 |
|
/images/archive/gallery/157/395.jpg מתחילים ללמוד. צילום: רובי קסטרו 
|
|
|
|
הולכים אל הלא נודע |
|
|
|
|
יום הלימודים הראשון בכיתה א' הגיע. איך מכינים את הילדים להתחלה החדשה ואיך יכולים המורים למצוא את שביל הביניים בין השלטת סדר וחוקים בכיתה לבין שמירה על דיאלוג עם התלמידים |
|
|
|
|
|
|
|
|
אין כמו התחלה חדשה כדי לעורר בליל של תחושות שנעות מהתרגשות ושמחה לפחד מצמית מהבלתי ידוע. זוהי שעתם היפה של ההרפתקנים, שוחרי השינויים והאתגרים. חובבי המוכר והקבוע עלולים להגיב בחרדה, בבלבול ובספקות לגבי יכולתם להסתגל למצב החדש. 1 בספטמבר הבא עלינו לטובה ללא שביתות הפעם הוא רגע כזה. תלמידים ומורים יצעדו אל מוסדות הלימוד, חלקם בפעם הראשונה, ויתייצבו אלה מול אלה בלב הולם ובבטן מפרפרת.
אביה סופר בת השש וחצי תעמיס את הילקוט החדש על גבה ותצא ליומה הראשון בבית הספר. "אני בלחץ", מודיעה אמה ורד. "היא מאוד קשורה אלי. היא לא הולכת לשום מקום בלעדי. גם אצל החברות הכי טובות שלה היא לא מסכימה להישאר לבד. כשהיא נכנסה בתחילת השנה לגן חדש, נשארתי איתה כל יום במשך תקופה ארוכה, ואני לא רוצה לחשוב מה יהיה עכשיו. זה לא יהיה פשוט".
"כל מעבר כרוך בפרידה מהידוע והמוכר, וזה גורם לתחושת אי ודאות, לחששות ולחוסר ביטחון מסוים, עד שאנחנו מוצאים את מקומנו במסגרת החדשה", אומרת ד"ר שולמית ניב, פסיכולוגית קלינית וחינוכית מהמרכז לפיתוח משאבי התמודדות במכללה האקדמית תל חי. "עם זאת, צריך לזכור שילד שמגיע לכיתה א' כבר חווה מעברים. הוא עבר מאימא למטפלת, מהבית לפעוטון ומהפעוטון לגן. במאגר הפנימי שלו יש כבר ידע על מצב חדש שהוא לא בטוח ולא ברור, אולי אפילו מאיים, אבל יש גם ידע על ההסתגלות אליו.
"חוץ מזה, מעבר הוא גם צמיחה, בטח כשמדובר במעבר לבית הספר. זוהי כניסה לעולם של הגדולים, לעולם ההשכלה. זו השתייכות לקבוצה חדשה שנותנת גאווה וכוח ותחושה שאני לא לבד. אמנם יש ילדים שלא כל כך רוצים להיות גדולים כי הם חוששים מירידה בכמות הפינוקים ומעלייה בדרישות, אבל רוב הילדים נהנים מתחושת הבגרות, בעיקר אם ההורים שלהם משכילים להדגיש את יתרונותיה.
"כדי להפיג את החששות, אפשר להזכיר לילד איך הוא הגיע לגן חדש ולא הכיר אף אחד ובסופו של דבר הכל הסתדר, לספר לו שבבית הספר הוא ילמד לקרוא ולכתוב ויהיה חלק מהגדולים. לילד שפוחד להיפרד מהינקות אפשר לומר שלהיות גדול פירושו להיות עצמאי יותר, למשל הוא יוכל ללכת לישון מאוחר יותר אבל עדיין יקריאו לו סיפור לפני השינה אם ירצה.
"רצוי מאוד לא לשנות דברים באורח החיים ובסדר היום של הילד במקביל לכניסה לכיתה א'. הוא יצטרך להשקיע הרבה מאוד אנרגיה בהסתגלות למסגרת החדשה, וכדאי שיתר מרכיבי החיים יהיו יציבים - לא להעביר אותו לחדר חדש, לא לשנות את התפריט וכדומה. חשוב גם לאפשר לו לבטא את עצמו בתקופת המעבר: לדובב אותו לדבר, לצייר, לפסל בפלסטלינה, כי יש המון רגשות ורשמים ומומלץ לחלוק אותם".
"אחד הדברים החשובים הוא לדבר מראש על המשמעות של להיות תלמיד - הקימה בבוקר, העובדה שחייבים להגיע בזמן לכיתה, סדר היום בבית הספר, השיעורים, ההפסקות ושיעורי הבית", מוסיפה ניב. "לילד שחושש מכך שהוא לא מכיר את הילדים בכיתה אפשר להסביר כי בתוך כמה ימים הוא יכיר את כולם ויהיו לו חברים חדשים. אפשר גם לנסות להפגיש בינו לבין חלק מהילדים לפני תחילת השנה. רצוי מאוד לערוך סיור מקדים בבית הספר והיכרות עם המורה העתידית, לעבור על מסלול ההליכה לבית הספר או לתחנת ההסעה. אלה דברים קטנים שמקנים תחושת ביטחון".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
שיחות מוטיבציה
|
|
 |
|
|
אביה סופר הקטנה לא מתרשמת מההכנה הנפשית שעורכים לה בבית ומשיחות המוטיבציה. "אני אומרת לה שהיא כבר גדולה", מספרת אמה, "שיהיה לה כיף, שאחיה הגדול שם, שהמורה מקסימה והמקום מקסים, אבל אני רואה את החשש בעיניים שלה. היא שואלת איך היא תיסע לבית הספר לבד ומה היא תעשה אם באמצע השיעור היא פתאום תרצה אותי.
