פרצוף הפוך

אף. פה. עיניים. פנים הן מראה פשוט לכאורה. אף על פי כן, לדבריה של פרופ' גלית יובל מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ובית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, נראה שהמוח שלנו מקדיש מנגנון שלם לפענוחן. "פרצוף הוא קודם כל ולפני הכל גירוי ויזואלי," היא אומרת. מגירוי זה ביכולתנו לשאוב מידע רב, כגון היכרותינו עם בעל הפנים, מינו וההבעה המעידה על מצב רוחו. השאלה המעסיקה את יובל היא איך המוח מזהה פנים, נוסף על האינטראקציה המתקיימת בין מנגנונים לזיהוי הגוף וזיהוי הפרצוף.

אחת התופעות הנחקרות ביותר בנושא זיהוי הפנים קרויה תופעת היפוך הפנים. נמצא שכאשר הופכים תמונה של פני אדם מלמעלה למטה, יכולת הזיהוי יורדת באופן משמעותי לעומת תפישה ויזואלית של כיסא הפוך או נעל הפוכה, למשל.  בתמונה שבה הפנים ישרות ורק הפה הפוך, מיד נבחין בעיוות, אולם בתמונה שבה הפה ישר ושאר תווי הפנים הפוכים, נתקשה לזהות זאת. "הדרך שבה אנו מעבדים פנים הפוכות שונה מאוד מעיבוד של פנים ישרות," מסבירה יובל. "התופעה מיוחסת לכך שבפנים ישרות אנו מעבדים את תוויהן באופן הוליסטי, ואילו בפנים הפוכות אנו מעבדים כל חלק בנפרד. לכן איננו שמים לב כשהפנים מעוותות."

במחקר שפורסם לאחרונה, הראו יובל ועמיתתה כי תופעת היפוך הפנים אינה קשורה בהכרח לתווי הפנים הפנימיים, וכי היא יכולה להתרחש גם בראש חסר פנים, כל עוד הוא מחובר לגוף. "אנו טוענים כי גירויים מסוג זה מפעילים מנגנונים לעיבוד פנים גם כשתווי הפנים חסרים," אומרת יובל. "כלומר, תופעת ההיפוך מתרחשת בשלב מוקדם, עוד לפני זיהוי הפנים, ובו אנחנו מקבלים את ההחלטה אם גירוי מסוים הוא פנים או לא."

לדבריה של יובל, תהליך זיהוי הפנים מתרחש בכמה שלבים במוח, שבו קיימים אזורים המגיבים רק לפנים באופן בררני. בשלב הראשוני אנו מזהים שראינו פנים, אך טרם ידוע לנו אם הן מוכרות. כעבור 170-250 אלפיות השנייה לערך ביכולתנו להבחין אם שתי פנים שהוצגו לפנינו הן שונות או דומות, אך עדיין לא ניתן לשייכן לאדם מוכר מסוים. הזיהוי הממשי מתרחש כעבור 350-400 אלפיות השנייה לאחר הצגת התמונה. "תהליך זיהוי הפנים דורש מנגנון מוחי ייחודי, מאחר שמדובר בתהליך מורכב מאוד. מצד אחד עלינו להבחין בין אלפי פרצופים שונים, ומצד שני אנחנו אמורים להכליל תמונות רבות ושונות של אותו אדם, כגון הבעות וזוויות מבט שונות," היא אומרת.

אך התהליך המהיר הזה אינו תמיד כה פשוט. ישנם מקרים שבהם

אנו מתקשים לזהות פנים, למשל כאשר מביטים בתינוקות. בניסוי שבוצע באחיות בבית יולדות, הרואות במשך שנים רבות פרצופי תינוקות בחשיפה סבילה, כלומר בלי להכירם אישית, נמצא שיש משמעות לאיכות החשיפה. במבחן זיהוי, האחיות לא הבחינו בין פני התינוקות טוב יותר מאשר קבוצת ביקורת של ספרניות, שאינן נחשפות לתינוקות כמעט בכלל. לעומת זאת, כאשר נחשפו סטודנטים במשך שלושה ימים באופן פעיל לפניהם של תריסר תינוקות אשר תויגו בשמות, עלתה יכולת הזיהוי שלהם על זו של האחיות.

מצבים נוספים שבהם אנו מתקשים לזהות פנים הם כאשר אנו מביטים בפנים המשתייכות לגזע אחר. מחקרים הראו כי אנשים מאסיה מתקשים להבדיל בין פניהם של אנשים לבנים, ולהיפך. כמו כן, אנשים הסובלים מהפרעה ביכולת זיהוי פנים, הקרויה פרוסופגנוזיה או עיוורון פנים, עשויים להתקשות אפילו בזיהוי בני משפחה. כיום אין טיפול להפרעה הזאת, ועל כן חשיבותו של המחקר בתחום היא רבה. "אנשים אלה נמצאים במצוקה גדולה מאוד בעולם החברתי שבו אנו חיים. הם אינם מזהים אנשים שהם אמורים להכיר, ומבחינה זו מתנהגים ממש כמו עיוורים, אף על פי שראייתם תקינה. הם יודעים לזהות פרצוף כפרצוף, אך לא למי הוא שייך," מספרת יובל.

לקריאת כל התגובות ברצף