הנשק הסודי של הצמחים הטורפים

מין נדיר של דיונאה בלוטית, Drosera glanduligera, סקרן מדענים זה זמן רב, בשל שני סוגים של בליטות עלים דקיקות שבהן הוא מתהדר. הבליטה האחת, זרוע ציד דביקה הלוכדת חרקים, נפוצה בקרב צמחים טורפים, אולם השנייה, זרוע ציד חסרת דבק, זזה בתנועות טלטול שהיו עד כה בגדר תעלומה.

ניסויי מעבדה חדשים חושפים כי זרועות הציד הללו  - המסוגלות לחוש בטרף נע – מיידות חרקים היישר לתוך הזרועות הדביקות המצויות במרכז הצמח, ושם הטרף מתעכל. מערכת היידוי היא יעילה ביותר – החרק לא נמלט כמעט לעולם, ציין תומס ספק, ממחברי המחקר ומקבוצת מכניקת הצמח באוניברסיטת פרייבורג, גרמניה. אם הצמח היה גדול פי מאה לערך, אמר בחיוך, "לא הייתי רוצה להסתובב באוסטרליה."

 

באופן כללי, התגלית מראה כיצד צמחים התפתחו בהתאם לצורכיהם, הסביר ספק. לדוגמה, הדיונאה הבלוטית הזאת זקוקה לזרועות יידוי בשל היותה רעבה כל העת. זהו צמח הגדל במהירות וחי במשך פחות משנה, ולכן הוא דורש כמות גדולה של חומרים מזינים, ובהם חרקים. "מעניין לראות עד כמה זעירים השינויים אשר יוצרים התנהגות שונה לחלוטין," ציין.

אהרון אליסון, אקולוג מאוניברסיטת הארוורד, מספר כי בסביבות כמו מזרח אוסטרליה, שלא חלים בהן שינויים, מינים אשר מתמחים בדבר אחד – למשל, הדיונאה הבלוטית, הלוכדת חרקים באמצעות זרועותיה – יכולים לשגשג, מאחר שהם אינם צריכים לדאוג בנוגע לשינויים לא צפויים. מנגד, בסביבות המשתנות באופן תמידי - האבולוציה מעדיפה מינים לא בררניים, אשר ניחנים בעמידות וסתגלנות. כך, לדבריו של אליסון, זרועות הציד שהתגלו מדגימות את פעולתה של האבולוציה.

המחקר פורסם בכתב העת PLoS ONE

לקריאת כל התגובות ברצף