גם קופי אדם סובלים ממשבר אמצע החיים

לא רק בני אדם עוברים משבר באמצע החיים. מחקר חדש קובע כי שימפנזים ואורנג-אוטנים חווים אף הם ירידה באושר בבגרותם. "קשה להבחין בכך כלפי חוץ, אבל מתחת לפני השטח יש משהו משותף לשלושת המינים שמנחה את העניין," אמר אלכסנדר ווייס, פסיכולוג של פרימאטים באוניברסיטת אדינבורו בסקוטלנד וראש צוות המחקר שפורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences.

החוקרים ביקשו ממטפלים של יותר מ-500 שימפנזים ואורנג-אוטנים בגני חיות הנמצאים בחמש ארצות שונות למלא שאלון על רווחתם של בעלי החיים שעמם הם עובדים. הקריטריונים כללו הערכת מצב רוח כללי, הנאה מאינטראקציות חברתיות והצלחה בהשגת מטרות (כגון השגה של פריט נחשק או תפיסת פיסת קרקע בתחומי המכלאה). הסקר אף ביקש מהמטפלים לנסות לתאר את עצמם במקומם של בעלי החיים ולדרג את רמת האושר שלהם.

כאשר חברי צוותו של ווייס הציבו את הנתונים בגרף הם זיהו עקומה מוכרת, היורדת לשפל באמצע חייו של בעל החיים ועולה שוב לעת זיקנה. זוהי אותה צורת U שהופיעה בלא מעט מחקרים על גיל ואושר בקרב בני אדם. "כשבוחנים נתונים מרחבי העולם רואים צורת U," אמר דן ביוטנר, חוקר נשיונל ג'יאוגרפיק ומחבר ספר העוסק במפתח לאושר.

"זה משתנה מארץ לארץ, אבל בדרך כלל בנקודה כלשהי בין גיל 45 ל-55 אנשים צונחים לתחתית העקומה, ומשם עולים בהדרגה עם הגיל. ישנם קשישים בעלי בריאות טובה, אשר מדווחים על סיפוק רב יותר

מאשר מתבגרים."

תיאוריות חברתיות וכלכליות עשויות להסביר באופן חלקי את עקומת האושר הזו בתקופת חייו של אדם: אולי היא קשורה להתאמת ציפיות, התפכחות מחרטות או פשוט צבירה של דברים חומריים רבים יותר ככל שאדם מתבגר. אבל ווייס חושד שמתרחש כאן תהליך ראשוני יותר. "אנחנו אומרים, קחו צעד אחורה והסתכלו על התמונה הרחבה: האם יש ראיות לכך שלתופעה הזאת יש בסיס אבולוציוני?" והוא מוסיף, "הידיעה שתופעה דומה קיימת הן בקרב בני אדם והן בקרב פרימאטים אחרים פותחת עולם שלם של הסברים אפשריים."

אף כי הדימוי של משבר אמצע החיים הוא על פי רוב שלילי ומתאר תחושות דיכאון ואי-שביעות רצון מהחיים ומהנתיב שבו הם נעים, ווייס מאמין שהלך הרוח הכבוי הזה טומן בחובו יתרון אבולוציוני. בני אדם וקופי אדם שהגיעו אל מחצית חייהם הספיקו לרכוש גישה אל משאבים רבים מכפי שהיו להם בצעירותם, אשר עשויים להקל עליהם את השגת מטרותיהם. לדברי ווייס, תחושות של חוסר סיפוק עשויות להיות דרכו של הטבע להמריץ אותנו "להכות בברזל בעודו חם."

"ההרגשה אולי גרועה, אבל ייתכן שהמוח עוזר לשפר את נסיבות החיים בעזרת איתות לקום ולהתחיל לדחוף קדימה כל עוד נמצאים בשיא," הוא הוסיף, "ולדעתי זהו מסר חיובי וחזק מאוד."

לדברי ווייס, הידיעה שהירידה באושר באמצע החיים היא חלק טבעי וזמני מהחיים עשויה להקל על בני האדם להתמודד עם החוויה. היא עשויה לסייע גם למטפלים לשפר את איכות חייהם של קופי האדם הנתונים להשגחתם, על ידי זיהוי תקופות שבהן בעלי החיים יפיקו תועלת רבה במיוחד מתוספת תשומת לב והעשרה. "אינני חושב כי הסברים אחרים לשינויים תלויי גיל באושר נעשים מיותרים," אמר, "אלא נוסף עוד נדבך."

מחקרו הקודם של ווייס עסק במתאם בין אישיות לאושר בקרב שימפנזים ובני אדם; בשלב הבא הוא מתכוון לבחון השפעות של גורמים כמו מין והתקבצויות חברתיות. "אני מקווה שהממצאים יגבירו את המודעות למידע הרב שניתן ללמוד מהסתכלות על קרובינו בממלכת החי."

לקריאת כל התגובות ברצף