המסת קרח בגרינלנד: התחממות גלובלית או גל חום?

ימים אחדים בלבד לאחר המסה אינטנסיבית בחודש שעבר, החלו להפשיר כמעט כל פני שטחו של מעטה הקרח העצום של גרינלנד, כך מראים צילומים של נאס"א – קצב ההפשרה המהיר ביותר מאז החלו  לערוך תיעוד לווייני לפני כ-30 שנים. למרות הפיתוי לקשר את האירוע להתחממות הגלובלית, מדענים אומרים כי המסות מעין אלה מתרחשות מדי 150 שנים. אך אם הפשרות מהירות כאלה יהיו נפוצות, הן עלולות לעודד את עליית מפלס הים, טוענים מומחים.

מרבית ההפשרה התרחשה במרוצת ארבעה ימים. מפות מנתוני לוויין מראות כי ב-8 ביולי נמסו כ-40 אחוזים מפני שטחו של מעטה הקרח. עד ה-12 ביולי קפץ הערך ל-97 אחוזים. לשם השוואה, תיעוד מלוויינים שנעשה בשלושת העשורים האחרונים מראה כי בממוצע כמחצית מפני שטחו של מעטה הקרח של גרינלנד נמסה בשלב כלשהו של חודש יולי.

המהירות וההיקף של ההפשרה של יולי הפתיעו חלק מהמדענים. "זה היה כה יוצא דופן עד שבהתחלה פקפקתי בתוצאה: האם זה אמיתי או אולי יש שגיאה בנתונים?" אמר סון ניים, חבר צוות המחקר מהמעבדה להנעה סילונית של נאס"א בפסדינה (Pasadena), קליפורניה.

ההמסה אף הגיעה למקום הקר והגבוה ביותר בגרינלנד, סאמיט סטיישן
(Summit Station), הנמצא 3.2 קילומטרים מעל פני הים. "למיטב ידיעתנו, לא היה מקרה שכזה מאז המצאת הלוויין. למעשה, זה לא קרה בתקופתנו," אמר תומס מוט, חבר צוות המחקר וקלימטולוג מאוניברסיטת ג'ורג'יה (Georgia).

לורה קוניג, חוקרת קרחונים במרכז לטיסות חלל גודרד (Goddard) של נאס"א במרילנד, ציינה כי ידוע שאירועים כאלה קרו בעבר, לפני שפותחו לוויינים. "גלעיני קרח מסאמיט סטיישן מראים כי אירועי המסה מסוג זה מתרחשים בממוצע אחת ל-150 שנים שנים," והאחרון בהם אירע
ב-1889, אמרה קוניג, חברה בצוות של נאס"א המנתח את נתוני הלוויין. לכן קשה לקבוע אם ההתחממות הגלובלית שיחקה תפקיד

באירוע האחרון. בהתייחס לעדות גלעין הקרח, אשר גילו מתוארך לכמה עשורים, "ניתן לטעון כי התרחשות זו אינה בלתי צפויה," אמר מוט.

אירוע נוסף, שהקשה אף יותר על זיהוי הגורם להמסה, הוא היווצרות רכס של לחץ גבוה מעל גרינלנד, אשר הביא אוויר חם מאזור מרכז האוקיינוס האטלנטי, בדיוק בזמן ההפשרה הגדולה. "נוצרה בריכה חמימה של אוויר ממש מעל למעטה הקרח," אמר מוט.

אלכסנדר רובינסון, חוקר קרחונים ממכון פוטסדם (Potsdam) לחקר השפעת האקלים בגרמניה, אשר לא היה מעורב במחקר זה, מסר כי הוא "נכנס להלם" מההיקף והמהירות של ההפשרה האחרונה. "אני חושב שזו תוצאה מסקרנת," הוסיף, "ואני סבור כי האירוע יביא כמה מחקרים לנסות לגלות אם סוג זה של דפוס מזג אוויר היה יכול להיווצר עקב התחממות גלובלית."

בינתיים, כפי שקשה להצביע על הגורמים להפשרה הנרחבת, כך בעייתי להבין מהן תוצאותיה. ביולי, למשל, חלק מהנהרות בגרינלנד הוצפו, אבל, אמר מוט, "איננו יכולים לקשור זאת לאירוע." אך אם סוג זה של הפשרה רחבת ידיים יתרחש לעתים תכופות יותר בשל שינויי אקלים, מדענים אומרים כי הוא עלול לתרום לעלייה במפלס הים.

המסות רחבות מעין אלה יקשו על השלג הדחוס שמחוץ למעטה הקרח לספוג מחדש את מי הקרח הנמס. "אם ישנה מעט המסה בפני השטח, אך קיימת שכבה יציבה של שלג דחוס, אז [המים] יכולים לקפוא מחדש," הסביר רובינסון. "אבל אם ההמסה והקפיאה של מעטה הקרח חוזרת ונשנית, בטווח הרחוק עובי שכבת השלג הדחוס פוחת, וכך יכולתו של מעטה הקרח לקפוא מחדש יורדת."

מדענים מעריכים כי אם כל מעטה הקרח של גרינלנד היה נמס, מפלס פני הים העולמי היה עולה בשבעה מטרים. "חשוב לי להבהיר כי אין זה המצב שאנו רואים כעת," אמר מוט. "גרינלנד מאבדת מהמסה שלה, אבל ייקח הרבה מאוד זמן לאבד את כולה."

לקריאת כל התגובות ברצף