דבר או שניים על תאומים
תאומים זהים כשמם כן הם, זהים מבחינה גנטית. אך בכל זאת יש ביניהם הבדלים לא מעטים. אם נגלה את מקור ההבדלים נוכל להבין את יחסי הגומלין בין תורשה לסביבה המשפיעים על עיצוב אישיותנו
מאת: פיטר מילר | צילום: ג'ודי קוב ומרטין שולר
בשנים האחרונות הובילו מחקרים אלה למסקנה מהפכנית: התורשה והסביבה אינן ההשפעות היחידות שמעצבות אותנו. קיים גורם שלישי, שבכמה מקרים משמש גשר בין הסביבה ובין הגנים, ובמקרים אחרים פועל באופן בלתי תלוי לעיצוב זהותנו. הכיוון המחקרי החדש הזה קרוי אפיגנטיקה.
אם נתאר את הדנ"א כמקלדת פסנתר ענקית ואת הגנים כקלידים - כל קליד מייצג קטע דנ"א שאחראי לצליל מסוים, כלומר תכונה, וכל הקלידים יחדיו משתתפים ביצירה שלנו כפי שהננו - אזי התהליכים האפיגנטיים קובעים איך ומתי יילחץ כל קליד וישנה את הנעימה המנוגנת. המדענים רק מתחילים להבין כיצד תהליכים אפיגנטיים מתקשרים להפרעות מורכבות כמו אוטיזם. הדבר המשמח הוא שאחדים מהתהליכים הללו, שלא כמו רצפי הדנ"א עצמם, ניתנים לשינוי. וגם אם נראה שהדבר לא יקרה בקרוב, יש לקוות שבבוא היום יהיה אפשר לתקן שגיאות אפיגנטיות באותה הקלות שבה מכוונים פסנתרים.
המחקר החדש ביותר באפיגנטיקה מבטיח לקדם את הבנתנו עוד יותר. "אימא טבע כותבת כמה דברים בעיפרון וכמה דברים בעט," מסבירה אחת החוקרות. "דברים שנכתבו בעט אי אפשר לשנות. זהו דנ"א. אבל דברים שנכתבו בעיפרון אפשר לשנות. זוהי אפיגנטיקה. כעת, כשאנו מסוגלים להביט ממש בדנ"א ולראות מה כתוב בעיפרון, זה סוג של עולם חדש לגמרי."
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון ינואר 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

תגובות