השבוע לפני
שבוע רציני עבר על ארץ הקודש: הקמנו כור גרעיני, סיפחנו את רמת הגולן וגם העלינו ארצה את יהודי תימן
ב-19 בדצמבר יצא לאקרנים אחד הסרטים המצליחים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע – "טיטניק". הסרט שבוים על ידי ג'יימס קמרון, מתאר סיפור אהבה חוצה מעמדות בשנת 1912 בין ג'ק דוסון שאותו גילם ליאונרדו דיקפריו ורוז דוויט בוקייטר שאותה גילמה קייט וינסלט, על רקע פרשת טביעת הטיטניק – "האונייה שאינה ניתנת לטביעה".
קמרון הבמאי הוא שכתב את התסריט ואף לקח חלק מרכזי בהפקתו. הסרט זכה
הכנסותיהם של בתי הקולנוע ברחבי העולם ממכירת כרטיסים לסרט, עמדו על יותר מ-1.8 מיליארד דולר. "טיטניק" שתקציב הפקתו עמד על סכום עתק של כ-200 מיליון דולר, זכה להכנסות נוספות גם ממכירת קלטות ו-DVD, וממכירת זכויות שידור לרשתות שידור ברחבי העולם. הסרט זכה בפרסים מכובדים רבים, ביניהם גם 11 פרסי אוסקר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר.
ב-18 בדצמבר הודיע ראש הממשלה ושר הביטחון דאז דוד בן גוריון על הקמת כור גרעיני בישראל. ההודעה הרשמית נמסרה לאחר שהעיתון ניו יורק טיימס ששף דוח של מחלקת המדינה האמריקאית בנוגע לכור הישראלי.
בעקבות פרסום הדוח הודיע בן-גוריון כי ישראל מקימה בנגב כור גרעיני מחקרי לצרכי שלום. הכור הוקם מדרום לדימונה ושם מרכזת הקריה למחקר גרעיני את רוב פעילותה הגרעינית של מדינת ישראל.
הקריה למחקר גרעיני הוקמה בעזרת סיוע רחב של מהנדסים צרפתים כחלק מהסיוע הביטחוני שקיבלה אז ישראל. לקידום הפרויקט תרמו רבות מנכ"ל משרד הביטחון דאז, שמעון פרס והמדען ארנסט דוד ברגמן.
כיום, בנוסף להיבטים הביטחוניים של הכור, עולות שאלות רבות לגבי אופן פעילותו ובטיחותו, בשל העובדה כי מדובר בכור מיושן. למרות שהכור בדימונה עבר מספר שיפוצים, נותרו מספר בעיות לא פתורות.
האחים אורוויל ווילבור רייט היו הראשונים שביצעו טיסה בכלי טיס הכבד מהאוויר. את טיסתם הראשונה ביצעו שני האחים בדיונות של קיטי הוק, בצפון קרוליינה שבארצות הברית, ב-17 בדצמבר בשנת 1903. טיסה ראשונה זו בוצעה על ידי אורוויל, הצעיר מבין האחים.
הוא שהה באוויר 12 שניות, טס למרחק של 39 מטר והגיע לגובה של שלושה מטרים מעל הקרקע. בטיסה הרביעית, והאחרונה באותו היום, הצליח וילבור לשהות באוויר במשך 59 שניות כשהוא טס למרחק של 279 מטר בגובה של שלושה מטרים. טיסה זו הייתה הראשונה בה המטוס נשלט והוטס על פי רצונו של הטייס.
המטוס ששימש לאותה טיסה נקרא Flyer I. המטוס שקל 340 ק"ג, מוטת כנפיו הייתה 13 מטרים והוא הונע באמצעות מנוע שהפיק 12 כוחות סוס.
ב-16 בדצמבר בשנת 1899 נוסד מועדון הכדורגל מילאן, הנחשב לאחד המועדונים המפוארים והגדולים ביותר בעולם. המועדון המצליח הוקם על ידי אלפרד אדוארדס, גולה בריטי ומאז שנות השמונים עומד בראשו סילביו ברלוסקוני, איל תקשורת וראש ממשלת איטליה.
תחילה נוסד המועדון תחת השם "מועדון הקריקט והכדורגל מילאן". אדוארדס, סגן הקונסול הבריטי בעיר לשעבר ודמות מוכרת בחברה הגבוהה בה, שימש כנשיאו הראשון של המועדון. לכבודו של אדוארדס נקרא המועדון מילאן, כשם העיר באנגלית, ולא מילאנו, כפי שהיא נקראת באיטלקית והצבעים הרשמיים של המועדון היו אדום ושחור.
תוך שנים ספורות הפך מועדון הכדורגל מילאן לאחד הבולטים באיטליה. כבר בשנת 1900 זכה המועדון בפרס "מדלית המלך" ובשנים 1901, 1906 ו-1907 זכה המועדון באליפות הליגה הלאומית. בשנת 1919 שינה המועדון את שמו ונקרא מאותה עת "מועדון הכדורגל מילאן". בשנות עשרים והשלושים של המאה העשרים לא הצליח המועדון לשוב ולהוביל את הליגה האיטלקית ובדרך כלל מוקם במרכז הטבלה.
