מתחת לפני הנהר

מישל רוגו, צלם שוויצרי, מתכנן לתעד 30 נהרות בעולם בארבע השנים הקרובות במסגרת מיזם שהקים, "פרויקט פרשווטר" (מים מתוקים). מטרתו היא להעלות את המודעות בקרב הציבור לחשיבות ההגנה על המים המתוקים באמצעות הצילומים שלו. עד כה הוא השלים את העבודה בשני שלישים מהנהרות שסימן לעצמו.

רוגו מתמחה בצילום מים מתוקים זה 25 שנים. הוא אינו מבצע את הצילום בצלילה אלא מפעיל בדרך כלל מצלמות הנשלטות מרחוק, בעודו עומד על החוף. "אני משתדל לעבוד מהר כדי ללכוד את רוח הדברים במגוון מיקומים," מסביר רוגו. לדבריו, מקומות חיות של מים מתוקים מתמודדים עם איומים רבים, ויש עוד הרבה לגלות. "בכל פעם שאני יוצא [לצלם], אני מזהה משהו שונה לחלוטין," הוא אומר.

כדי להגיע לוואדי ווריה באיחוד האמירויות הערביות, צעד רוגו על פני קילומטרים של נוף צחיח. לפתע שמע פכפוך מים. בעת ביקורו זרמו המים בוואדי לאורך כמה עשרות מטרים בלבד, ואז חזר הערוץ להיות מאובק. "ישנם דגים המסוגלים לשרוד כאשר המים מתייבשים לגמרי. הם שבים להופיע כשהמים חוזרים. אף אחד לא יודע איך הם עושים זאת," אומר רוגו. הוא מוסיף שצמחייה יכולה לשגשג לזמן קצר בסביבת הוואדי, וכי בעלי חיים רבים, מנחשים עד נמרים, יודעים להגיע לשם, לשתות ולתור אחר טרף.

רוגו וכמה תלמידי צילום מאיחוד האמירויות הערביות ערכו תצוגת צילומים של המקום. "אנשים לא האמינו שהוא נמצא במדינה שלהם," הוא מספר. "נראה שבעיני רבים המים שווים יותר מנפט."

כאשר ביקר בנהר אוזרניה (Ozernaya) שבקמצ'טקה (Kamchatka), רוסיה, ראה רוגו כ-20 דובים חומים אשר דגים אלתיות אדומות. הנקבה והדובים הצעירים התנהגו בתוקפנות כלפי המצלמות הנשלטות מרחוק; הם הפילו אותן ונשכו את המארזים, אבל זכר גדול ומבוגר יותר "היה דוגמן מושלם," מתאר רוגו. הצלם אמנם לא התקרב לדוב, אבל התאפשר לו לתעד את התנהגותו הטבעית באמצעות המצלמה ממרחק בטוח בחוף.

עוד ביבשת אסיה חקר רוגו את הנחלים ביער הגשם שבפארק הלאומי טמן נגרה גונונג מולו (Taman Negara Gunung Mulu) בסרוואק (Sarawak), אזור מלזי של האי בורניאו (Borneo). המקום הוכרז אתר מורשת עולמית של אונסקו.

בניו זילנד הוא בחר במעיינות ווייקורופופו (Waikoropupu) - נביעות המים המתוקים הגדולים במדינה ונביעות המים הקרים הגדולים בחצי הדרומי של כדור הארץ. לפי רוגו, הם מכילים את המים הצלולים ביותר שנמדדו מעולם. את הצילומים ערך באמצעות מצלמה שחוברה למקל, בלי לגעת במים, היות שהדבר אסור, למען הגנה על איכות המים והמורשת התרבותית. "לבני מאורי המקום נחשב טאונגה (אוצר) וואהי טפו, מקום חשוב מאוד מבחינה תרבותית ורוחנית," מסביר רוגו. "כאירופי, הדהים אותי לראות שלאנשים יש כבוד כה גדול למים. בשבילנו מים נועדו להפקת חשמל או שמשליכים בהם פסולת."

לפני כמה חודשים ביקר רוגו בפנטנל (Pantanal) שבברזיל כדי לצלם את המעיינות, הפלגים והנהרות הזורמים בבית הגידול הלח הגדול בעולם. הוא חקר את הפארק הלאומי סחה דה בודוקנה (Serra da Bodoquena), שבו הוא מיקד את מצלמתו במים הצלולים הזורמים דרך אבן הגיר המקומית. "גיליתי יער גשם תת-מימי. מדהים עד כמה הוא היה יפה," הוא מתאר.

האזור מוגן היטב יחסית ופופולרי מאוד בקרב תיירים הרפתקניים וכאלה המחפשים חוויה אקולוגית. "מדריכים מלמדים את האנשים איך להימנע מהרס האפיק הפגיע." אבן הגיר שתחת סחה דה בודוקנה נמסה, ונוצרו בה מערות רבות. עם המפורסמות שבהן נמנית אביסמו אניומס (Abismo Anhumas) שבמטו גרוסו דו סול (Mato Grosso do Sul). עומקה 72 מטרים והיא מלאה ברובה במים זכים. תיירים הרפתקנים יכולים לגלוש על הצוק אל תוך המערה, ואז לשנרקל או לצלול בתוך התצורות הייחודיות.

