הנצחה משמרת

"אנו עומדים לאבד מחצית מהמינים בכדור הארץ עד סוף המאה," מתריע ג'ואל סרטורי, חוקר אורח בנשיונל ג'יאוגרפיק אשר צילומיו מופיעים במגזין לעתים קרובות. מתוך דאגה לשימור המינים שהוא מצלם ייסד סרטורי את פוטו ארק, מעין תיבת נוח מקוונת של תמונות של מינים בסיכון (מקור התמונות בכתבה). "פוטו ארק מנסה לתעד כמה שיותר מהם, אגב שימוש בחיות בשביה בתור שגרירות," מסביר סרטורי.

במשך שמונה שנים תיעד סרטורי בצורה ייחודית 2,800 מיני חיות בגני חיות ברחבי העולם. לדבריו, הוא מתכנן להמשיך לעסוק בכך ב-15-20 שנים הקרובות. "המטרה היא לעורר אכפתיות בציבור אשר יביט בעיניהם של אינספור המינים הללו, לפני שיהיה מאוחר מדי. כל מין חדש המצטרף למיזם מספק הזדמנות לחנך ולכנס אנשים אל תוך 'אוהל' השימור, לגרום להם לחשוב על משהו נוסף מלבד מחירי הדלק והתוכניות המשודרות בטלוויזיה."

"כל מין הוא ייחודי, ולכן אנו משתדלים לתת לו את מלוא היחס ותשומת הלב," מספר סרטורי. "כל אחד הוא יצירת אמנות במושג אמיתי מאוד, התוצאה של אלפים רבים של שנות אבולוציה. לכל אחד יש סיפור לספר. העבודה שלי היא לספר את הסיפור טוב כל כך עד שאנשים יחושו צורך לעצור וללמוד עליו."

אפשר לראות במאגר של סרטורי גם עזר חזותי למצדדים בשימור חומרי די-אן-איי קפואים ממינים בסכנת הכחדה. למרבה הצער, כמה מבעלי חיים שצולמו במסגרת פוטו ארק כבר נכחדו מאז נלכדו בעדשתו של סרטורי, וגורלם של אחרים מונח על כף המאזניים.

"כאשר אנו מצילים מינים אחרים, אנחנו למעשה מצילים את עצמנו," מתאר סרטורי. "אנו זקוקים למערכות אקולוגיות בריאות ומתפקדות שיספקו לנו אוויר נקי, מים נקיים, אקלים מתון, מזון וכדומה. מטופש לחשוב שאנו יכולים להביא מינים אחרים רבים כל כך לכליה ולא לסבול מכך אחר כך."

עופות רבים, דוגמת צמד פרטי אפודי הזהב שבתמונה הראשית, נמצאים בסכנה. ברנטות הוואי (Branta sandvicensis) רשומות כמין שעתידו בסיכון על ידי הארגון הבינלאומי לשימור טבע (IUCN). זהו מין של אווז הנפוץ באיי הוואי ונחשב לעוף הרשמי של המדינה. אוכלוסיית ברנטה הוואי צנחה לאחר התיישבות אנושית במקום החיות שלה. ציד וטריפה על ידי מינים שהובאו על ידי האדם – בהם נמיות, כלבים וחזירים – צמצמו את האוכלוסייה מ-25,000 פרטים בעת הגעתו של ג'יימס קוק לאיים ב-1778 ל-30 פרטים בלבד בשנת 1952. העוף הגיב היטב לרבייה בשבי, ופרטים שוחררו לטבע בשנות האלפיים. מספר ברנטות הוואי עולה בהדרגה, אף שקיים חשש בנוגע למגוון הגנטי שלו.

עקעק שחור מקור (Pica hudsonia) הוא ציפור שיר בעלת זנב ארוך החיה במערב ארצות הברית. העקעקים נרדפו במשך זמן רב על ידי האדם, אשר ראה בהם אויבים לעופות ציד ומזיקים. כמה מדינות שמו פרס על ראשיהם. בשל כך ירדו מספריהם, אף שהם עדיין לא רשומים בסכנת הכחדה.

