הנחיתה המאתגרת על מאדים הצליחה – מה יקרה עכשיו?

ביום שני בשעה 08:31 בבוקר, התפוגגו "שבע דקות האימה" של הרובוט המשוטט קיוריוסיטי (Curiosity, סקרנות) לתוך מערבולת של גרגירי קרקע דקים, לאחר שששת גלגלי האלומיניום שלו נגעו בכוכב הלכת האדום בפעם הראשונה. הנחיתה המסוכנת ביותר שביצעה נאס"א על מאדים הוכתרה כהצלחה.

כעת נפתח מסע חיפוש של שנתיים אחר סימני חיים, עם "מתיחות שרירים" כמצופה לאחר טיסה ארוכה. במידה ש[המערכות החיוניות של הרובוט המשוטט] פועלות כשורה, יתחיל שלב הפרישה והארגון של עשרה מכשירים מדעיים ומצלמות שלשמם נוצר קיוריוסיטי. התהליך יארך ימים, ובכמה מקרים אף שבועות או חודשים, אבל הצוות יידע כבר בקרוב אם מערכות ההנעה והתקשורת המהותיות שרדו את הנחיתה המורכבת ואת המסע של 567 מיליוני הקילומטרים שקדם לה.

התקשורת נעשית בעיקר על ידי שידורים לשלושה לוויינים המקיפים את מאדים, או באמצעות רשת חלל עמוק (Deep Space Network), מערכת של צלחות אנטנה ענקיות המתקשרות ביניהן וממוקמות במדריד שבספרד, בקנברה שבאוסטרליה ובמדבר מוהאבי (Mojave) בדרום-מערב ארצות הברית.

בהנחה שייווצר קשר, המשימה הראשונה תהיה לוודא את תקינות הסוללה הגרעינית הקטנה, אשר תספק חשמל לרובוט המשוטט. קיוריוסיטי נושא כארבעה וחצי קילוגרמים של פלוטוניום-238 דו-חמצני כמקור חום, אשר משמש להפקת חשמל לשם  הנעת הרובוט ומכשיריו ושמירה שלא יקפא בלילות.

אם יימצא שהכל כשורה, הפעולה המתוכננת הבאה היא פריקה  של הרובוט המשוטט. תחילה יש להעמיד את התורן, עם מערך המצלמות שעליו. אחר כך יופעלו מכשירים לניטור מזג אוויר וקרינה, ולבסוף מצלמת לייזר, המסוגלת לירות על אבנים ממרחק של שבעה מטרים ולקחת מדידות של הגזים ה"מעוררים" המשתחררים בעת התהליך.

לאחר עשרה ימים בזמן מאדים (כל יום סולארי במאדים אורך 24.66 שעות), עשרת המכשירים אמורים לפעול כדי לוודא את כושר עבודתם, וקיוריוסיטי יחל בצעדיו הראשונים – בערך כמו

ניעור הרגליים לאחר שנרדמו במסע ממושך.

רק לאחר כ-30 ימים לפי זמן מאדים, הזרוע הרובוטית, שאורכה כשני מטרים, תאסוף בפעם הראשונה קרקע ממאדים ותעביר את הדגימה לשתי מעבדות קטנות שמצויות על גבי הרובוט – ניתוח דגימות על מאדים
(Sample Analysis at Mars, SAM) ומעבדת כימיה ומינרלוגיה
(Chemistry and Mineralogy). במקביל, מדענים יקבעו את מיקומו המדויק של קיוריוסיטי ביחס לקירותיו של לוע גייל (Gale) והר שארפ
(Sharp), אשר גובהו כחמישה קילומטרים.

בהדרגה יצבור צוות המדענים יותר שליטה על המשימה וייגש לשאלות הגדולות הראשונות: לאן כדאי שקיוריוסיטי יתקדם?, אילו סלעים כדאי לדגום? היכן הקרקע נראית מעניינת במיוחד וראויה לבדיקה מלאה הדורשת זמן רב?

"יהיו לנו בין 200 ל-300 מדענים באתר המעבדה להנעה סילונית, ואני יכול להבטיח כי יהיה מרתק ומתיש בה בעת," אמר ג'וי קריספ, סגן מדען הפרויקט במעבדת המדע של מאדים (Mars Science Laboratory, שם נוסף לקיוריוסיטי). "בחודשים הראשונים נעבוד 16 שעות ביום, ונהיה לגמרי בזמן מאדים." כלומר, הנתונים וההוראות הנכנסים ויוצאים מקיוריוסיטי ייערכו בכל יום 40 דקות מאוחר יותר כדי לפצות על משך היממה הארוך יותר של מאדים. בסופו של דבר יקיים הצוות פגישות מדעיות ויקבל החלטות לגבי ההוראות והפעילויות של היום למחרת בשעה 03:00 לפנות בוקר.

רק לעתים נדירות בהיסטוריה האנושית המדע ניחן בהזדמנות כה אדירה. קיוריוסיטי יתור אחר תרכובות פחמן, המשמשות אבני יסוד לחיים, באמצעות מכשירים בעלי יכולות גבוהות לאתרן במידה שהן קיימות; הוא יחפש מקומות חיות אשר היו יכולים לתמוך בחיים בעבר, וייתכן שהוא יגלה כמה סימנים ביולוגיים המראים, או לפחות מרמזים, כי מאדים אכן היה בית ליצורים חיים.

לקריאת כל התגובות ברצף