בשנת 1938 שונה שמו של המועדון בהחלטת השלטונות הפשיסטיים ונקרא Associazione Calcio Milano. אולם, שם זה שונה מיד עם תום מלחמת העולם השנייה ומאז ועד היום הוא Associazione Calcio Milan.
ברשימת השחקנים הבולטים ששיחקו במועדון נמצאים, רוד חוליט, מרקו ואן בסטן, פאולו מאלדיני, רוברטו באג'ו, פאולו רוסי, ג'ורג' וואה, אנדריי שבצ'נקו, רונאלדו ורונאלדיניו. מאז נוסד רשם המועדון הישגים מרשימים, ביניהם, 17 פעמים זכה באליפות איטליה ושבע פעמים בליגת האלופות.
ב-15 בדצמבר בשנת 1948 פתחה מדינת ישראל במבצע "על כנפי נשרים", שמטרתו הייתה להעלות להארץ את יהודי תימן. המבצע כונה גם "מרבד הקסמים וכן "ביאת המשיח".
העלייה מתימן, לאחר קום המדינה נחלקה לשלושה שלבים. שלב ראשון מ-15 בדצמבר 1948 עד 10 במרץ 1949 ועל פי נתוני הסוכנות היהודית בשלב זה הגיעו לישראל כ-5,500 עולים.
שלב שני מיוני 1949 עד דצמבר 1949 הוא השלב העיקרי במבצע ובו הועלו לארץ על פי נתוני הסוכנות 42,862 עולים מתימן. סיום שלב זה בישר את תום המבצע אך לא את סוף העלייה מתימן. בשלב שלישי מאוקטובר 1950 ועד 1956 עלו לארץ בדרכים שונות, על פי נתוני הסוכנות עוד 1,793 עולים.
מספר קטן של יהודים נשאר בתימן מסיבות שונות ובשנות התשעים של המאה ה-20 בגל עלייה אחרון עלו רוב הנותרים לארץ. כיום נמצא בתימן קומץ של אוכלוסייה יהודית שגודלו לא ברור.
ב-14 בדצמבר בשנת 1981 חוקקה כנסת ישראל את חוק רמת הגולן ובו נקבע כי "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בשטח רמת הגולן". הממשלה החליטה על הגשת החוק לכנסת בבוקרו של יום 14 בדצמבר 1981, כחצי שנה לפני תום הנסיגה מסיני. כבר באותו יום עבר החוק בשלוש קריאות – מהלך נדיר שהוביל לביקורת חריפה מצד האופוזיציה. מבקרי החוק טענו גם כי הוא מיותר והוא עלול לחסום את הדרך בפני משא ומתן עתידי עם סוריה.
למרות שהחוק נתפש בציבור כחוק המספח את רמת הגולן למדינת ישראל, וכך התייחסו אליו מתנגדי החוק, נמנעה הממשלה מלהשתמש במילה "סיפוח".
בנוסף, בעקבות החוק נמתחה על ישראל ביקורת בינלאומית חריפה ואף מדינה לא הסכימה להכיר בו, כולל ארצות הברית. בתגובה לקבלת החוק אף נוצר משבר ביחסי ירושלים וושינגטון. כמו כן, קיבלה מועצת הביטחון בתגובה את החלטה 497 שקבעה כי לסיפוח אין שום משמעות מבחינה בינלאומית.
תוצאותיו המעשיות של החוק הן מועטות. מאז קבלת החוק ניהלו ממשלות רבות במדינת ישראל משא ומתן מדיני, גלוי או סמוי, עם סוריה שהגיע אף לשלבים מתקדמים, וכלל ויתור על רמת הגולן, כולה או מקצתה.
ב-1999 התקבל במליאת הכנסת "חוק סדרי השלטון והמשפט" שזכה לכינוי "חוק שריון רמת הגולן", ולפיו החלטת ממשלה לוותר על שטח של המדינה תדרוש אישור של רוב חברי הכנסת וכמו כן אישור של הוויתור על ידי רוב המצביעים במשאל עם, מעת שיחוקק חוק יסוד המסדיר אותו.
בשבוע שעבר נערכה בצהריים בכנסת הצבעה בסוגיית חוק משאל עם בנוגע לרמת הגולן. בעד הבקשה להחיל רציפות על חוק משאל עם לפני החזרת שטח הצביעו 68 מחברי הכנסת, לעומת 21 שהתנגדו, ורק ח"כ בודד נמנע. כל שרי הממשלה שנכחו באולם המליאה הצביעו בעד.
המהלך הזה זכה לגינוי בדמשק וגורם רשמי במשרד החוץ הסורי תקף את ישראל ואמר: "באופן בוטה הציבה ישראל אתגר נוסף בפני רצונה של הקהילייה הבינלאומית בכינון שלום איזורי ובמימוש עקרון 'שטחים תמורת שלום'".
נא להמתין לטעינת התגובות
