עתיקות ביפו המתחדשת

להולכים ושבים ברחוב האי גאון ביפו לא היה מושג מה מסתתר מתחת לרגליהם. לאחרונה ערכה רשות העתיקות חפירות ארכיאולוגיות ברחוב, במסגרת פרויקט מתחם מגן אברהם של עיריית תל אביב-יפו. למרבה ההפתעה נחשפו במקום שרידים של מתקן תעשייתי המתוארך למחצית השנייה של התקופה הביזנטית (מהמאה השישית עד לתחילת המאה השביעית לספירה).

"המתקן עצמו יוצא דופן," מתאר ד"ר יואב ארבל, מנהל החפירות מטעם רשות העתיקות. ארבל מעריך כי המתקן שימש לייצור שיכר, משקה אלכוהולי, אשר אינו מופק מענבים כמו יין, אלא מפירות אחרים העשירים בסוכר, בהם תאנים, רימונים ותמרים. הערכה זו נובעת מגודלם הקטן יחסית של האגנים שנמצאו, אשר אינם גדולים דיים להכלת כמות המיץ המופקת מענבים. בדומה למתקנים אחרים למיצוי נוזלים מאותה התקופה, המתקן מחולק למשטחי פסיפס לבן, המונע מהנוזלים לחלחל, אשר בהם התבצעה סחיטה. משם הנוזלים התנקזו אל בורות איגום מטויחים.

זהו המתקן הביזנטי הראשון שנמצא באזור זה של העיר, ומיקומו מלמד על השפעתה של יפו בתקופה הביזנטית. "בכל עיר יש כיום אזור תעשייתי ופריפריה," מפרט ארבל. "גם בתקופה הקדומה הוערכה עוצמתה של העיר לפי תחום השפעתה. התגלית מרחיבה באופן משמעותי על הפעילות שהקרינה יפו אל מחוץ לתל יפו ולרצועה הצמודה לו." את יפו של התקופה הביזנטית ארבל מתאר כעיר נמל משגשגת וגם כעיר חקלאית חשובה. מעל המתקן נמצאו כלי חרס מהתקופה האסלאמית הקדומה, תקופה שבה, לפי ארבל, הייתה ירידה משמעותית בתעשיית האלכוהול בארץ. נוסף על כך, נמצאו כמה מטבעות שטרם נוקו, ונלקחו דגימות טיח מהמתקן למעבדה.

קרוב לוודאי שהשיכר יוצר במתקן לשם יצוא, אם כי לא ניתן לקבוע זאת באופן מוחלט. זאת מאחר שהיה ממוקם בקירבת נמל וכי "ידוע לנו שתעשיית היין בארץ בתקופה ההיא הייתה מכוונת יצוא," מסביר ארבל. הוא מספר כי חוקר אחר העלה השערה שונה על אודות שימוש המתקן שנחשף, וכי ייתכן כי שימש לתעשיית הצבע, שהופק אז גם מצמחים. אך בשלב זה לא קיימות ראיות התומכות בסברה הזאת.

בהמשך החפירות ארבל מקווה לוודא מה גודלו וצורתו הסופית של המבנה. לאחר חפירת התגלית ותיעודה, כוסה קטע המתקן שנחשף בחול נקי ובעפר לשם שימורו, והונחו מעליו תשתיות חדשות.

לקריאת כל התגובות ברצף