כתבות קודמות

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    דשט-ה לוט, איראן: תלוי בין שמים וארץ מעל ישימון של חולות נודדים במדבר לוט, אלן ארנו מטיס את מצנח הרחיפה הממונע שלו בין רוחות מתעתעות לאורכה של חולית עצומה

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    א-רובע אל-ח'אלי, סעודיה: דיונות צעירות מצטיירות כמו קליגרפיה על אדמת "הרבע הריק", כפי שקרוי האזור המדברי שבחצי האי ערב. מעליהן מתנשאת דיונת כוכב

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    חוף האוקיינוס השקט, פרו: רוחות דרומיות חזקות מעצבות שרשרת של דיונות על חוף נידח במרכז פרו. גלי האוקיינוס מספקים כמויות עצומות של חול לבניית הדיונות

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    בדאין ג'ראן, סין: אגמים מלוחים בוהקים כאבני חן בינות לדיונות כוכב. רועי צאן מונגולים החיים במדבר תלויים למחייתם במעיינות המזינים את האגמים

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    חוף האוקיינוס השקט, פרו: מקור השם ברחן בשפות הטורקיות, ופירושו "חולית בצורת חצי סהר". צורה זו נוצרת כאשר הרוח נושבת בקביעות מכיוון אחד

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    מדבר סהרה, צ'אד: דיונות אורכיות, שפסגתן חדה, קרויות חוליות סייף על שם המילה "חרב" בערבית. הן נוצרות במקומות המתאפיינים ברוחות משתנות ובמעט חול

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    א-רובע אל-ח'אלי, סעודיה: רוחות המשתנות לפי עונות השנה יוצרות דיונות דמויות פירמידה מרובת זרועות הקרויות חוליות כוכב. הן נבנות כלפי מעלה יותר מלצדדים

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    ואדי בח'אר, תימן: ברבע הריק מתרחשת תופעה מוזרה של התפרקות חוליות ענקיות. ייתכן ששינויים בדפוסי הרוחות הם הסיבה לעיצוב מחדש של המדבר

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    מדבר סהרה, אלג'יריה: כפריים בנווה מדבר בקירבת טימימון מקימים גדרות מענפי דקל לשם הגנה

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    מדבר נמיב, נמיביה: חול שב ומשתלט על מבנים בקולמנסקופ (Kolmanskop), עיירה נטושה של כורי יהלומים. נהר חול סמוך עלול לקבור תחתיו את החורבות

  • צילום: ג'ורג' סטיינמץ

    מדבר סהרה, מאוריטניה: תיירים הרכובים על גמלים נעים בנתיב שיירות ישן, המתפתל בתוך מבוך של חוליות. סופות חול משנעות את החולות ויוצרות נוף המשתנה ללא הרף

גלרית תמונות

לרחף על פני הדיונות

מסע במצנח רחיפה בעקבות החולות הנודדים במדבריות החמים והצחיחים בעולם לימד את הצלם לקרוא בדיונות

מאת: ג'ורג' סטיינמץ | צילום: ג'ורג' סטיינמץ
את השיעור הראשון שלי בפיזיקה של החוליות (דיונות) קיבלתי ב-1998, כאשר יצאתי עם משלחת אל לב הסהרה. כדי לערוך צילומי אוויר בחבל הארץ הנידח הזה למדתי להטיס מצנח רחיפה ממונע, אחד מכלי הטיס הקלים והאיטיים בעולם - משקלו מעט פחות מ-45 קילוגרמים, מהירות הטיסה המרבית שלו כ-50 קילומטרים לשעה ואין לו גלגלים. 

לקראת המשימה רכשתי מיומנויות חדשות בהטסה והנחתה של מצנח רחיפה, אבל הייתה מיומנות אחת שלא שיערתי שאזדקק לה כדי לשרוד בסהרה: קריאה בחולות. ממש כשם שימאים צופים בגלים כדי לזהות סערה פתאומית, היה עליי ללמוד לזהות את זרמי האוויר הבלתי נראים היוצרים את החוליות. רגע של היסח הדעת היה עלול לעלות לי בהיסחפות לתוך מערבולת אוויר או גרוע מזה – לזרם יורד קטלני.

 


בסרטון: הצלם ג'ורג' סטיינמץ מרחף מעל מדבריות העולם

חשבתי שיהיה מעניין לצלם מלמעלה את הברחנים, חוליות בצורת חצי סהר. גייסתי שותף למסע, אלן ארנו הצרפתי, אלוף עולם בהטסת מצנחי רחיפה ממונעים. סמכתי עליו שיעזור לי לטוס בבטחה. ארבעה ימים נדרשו לנו כדי להגיע אל הברחנים בנסיעה צפונה ברכב שטח מבירת צ'אד, נג'מנה
(N’Djamena). החול המרכיב את החוליות הללו הגיע לכאן אף הוא ממרחקים, כאשר נדד מערבה ממצרים וסודאן. ניווטנו את דרכנו בעזרת מפה צרפתית ישנה, שבה סומנו החוליות כשורות של סוגריים ימניים הפונים אל כיוון הרוח.

לא היה לי מושג אילו קשיים אדירים צפויים לנו. מנגד, לא שיערתי את עוצמת כוח הפיתוי של החוליות. מרגע שהתחלתי לטוס במדבר נשביתי בקסמו ונשאבתי אל פרויקט שנמשך 15 שנים, שבמרוצתן צילמתי את המדבריות הקיצוניים ביותר בעולם.

פיתחתי כמה כללים פשוטים. החוליות הקטנות ביותר הן המושפעות ביותר מהרוח, ולכן התצורה שלהן מלמדת לאיזה כיוון היא נושבת. אם ניתן - רצוי לנחות בצדה שטוף השמש של החולית, משום שבצד המוצל יש בדרך כלל משבים יורדים אשר מקשים על צניחה רכה, והנחיתה בהם דומה לנפילה, כמו של אבן. בטוח יותר לטוס מעל חול לבן מאשר מעל חול כהה, היות שחולות כהים סופגים את החום ולאחר מכן פולטים אותו בצורת בועות גדולות של אוויר חם. כאשר רואים חול שניתז מפסגות הדיונות, כדאי לחזור אל פני הקרקע. ואחרון חביב, תמיד עדיף להיות על האדמה ולהשתוקק לרחף בשמים מאשר להיות בשמים ולייחל לשוב אל האדמה.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון נובמבר 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

להצטרפות למינוי »

תגובות