מעט מאוד ידוע על שממית המערות הסינית (Goniurosaurus luii), אם כי נראה שהיא חיה באזורים סלעיים, מיוערים ומכוסי שיחים. בשנים האחרונות נהייתה השממית בעלת הצבעים הבולטים לחיית מחמד פופולרית.

זיקית נמרית ממדגסקר (Furcifer pardalis) חיה ביערות טרופיים. לזוחל יש ערך רב בקרב אספנים בשל הצבעים העזים וגודל הגוף הגדול יחסית (אורך של 23 סנטימטרים). קבוצות מקומיות של הזיקית הזאת מציגות לעתים תכופות טווחי צבע משלהן, כאשר השינויים מושפעים מטמפרטורה, אור ומצב הרוח של בעל החיים. במשך כמה שנים יוצאו זיקיות רבות בתור חיות מחמד, אבל לאחר שהמין נכלל בנספח II של האמנה לסחר בינלאומי במינים בסכנת הכחדה (CITES), הופחת היצוא  שלהן. הזיקית הצבעונית עדיין ניצבת בפני איומים עקב אובדן מקום חיות, היות שמדגסקר עדיין עוברת תהליך של הרס יערות.

חנק הקשת (Epicrates cenchria cenchria) חי במרכז ובדרום אמריקה. הוא זכה לשמו בשל הברק הזוהר של גופו, הנוצר על ידי תאים שפני השטח שלהם מחזירים אור. בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת יוצאו חנקי קשת רבים בתור חיות מחמד, אך הסחר הואט, ומקורם של רוב הפרטים המוחזקים הוא ברבייה בשביה. הזוחל אינו רשום כיום תחת איום מסוים.

פדט אפריקני (Pedetes capensis) הוא מכרסם שחי בדרום אפריקה ובמזרחה. אוכלוסייתו של בעל החיים הלילי הזה התמעטה בעשורים האחרונים בשל אובדן מקום חיות, אף על פי שחלה התייצבות במספריו לפי נתוני ה-IUCN.

יונק גדול ומוכר ממנו הנמצא בסכנה חמורה הוא הזאב המקסיקני, התת-מין הנדיר ביותר של הזאב האפור בצפון אמריקה. לאחר שהטרף הטבעי שלו כמעט נעלם בעקבות חדירת האדם אל מקום החיות שלו, החל הזאב לטרוף מקנה. חוואים הגיבו בתוכניות השמדה, והזאב הוכחד מהבר עד שנות החמישים של המאה הקודמת. כמה מאות של זאבים שרדו בשביה בזכות כמה תוכניות רבייה בארצות הברית ובמקסיקו, ובתחילת שנות התשעים של המאה שעברה התחילו להשיב פרטים לטבע במדינת אריזונה.

כמה מהמינים בסכנת הכחדה הם קטנים ונחבאים, בהם צדפות של מים מתוקים, כמו המין Epioblasma brevidens. הצדפה הזאת חיה בנהרות בצפון אמריקה, אך רשומה כמין בסכנת הכחדה חמורה על ידי ה-IUCN, בעיקר בשל אובדן מקומות חיות וזיהום. לצדפות של מים מתוקים יש נטייה להיות רגישות במיוחד לשינויים קלים בצלילות המים ולנוכחות רעלנים. הן מספקות שירותי מערכת אקולוגית חשובים על ידי סינון המים ואספקת מזון למגוון חיות בר. לדברי סרטורי, "כל אובדן של מין הוא טרגי, אפי ושערורייה בלתי מתקבלת על הדעת. כולם יכולים לשמש להעלאת תשומת הלב הדרושה להצלת המינים שנותרו. מודעות ציבורית, מימון ופעולה דרושים כדי להתקדם בכל הנוגע להצלת מינים."

לקריאת כל התגובות ברצף