא פחות נפוץ בישראל, ומתייחס בדרך כלל לילדים שעברו להתגורר בחו"ל, אבל יש כבר סבים וסבתות שמקיימים את הקשר עם הנכדים באמצעות הסקייפ ובתכתובת דוא"ל."
4. סבא וסבתא המחפשים אך ורק את ההנאה מתפקידם. "אנחנו, הם מדגישים, השלמנו כבר את הקדנציה שלנו בחינוך", אומרת פינדלר. "בשלב הזה אנחנו רוצים רק ליהנות נטו מהנכדים שלנו".
5. סבתא וסבא המשמשים מאגר חוכמה משפחתי. "זה סגנון המזוהה על פי רוב עם סבא
בעל מעמד סמכותי במשפחה. היה נפוץ בקרב היהודים באתיופיה. כיום השתנה הדפוס, שכן הצעירים בני העדה הם לעתים קרובות בעלי הידע וההתמצאות הטובה יותר במציאות הישראלית. לכן נושלו הסבים והסבתות מתפקידם כמקור סמכות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם