טים ליימן, נשיונל ג'יאוגרפיק

הזואולוג כריסטופר הלגן ניצב פנים אל פנים מול קיפודן בטבע, באי גיניאה החדשה (New Guinea) | צילום: טים ליימן, נשיונל ג'יאוגרפיק

תעלומת הקיפודן

אפשר שיונק קדום ומשונה מסתתר באוסטרליה

6/2/2013 12:16 | מאת: כריסטי אולריך, חדשות נשיונל ג'יאוגרפיק
קשה לדמיין יונק משונה או חמקמק יותר מהקיפודן החרטומני ארוך המקור, שנוהג להטיל ביצים. במשך זמן רב חשבו המדענים שבעל חיים זה חי רק בגיניאה החדשה (New Guinea). גופו מכוסה קוצים, איבר מינו הזכרי בעל ארבעה ראשים, ופתח בודד משמש אותו לרבייה, להטלת ביצים ולהפרשת פסולת מגופו. אוכלוסייתו מונה כ-10,000 פרטים והוא נתון בסכנת הכחדה חמורה. לאחרונה התגלו ראיות מרעישות לכך שהקיפודן, אשר נחשב כי נכחד מאוסטרליה כ-10,000 שנים, חי והתרבה בשטחה עד תחילת המאה ה-20, ואולי אף חי בה כיום.

מקורו של המידע החדש על הקיפודן בזואולוג כריסטופר הלגן, חוקר מלגאי בנשיונל ג'יאוגרפיק ואוצר יונקים בארגון הסמיתסוניאן. הלגן פרסם ממצא חשוב ב-ZooKeys , אשר מאשר כי העור והגולגולת שאסף חוקר הטבע ג'ון ט' טאני ב-1901 באוסטרליה, מקורם בקיפודן חרטומני ארוך מקור, Zaglossus bruijnii. במשך שנים רבות היה זיהויו של הממצא, שנחשף בווסט קימברלי (West Kimberley) שבמערב אוסטרליה (Western Australia), שגוי.

הלגן נשבה בקסמם של הקיפודנים זה מכבר, אף שהוא ראה רק שלושה מהם בטבע. "קשה לפגוש בקיפודנים חרטומניים ארוכי מקור," הוא פסק. "הם ביישנים וחשאיים מטבעם. הסיכויים למצאם הם נמוכים, ואיתורם מתרחש במקרה." יד המקרה הייתה גם בזיהוי הממצא באוסטרליה.
ב-2009 ביקר הלגן במוזיאון לטבע בלונדון, כדי להתבונן בכמה שיותר קיפודנים. הוא סקר בקפידה את המגירה התחתונה בארון הקיפודנים, שבה לרוב מאפסנים את הממצאים שלא ידוע רבות על זהותם, ומתוך עשרות הממצאים שנדחקו למגירה, תפס הלגן אחד מהם, שהיה מונח בתחתית.

"שלפתי את הממצא וראיתי תווית שכבר נתקלתי בה," הוא סיפר. "התג הזה מיד עורר את התרגשותי. זואולוגים שעובדים במוזיאונים מתרגלים לראות תוויות מסוימות: אלה כרטיסי הביקור של האספנים. זיהיתי מיד את התווית של ג'ון טאני ואת כתב ידו."

ג'ון טאני, חוקר טבע שהיה ידוע בראשית המאה ה-20, יצא למשלחות איסוף מטעם מוזיאונים. במשלחת לאוסטרליה ב-1901, מטעם אוסף המוזיאון הפרטי של לורד ל' וולטר רוטשילד, הוא מצא קיפודן חרטומני ארוך מקור. טאני ציין בתווית שהממצא נאסף מהר אנדרסון (Mount Anderson) שבווסט קימברלי וסימן אותו כנדיר, אך לא כתב דבר בשדה הזיהוי. כששב טאני הביתה, נשלח הממצא לזיהוי במוזיאון בפרת
(Perth). למוזיאון רוטשילד הוא נשלח תחת השם קיפודן חרטומני קצר מקור.

לאור חוטמו הארוך של הממצא ובשל גודלו ושלושת הטפרים ברגליו, ידע הלגן מיד שמדובר בקיפודן חרטומני ארוך מקור. לקיפודן החרטומני קצר המקור, שחי באוסטרליה ומשגשג בה גם היום, יש חמישה טפרים וחוטם קצר יותר, והוא קטן בחצי מהקיפודן ארוך המקור, שמשקלו מגיע ל-16 קילוגרמים.
מסע בעקבות הממצא

הלגן החל להתחקות על תולדותיו של הממצא ועל מסעו במאה הקודמת, ואגב כך נקרה בדרכו אדם מרתק נוסף, שנתקל אף הוא בממצא. יש אומרים שאולדפילד תומס היה הטקסונום חוקר היונקים המבריק בהיסטוריה. הוא נתן שם לאחד מכל שישה יונקים לערך המוכרים כיום.

תומס עבד במוזיאון לטבע בלונדון כשהגיע לשם הקיפודן שמצא טאני, שהוגדר בטעות כקיפודן חרטומני קצר מקור. תומס הבין שלמעשה מדובר בקיפודן חרטומני ארוך מקור, והפריד מעורו את הגולגולת וכמה מעצמות הרגל כדי להוכיח שמדובר בקיפודן חרטומני ארוך מקור מאוסטרליה, ממצא שגם אז היה בלתי צפוי.

איש אינו יודע למה לא פרסם תומס את המידע האמור, וממצאי הקיפודן הוחזרו למגירה, עד שהלגן הופיע, כעבור 80 שנים.

הלגן הלך והשתכנע שהקיפודן החרטומני ארוך המקור שמצא טאני מקורו אכן באוסטרליה, וגילה את חשדו למדען מארק אלדרידג' מהמוזיאון האוסטרלי. "אתה לא הראשון שמספר לי שאולי חיים בקימברלי [שבצפון אוסטרליה] קיפודנים חרטומניים ארוכי מקור," השיב אלדרידג'. המדען ג'יימס קוהן, אחד ממחברי המאמר שפורסם ב-Zookeys, עבד בשטח באוסטרליה בשנת 2001 ושוחח עם אישה אבוריג'ינית. היא סיפרה לו ש"הסבתות שלה נהגו לצוד" קיפודנים גדולים.



זאת "הראיה הראשונה לכך שקיפודן חרטומני ארוך מקור שרד באוסטרליה גם בעת החדשה," אמר טים פלנרי, פרופסור באוניברסיטת מקוורי בסידני. "הממצא בעל חשיבות רבה, והוא דורש הערכה מחודשת של זיהוי הקיפודנים ברחבי צפון אוסטרליה."

הלגן מטפח "אופטימיות קלה" בנוגע לאפשרות שיימצא קיפודן חרטומני ארוך מקור בטבע באוסטרליה, והוא מקווה לצאת למשלחת ולראיין קהילות אבוריג'יניות, בשל היכרותן האישית עם המרחבים באוסטרליה. הסיכויים למצוא קיפודן כזה בטבע אמנם קטנים, אומר הלגן, "אבל תגלית כזאת תיצור סוף מקסים לסיפור הזה."

לכל החדשות » להצטרפות למינוי »

תגובות