"כשהבן הגדול עלה לכיתה א' זה היה אחרת. מובן שהתרגשתי, אבל הוא ילד עצמאי יותר ועבר את כל התהליך בטבעיות. איתה זה אחרת. לצערי היא גם לא תכיר אף אחד בכיתה, כי היא הולכת לבית ספר אזורי וכל החברות שלה הולכות לבית ספר שנמצא בעיר שלנו. יש לנו מפגש אחד עם המורה ועם שאר הילדים לפני תחילת השנה וזהו. עכשיו אני מנסה לבקש שהמורה של הבן שלי תהיה גם המורה שלה, כי היא לא צועקת ויודעת לנהל את העניינים בעדינות".
את לא מגוננת מדי?
"אני לא חושבת. אני רק מנסה לתת לה ביטחון. אני יודעת שבלימודים לא תהיה לה בעיה כי היא מוכנה. היא למדה בגן את כל הדברים הבסיסיים, היא מכירה את האותיות, והיא כותבת. הבעיה היא רגשית".
להורים הלחוצים מבקשת ניב להזכיר כי הצלחת המעבר תלויה לא מעט בהתנהגות שלהם. "חשוב שההורה יגיע להחלטה שגם אם הילד בוכה בימים הראשונים בבית הספר, לא לוקחים אותו הביתה לפני הזמן. ההורה יכול לשבת איתו בכיתה בשעות הראשונות, והמורות בדרך כלל מוכנות לכך, אבל חשוב לשים לזה גבולות. הניסיון מראה שילדים בוכים בעיקר כשהוריהם בסביבה. כשהם נעלמים הכל מסתדר, בעיקר אם הם מעבירים מסר ברור של ביטחון ביכולות של הילד.
"יש הורים שמתקשים להפריד בינם לבין הילד בסיטואציות כאלה. הורה שקשה לו עם מעברים צריך להבין שהילד לא בהכרח מתקשה כמוהו. ייתכן שהילד יעבור את התקופה הזאת בקלות אם רק לא יפריעו לו".
תחושת הביטחון במעבר לכיתה א' תלויה גם במיומנויות הלימוד שהילד מגיע איתן. "ילד שעולה לכיתה א' זקוק להכנה מסוימת", אומרת ד"ר מיכל רוזנברג, מרצה בתחום כישורי השפה והחינוך הלשוני. "היום מדברים פחות על מוכנות לקריאה ויותר על ניצני אוריינות ועל פיתוח וטיפוח שפה דבורה וכתובה. אוריינות היא החשיפה לשפה והיכולת להשתמש בה בהקשר החברתי-תרבותי. חלק מזה המערכת מקנה במסגרת גן החובה, אבל גם למשפחה יש תפקיד חשוב בכך.
"התנאי הראשון לקריאה הוא מודעות פונולוגית לצלילים שמרכיבים את השפה. זאת באמצעות הכרת החריזה, החלוקה של מילים להברות והכרת צליל פותח וצליל סוגר גם ברמה של הבנת הנקרא ולא רק ברמה הטכנית. התנאי השני הוא הכרת האותיות - שם האות, צליל האות, אופן הכתיבה שלה וזיהויה.
"ילד שלא נחשף מספיק לשפה בבית, בין אם בגלל חוסר מודעות או חוסר פנאי של ההורים ובין אם בגלל מצב סוציואקונומי, יגיע לבית הספר עם פחות מיומנויות. אין הכוונה שההורים ילמדו את הילד קרוא וכתוב, אלא שהם יהיו גורם מתווך באמצעות פעילויות יומיומיות. למשל כשמבשלים או עורכים רשימת קניות, כשיוצאים לרחוב או לגן השעשועים, כשמשחקים במשחקים שקשורים בשפה, כשמקריאים סיפור וכדומה. גם טלוויזיה ותוכנות מחשב יכולות לתרום, אבל דרוש תיווך של ההורה כדי ליצור התאמה לרמת ההתפתחות של הילד. ילד שמגיע לבית הספר עם מיומנויות שפתיות יצטרך להשקיע פחות אנרגיה בפענוח הכתב. כשקל יותר לרכוש את הקריאה ברמה הטכנית, הילד יותר פנוי להבנת הנקרא".
קורסי הכנה לכיתה א' יכולים לעזור?
