הוויכוח שלא נגמר:
הקרב על החומוס
בניסיון לפתור את הסוגיה היותר שנויה במחלוקת, התיישבו עורכי nrg מעריב והחלו להתנצח בשאלה: איזו חומוסייה הכי טובה בארץ?
החומוס האהוב עלי ביותר בעולם אינו מוגש כלל בחומוסיה, אלא במסעדה פלסטינית מסורתית – מסעדת סמיר ברמלה.
בכלל, מהרגע שאתה נכנס למסעדה אתה מרגיש שאתה נמצא באווירה אחרת – רגועה, חמימה וידידותית. מעבר לכל המאכלים האותנטיים המיוצרים במקום, עוד לא מצאתי חומוס טעים יותר מהחומוס של סמיר בשום מקום בעולם. הפיתות תמיד טריות וחמות, המרקם בדיוק כמו שחומוס שצריך להיות, והטעם – גן עדן.
מסעדת סמיר, מדרחוב קהילת דטרויט 7, העיר העתיקה, רמלה
חומוס אבא גיל הוא לא סתם חומוסיה, אלא בעיקר המקום אליו אני הולך כשאני רוצה לאכול משהו בריא. המקום, המוגדר כ"בית אוכל אורגני", מגיש חומוס אורגני, חם, טעים להפליא ובריא ללא עוררין. החומוס גרוס עבה, וטעמו שונה מהחומוס שאותו מוצאים ברוב החומוסיות. עבורי, היתרון העיקרי של אבא גיל, מעבר לטעם, הוא בתחושה הקלילה והבריאה שאיתה נשארים, גם אחרי מנה גדולה של חומוס.
אולם החוויה הבריאה לא נגמרת בחומוס עצמו - הפיתות עשויות מקמח אורגני, הביצה אורגנית, והפלאפל עשוי מעדשים ואינו מטוגן, אלא אפוי. חוץ מאופציית הניגוב מגישים באבא גיל תבשילי אורז, פשטידות, וסלטים, והכל בריא עד כדי טירוף, כמובן. קולה ושאר מזיקים, אגב, אין, אך אם תתעקשו תוכלו לקבל מיץ גזר אורגני, בירה שחורה, או אופצייה ייחודית ומבורכת: מים מינרלים בכוס בשלושה שקלים בלבד.
אבא גיל חומוס אורגני, יהודה הלוי 55, תל אביב
שמה היה בלה מיודובניק והיא הייתה אחת השדריות הטובות בקול ישראל, וכשנסענו לירושלים, דרך רמלה, הר טוב ושבע האחיות, חזרה על עצמה המנטרה. דודה בלה הייתה מסיימת להקריא את החדשות ביידיש, והיינו יורדים ממגרש הרוסים למחנה יהודה "לאכול משהו".
הוא היה יושב בתוך המסעדה , ליד הקופה, עיניו טובות ופיו כמו מלא מים - שותק. שמו היה רחמו והיה לו את החומוס הטוב ביותר שאכלתי. רחמו הכיר את בלה מיודובניק ולכן קיבלנו צ'ופר, אבל אני באתי רק בגלל החומוס.
מאז, הדרך לירושלים רק 50 דקות, עוד עשר דקות כדי למצוא חנייה, רחמו כבר לא איתנו, אבל החתן והבנות כן ויחד איתם - החומוס. לא פינתי, לא אבו גוש ולא אבו שוקרי. החומוס של רחמו - האיש עם העיניים הטובות, טעם של פעם, הכי טוב בארץ.
מסעדת רחמו, האשכול 5, שוק מחנה יהודה, ירושלים
החומוסייה שלי היא סניף בהדונס השוכן בכפר סבא, סמוך לצומת רעננה. יכול להיות שזה בגלל שאיזור השרון לא משופע בחומוסיות משובחות, ואולי זאת הקרבה, אבל אין כל ספק שזאת האהובה עלי. מדי יום שישי בצהריים, באווירה ביתית, עם גרגרים רכים בדיוק במינון הנכון וחומוס במרקם וטעם קרובים לשלמות – הציפייה משאר ימי השבוע מתנקזת לה לכמה ניגובים מוצלחים.
