השיחה האחרונה בגינה: צאו לי מהרחם
הצעקה האחרונה, השיחה בגינה. והפעם: תפסיקו לשאול אותי כמה ילדים יש לי - הרחם שלי הוא מחוץ לתחום. מכתב גלוי למתעניינים
רציתי להגיד לכם שאם תזדמנו לירושלים, אתם בהחלט מוזמנים לקפה ועוגה. אם תיפלו על השעה הנכונה, יהיו גם סירים על האש. אנחנו הירושלמים מאוד מסבירי פנים. תבואו רעבים - תצאו שבעים.
רציתי לומר לכם שאם תיפלו על יום טוב, תמצאו בכניסה לבית כל מיני פריטים שאנחנו שמחים להעביר הלאה. בדרך כלל הם חדשים ובמצב מצוין, כך שאולי גם תרוויחו על הדרך משהו שרציתם ולא הספקתם או לא הצלחתם להשיג. ואם אי פעם תיקלעו לאיזה סבך ותצטרכו מישהו שיעזור לכם להתיר אותו - תוכלו להרים טלפון. נעשה את מה שאפשר למענכם. אצלנו תמיד יש מקום בבית, ליד השולחן ובלב.
יש מקום אחד שאתם לא מוזמנים אליו. קוראים לו הרחם שלי. שלי, לא שלכם, לא שלנו. שלי. אנא מכם, תפסיקו לשאול אותי כמה ילדים יש לנו. בואו נסגור את העסק הזה אחת ולתמיד. עם כל הכבוד לכל ישראל האחים והערבין, לא עניינכם למה יש לי איקס ילדים ולא איקס פלוס שניים, נניח. במשוואה הזו, ה"למה" צריך להישאר בגדר נעלם.

סליחה על הבוטות, אבל באמת לא עניינכם האם התאומים שנולדו לשכנה שלכם הגיעו לעולם הודות לטיפולי פוריות. לא עניינכם איך קרה שלחברים שלכם נולדו ילדים בהפרש זמנים קטנטן. כן, שמענו שקוראים לזה "תאומים איריים" בגלל שבאירלנד הקתולית נאסר על ביצוע הפלות ותינוקות היו נולדים בצמדים צמדים, הכי קרוב שיש לתאומים. ולא, אין ילדים שהם תאונה. יש רק מילים מיותרות שהן תאונה מצערת.
גם לא עניינכם לשאול אישה שמספרת שיש לה שני ילדים למה היא מוותרת על עוד. ובאותה נשימה, לא עניינכם לדעת כמה הפלות בלתי רצויות היא עברה, איזה אסונות היא כמעט חוותה בזמן הלידה ולמה כמעט הפכה לזיכרונה לברכה.
ולא, אף אחד לא ביקש מכם לספר לה כמה שנים נותרו לה לנסות להביא עוד ילדים לעולם, או איזה ניסיונות עשתה חברה של חברה עד שילדה בגיל 50 ילד בריא ונפלא. ואתה כבוד הרב, נסה בבקשה לגלות איפוק תחת החופה כשאתה משיא בני זוג. בלי "נתראה בעוד תשעה חודשים, אני גם מוהל". אין לך מושג מה יקרה אצל השניים האלה וכמה כל מילה עלולה להשבית את השמחה שלהם לעוד הרבה זמן.
יש הבדל בין לאחל מקרב לב לבין הצבת תאריך יעד. כולכם מוזמנים לקפה. הדלת פתוחה וגם בלב יש המון מקום. הרחם הוא כבר עסק אחר. הוא מחוץ לתחום. תודה על ההבנה.