רוב המים בפנטנל הם עכורים ושורצים דגי פיראיה, אבל כמה נחלים צלולים זורמים מסביב להרי אבן גיר ונשפכים אל מישור ההצפה. "בעזרתו של מדריך טוב הצלחנו למצוא פלג נסתר," מספר רוגו. "זו הייתה חוויה יוצאת דופן - לשנרקל במורד מים זכים וקרים ואז להיכנס למים העכורים והחמים מאוד של הנהר המרכזי. אבל היה כמעט בלתי אפשרי לצלם. הפלג הכיל ריכוז כה גבוה של חמצן, או גז מומס אחר, עד שבתוך שניות התכסה המארז שלי בבועות. היה עליי לאחוז במצלמה ביציבות בזרם החזק, לסלק את הבועות ולצלם... וחוזר חלילה."

צפונה משם, היערות באזור נהר נגרו איגפו (Rio Negro Igapo) שבאגן האמזונס בברזיל מוצפים באופן עונתי במים מתוקים, לפעמים למשך שישה חודשים. "צבעם האדום וחומציות המים מופיעים עקב חומרים אורגניים רקבוביים, כגון טנין, המתמוססים במים," מסביר רוגו. החיים העשירים וחומרי ההזנה שבמים הם אוצר לחיות הבר בסביבה. נוסף על כך, עצים רבים מניבים פירות בקצב שיא בתקופת השיטפונות כדי לנצל את ההזדמנות להפצת זרעים. הדגים זוללים את הזרעים ואחר כך מפרישים אותם במקום אחר, ואילו דולפינים, נחשים, חתוליים וטורפים אחרים ניזונים מהדגים.

רוגו כלל בפרויקט שלו גם את נהר ורזסקה (Verzasca) שבשוויץ, מולדתו. הנהר זורם דרך עמק ורזסקה בחלק הדרומי של האלפים השוויצריים. "במשך מיליוני שנים פיסל הוורזסקה את דרכו בסלע, והותיר אותו חלק ומבריק," אומר רוגו. "המים צלולים כבדולח, הם מגיעים לעומק של עשרה מטרים וקרים מאוד, אפילו בקיץ." הוא מזהיר כי בנהר יש זרמים חזקים, המוזנים מהאלפים, וכי אנשים רבים טבעו שם בשחייה או בצלילה. אף על פי שלרוב הוא משתמש במצלמות הנשלטות מרחוק, במקרה יוצא דופן זה, יום לאחר שחגג את יום הולדתו ה-60, הוא צילם בשעת שנרקול.

גם כשלא ציפה לכך מצא רוגו נושאים לצילום במים מתוקים. בעודו דג בנחל אומאלוון (Umeälven) שבאזור לפלנד בשוודיה, הוא הבחין באוסף צפוף באופן חריג של צדפות של מים מתוקים. למחרת הוא שב למקום עם מצלמתו ומארז תת-מימי. צדפות של מים מתוקים נתונות באיום חמור בחלקים רבים של העולם, הוא אומר, מאחר שהן לרוב רגישות לזיהום ולשינויים אקולוגיים אחרים. ללא הפרעה הן יכולות להגיע לגיל 200 שנים.

בצדה המערבי של אירופה, נהר איטצ'ן (Itchen) בהמפשיר (Hampshire), אנגליה, הוא אחד מסדרה של נחלים בחלק הדרומי של המדינה החביבים על דייגים ספורטיביים. שפע של צמחייה עשירה וחרקים מספקים מקום חיות מובחר לאלתיות ולסלמונים. "אבל אפילו בנהרות היפהפיים הללו נעשו טעויות, וכמה קטעים של הנהר הוסבו לתעלות," אומר רוגו. "כיום הושב האיטצ'ן לחיים בחלקים רבים, ומגוון הצמחים ובעלי החיים שוקם במהירות רבה."

מתחת לנתח גדול ממדינת פלורידה בארצות הברית יש זרם תת-קרקעי עצום הקרוי אקוויפר פלורידן (Floridan). "מעיינות ענקיים רבים נובעים מאבן הגיר ויוצרים נהרות צלולים כבדולח, הזורמים דרך סבך של צמחיית מים לכיוון הים," מספר רוגו, אשר תיעד את מעיין בלו הול (Blue Hole, החור הכחול) בנהר איצ'טוקני (Ichetuknee).

ולבסוף, בצפון הרי רוקי בקולומביה הבריטית, קנדה, הוא מצא נחל צלול עם סוכה של בונים. הוא בילה חמישה ימים במרדף אחר צילום טוב. לסוכה היו שש כניסות, והבונים נמנעו מלהשתמש בכניסה הקרובה למצלמה, אך בסופו של דבר סבלנותו של הצלם נשאה פרי.

לקריאת כל התגובות ברצף