עם שמן הזית, הביצה וההגשה הפשוטה והצנועה, הסניף המקומי מוסיף טעם לאווירת סוף השבוע. ליד תחנת דלק ועם נוף לכביש, מוגשת מנת חומוס נדיבה עם חיוך ויחס אישי. המקום מורכב מלא מעט לקוחות קבועים, מבוגרים וגם ילדים, שמגיעים לשם גם כדי ליהנות מחוויית חומוס וגם בגלל שעבור רובם כבר מדובר בהרגל ישראלי מוצלח. כנראה שזאת גם החומוסייה שלהם.
חומוס בהדונס, דרך השרון 5 (ליד צומת רעננה), כפר סבא
אוקי, אני יודע שאני לא קונצנזוס, ואתם יודעים מה? כבר לא אכפת לי. אתם כולכם יכולים להמשיך לצרוך את החומוס הגושי וה"אותנטי" שלכם, בזמן שאני – ילד צפוני, אשכנזי ומפונק - אמשיך לפקוד מדי שבוע את חומוס גבעתיים.
בלב ליבו של בית האבות הלאומי נמצא חומוס מתקתק ודליל – כיאה לעיר שרוב תושביה לא יכולים ללעוס. כבודו של החומוס הערבי במקומו מונח, אבל אין דבר יותר כיף מאשר לרדת עם החבר'ה ביום שישי בצהריים לחומוס השכונתי שלנו. ויצמן פינת כצנלסון, תנסו את השום-לימון החריף.
חומוס גבעתיים, כצנלסון 65 (פינת ויצמן), גבעתיים
חומוסיות בצפון זה משהו שכיח. אבל יש מקום אחד ספציפי בטבריה, שממוקם בסמטה באמצע העיר, שגורר אותך אליו שבוע אחרי שבוע בלי יותר מדי אפשרויות בחירה. לאחר שכולנו, חבורת סטודנטים בעמק הירדן היינו קמים מהיציאה השבועית של יום חמישי, היינו מתניעים את האוטו (שוטפים פנים בדרך) ומגיעים לחומוס עיסא לישיבה השבועית.
היינו מגיעים תמיד שלוש דקות לפני שהתור בחוץ היה הופך להיות בלתי נסבל. ואז חיוך של כל אחד מהמלצרים שמספיק שהיית פעם אחת והוא כבר זוכר אותך, החומוס שמגיע במהירות והריר ששוטף לי את החיך, הופך את הכל למושלם. כרגע כשאני רחוק מרחק שעתיים נסיעה מהמקום ההוא שאפילו לא מכבד אשראי ופשוט מתגעגע. הכל שם מהיר וטעים, עם שירות מכל הלב, והכי חשוב חברים שמתפכחים מהנגאובר.
חומוס עיסא, יוחנן בן זכאי 7, טבריה
אני אוהב חומוס. מאד אוהב. במהלך השנים האחרונות, עם החדירה של המאכל הערבי המסורתי לחיינו פיתחתי גם תחביב חדש. בכל מקום אליו הגעתי, השתדלתי לבקר בחומוסייה המקומית: זאת שכולם מדברים עליה, מקור הגאווה של העיר. כך גם הגעתי לחומוסיית אבו-שאקר בעיר התחתית בחיפה.
שלט הכניסה למקום מסביר פנים: "לחומוסייה של אמא הגעת". המבקרים שתוהים לפשר הכיתוב המוזר מקבלים את התשובה מיד עם הכניסה כאשר אישה מבוגרת, המכונה בפי הסועדים הקבועים "אום-שאקר" מקבלת את פניהם ומושיבה אותם ליד אחד השולחנות.
באבו-שאקר יש מדיניות אירוח שונה מרוב החומוסיות בארץ. שם מגישים לשולחן מאכלים נוספים מלבד החומוס הרגיל: מג'דרה, בורגול, סלטים. והכל, על חשבון הבית. למרות הפינוקים הנוספים גולת הכותרת היא ללא ספק החומוס המדהים, בעל המרקם הגס והריח החזק שלא משאירים מקום לספק: אבו-שאקר היא החומוסייה הטובה ביותר בארץ הקודש.