"כל עבודה שנעשית עם הילד יכולה לעזור, אבל לא בטוח שקורס כזה הוא התשובה. אני מצפה שלמידת הקריאה והכתיבה תיעשה בבית הספר. המוכנות צריכה לבוא מהבית ומהגן, ואין צורך במסגרת נוספת. חוגי העשרה עם סיפורים, שירים וחריזה, או אפילו חוג בלט או ג'ודו, שאפשר לתרגל בהם את הבנת הנשמע, יכולים להועיל. מדובר על תהליך הדרגתי והתפתחותי. קורס של שבועיים לא יכול לתרום הרבה, אולי רק להלחיץ".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גם למורים קשה
|
|
|
|
|
התלמידים וההורים אינם היחידים שמתרגשים ביום הראשון ללימודים ואינם היחידים שצריכים לפגוש אנשים חדשים ולבסס את מעמדם. גם למורים זה יום לא קל, בעיקר לאלה שזו שנתם הראשונה במקצוע.
"מורה שמתחיל ללמד בפעם הראשונה צריך לזכור שאף אחד לא נולד עם ניסיון ושבשנה הראשונה קשה להימנע מטעויות", אומרת דבורה גפר, ראש המסלול להכשרת מורים לבית ספר יסודי במכללת סמינר הקיבוצים. "אחד הדברים החשובים שמורה חדש צריך לשדר מההתחלה הוא נוכחות ומנהיגות, יכולת להוביל את הכיתה ולנהל אותה, אבל לא בדרך כוחנית. ליצור דיאלוג עם התלמידים אבל לא לוותר על גבולות.
"יש אנשים שאצלם השילוב בין מנהיגות לבין היכולת לקיים דיאלוג הוא חלק בלתי נפרד מהאישיות, אחרים צריכים לסגל זאת לעצמם. זה חלק מההכשרה של הסטודנטים להוראה. מורים חדשים חוששים הרבה פעמים להיראות חבריים מדי ולשבור את הדיסטנס עם התלמידים, ולכן הם יוצרים דמות סמכותית מדי. לפעמים זה נחוץ, אבל חשוב לשמור על ערוצי תקשורת עם התלמידים. המורה צריך לדעת שהוא מקצועי ושהוא יודע מה הוא עושה, גם אם זו שנתו הראשונה, כי תחושת הידע נותנת ביטחון. יש כמובן גם כללים של תרבות, של הופעה ושל לבוש, שיוצרים מראה מכובד". לדברי גפר, דרך נוספת שבה יכול המורה לרכוש ביטחון כאשר הוא ניצב מול כיתה חדשה היא על ידי צבירת מידע מוקדם.
"חשוב לברר לפני תחילת שנת הלימודים מיהם התלמידים, מהו ההרכב החברתי בכיתה, מיהם ההורים, אילו הורים היו חברים בוועד בשנה שעברה, במי אפשר להיעזר ומי ייתן תמיכה. למפגש הראשון עם ההורים יש להתכונן היטב כדי שהוא לא יהיה בנלי ומשעמם וכדי שתודגש בו מקצועיותו של המורה. על המורה להבהיר את תוכנית העבודה שלו ולהעביר להורים מסר שהם חשובים לו כפרטנרים ושהוא כאן בשביל הילדים.
"מאחר שבשנים האחרונות השתרשה נורמה של התערבות ההורים במה שנעשה בכיתה, חשוב שהמורה יעביר להם מסר שאפשר לפנות אליו בכל בעיה, אבל גם יבסס נורמות וכללי תקשורת ברורים, למשל שעות קבלה. חשוב שהמורה יהיה מודע לכך שההורים מנסים אותו, שזה לא אישי ושזה חלק מהתהליך.
"כשמגיע הרגע לעמוד מול הכיתה החדשה, על המורה להיות ברור כי רק כך הוא יוכל להעביר מסרים ברורים לתלמידים. הוא צריך להכין לעצמו מראש את מטרותיו ואת הדרך שבה הוא רוצה להשיגן. חשוב מאוד לשמור על חוש הומור ולהסתכל על הדברים מהצד. זה הופך את ההתחלות לקלות יותר, וצריך לזכור שגם הילדים עוברים תהליך מקביל של הסתגלות ובדיקה של הצד השני.
"הבעיה היא שמורים נכנסים די מהר לסיטואציות של מאבקי כוח עם תלמידים והורים. לפני שנכנסים למקום כוחני, כדאי לנסות להבין את הצד השני ולהיות אמפתיים. זה יקטין את הצורך להפעיל סמכות וכוח וישמור את אלה כאופציה אחרונה".
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|  | | | "חשוב שההורה יגיע להחלטה שגם אם הילד בוכה בימים הראשונים בבית הספר, לא לוקחים אותו הביתה לפני הזמן. ההורה יכול לשבת איתו בכיתה בשעות הראשונות, והמורות בדרך כלל מוכנות לכך, אבל חשוב לשים לזה גבולות. הניסיון מראה שילדים בוכים בעיקר כשהוריהם בסביבה. כשהם נעלמים הכל מסתדר, בעיקר אם הם מעבירים מסר ברור של ביטחון ביכולות של הילד | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
