הדיונות המזמרות
גודל גרגירי החול המרכיבים את הדיונות מסביר את צליל קולות השריקה שהן משמיעות
6/12/2012 14:07 | מאת: שנון פישר, חדשות נשיונל ג'יאוגרפיק
האופן שבו החוליות מפיקות את ה"מוזיקה" נותר בגדר תעלומה, וכמוהו גם הסיבה לכך שחוליות שונות מפיקות מנגינות שונות ואף יכולות לזמר כמה תווים בו זמנית. שלושה ביופיזיקאים מפריז משערים שהצליל נקבע על ידי גודל גרגירי החול ולא על ידי תנועתם.
בשלב הראשון החוקרים מצאו זוג חוליות מזמרות, האחת במרוקו והשנייה בעומן. בפרץ של יצירתיות הם גלשו במורד הגבעות כדי לגרום למפולות. הם גילו שבעת שהגבעה במרוקו נאנחת בתו יציב של 105 הרץ – או סול דיאז – החוליות בעומן מזמרות תערובת של תשעה תווים בתחום שנע בין 90 ל-150 הרץ. לאחר שזיהו את הצלילים, אספו חברי צוות המחקר 50 קילוגרמים של חול מרוקני ומאה קילוגרמים של חול עומני ונשאו את הדגימות למעבדה באוניברסיטת פריז דידרו. "כדי לגרום לחול לזמר, צריך הרבה ממנו," ציין מנהל המחקר, סימון דגואה-בו.
בסרטון: הקשיבו למוזיקה הנוצרת בדיונה בעומן ובדיונה במרוקו
במעבדה, הצוות שחזר את המפולות בזעיר אנפין וניתח את המהירות, העומק וההרכב שלהן. התברר שגרגירי החול המרוקניים, שהשמיעו תו בודד, מתאפיינים בגודל כמעט זהה – 160 מיליוניות המטר, או 160 מיקרונים. לעומת זאת, גודל גרגירי החולות הרועשים של עומן, היוצרים צלילים מגוונים יותר, נע בין 150 ל-300 מיקרונים. כאשר החול המגוון מעומן סונן לגרגירים בגודל של 200 עד 250 מיקרונים, הצליל הצטלל לכדי תו יחיד. "גודל הגרגירים קובע את הצליל," סיכם דגואה-בו.
עם זאת, החוקרים טרם גילו מדוע החוליות שרות ואיך הצליל עצמו מופק. הם חושדים שבזמן מפולת גרגירי החול נעים באחידות במורד החולית. כל גרגיר מתנגש בשכניו ומתגלגל סביבם, וכך נוצר זרם בלתי פוסק של התנגשויות. גרגירי חול גדולים חולפים זה על פני זה בקצב איטי יותר, ולהיפך במקרה של גרגירים קטנים יותר. כל התנגשות יוצרת גל הלם חלש מכדי לשמוע, אבל כאשר הם מצטרפים בתנאים הנכונים אשר טרם פוענחו, אמר סטפן דואדי, ממחברי המאמר, אנו שומעים את "קולם של מיליוני גלי הלם זעירים."
תגובות