לאלה שמקפידים על תזונה נכונה, יציע המקום גם פיתות מחיטה מלאה ומגוון מאכלים מן הצומח. בסוף הארוחה תזכו לטעום את הקפה המשובח, ואחר כך (אם תצליחו לקום) תנסו להמשיך את היום.
חומוס אבו-שאקר, שדרות המגינים 29, חיפה
החומוס הכי טעים בתל אביב נמצא דווקא בבזל. בחומוס רונן מכינים את המנות בהתאם לגודל התיאבון - יש מנה קטנה ויש מנה גדולה והכל תמיד טרי ומוגש עם חיוך.
אף אחד לא יסתכל עליך במבט מרחם כשתבקש קצת בצל קצוץ לתוך המנה שלך, תמיד יש עיתונים והשמש איכשהו מצליחה ללטף את פני הסועדים במקום גם ביום חורפי וגשום. בנוסף לעובדה שהחומוס במקום מעולה ובעל מרקם קטיפתי - המלצרית החייכנית והנעימה תמיד עושים את ההבדל וגורמים לי לשוב ולפקוד את המקום.
חומוס רונן, אשתורי הפרחי 16, מתחם בזל, תל אביב
לאכול בחומוס לינא בעיר העתיקה בירושלים מרגיש כמו לזכות בפרס הגדול בתום מסע מפרך. לאחר שאזרתם אומץ והגעתם לעיר העתיקה למרות הצקצוקים של אמא, מציאת החומוס, הממוקם באחת הסמטאות המתפתלות של העיר, יכולה להיות משימה ראויה ב"מירוץ למיליון". הדרך היחידה להגיע היא לשאול איפה זה, שוב ושוב. וגם אז, סיכוי סביר שהם בדיוק החליטו לסגור.
החומוס בלינא הוא לא כוס התה של כל האכלנים. המרקם לא חלק, אלא גבשושי, והתיבול הוא מעט חמצמץ. אבל הירושלמים יודעים שהמשחות החלקות מדי וחסרות הטעם ערבות לחיכם של התל אביבים שמעוניינים בחוויית חומוס מרוככת. והמלצה: אם אכן הצלחתם לנגב את מטבל השלום, אל תוותרו על המיצים הטבעיים שמכינים במקום.
חומוס לינא, מעלה אל-ח'נקה 42 (ליד ויה דולורוזה), העיר העתיקה, ירושלים
אני חובב חומוס מושבע וגם אכלתי בחומוסיות שונות ברחבי הארץ - בירושלים, בתל אביב, ביפו, בעכו. כולן טעימות, חלקן יותר וחלקן קצת פחות. אבל יש חומוסייה אחת שתמיד אחזור אליה ועד שלא יוכיחו לי אחרת, היא תמיד תהיה הכי טובה – חומוס עוזי ברחוב שער העמק בנתניה.
בשבילי עוזי גינתי הוא המלך הבלתי מעורער של החומוס. רק בשביל לסבר את האוזן מדובר במייקל ג'ורדן של הכדורסל, לאנס ארמסטרונג של האופניים ובשביל הנשים הגוצ'י של האופנה.
מה כל כך טוב בחומוס הזה ששווה להגיע בשבילו עד לנתניה אתם שואלים? אני אסביר. קודם כל אין תפריט, הרגישים יכולים לבקש בלי פול. המרקם מדהים, משחתי - קרמי, והטעם – קרנבל בחיך. לא, אני לא מגזים. בנוסף, כיף גדול להגיע לשם. במקרה שיש תור ארוך שנראה מייגע, עוזי דואג לבדר את הקליינטים בשלל הסתלבטויות עליהם וכולם מגיבים בחיוך. סוג של מופע סטנדאפ שבסופו מקבלים מנת חומוס מהשמיים. בקיצור, יש מלך בישראל, שמו עוזי והממלכה שלו בחנות קטנה בנתניה, ליד החלפנים.
חומוס עוזי, שער העמק 2, נתניה
נא להמתין לטעינת התגובות
