זמן לשון

עטלף חרקים השייך לזיזפי הפרחים (Glossophaga soricina) ידוע בלשונו המוארכת, שבה הוא מלקק צוף. מחקר חדש, הנעזר בווידיאו במהירות גבוהה, מראה שהמקור של יכולת הגריפה של הלשון בזרימת דם מוגברת, תופעה ייחודית בטבע, מוסרת אחת ממחברי המחקר, קלי ג' הרפר מאוניברסיטת בראון.

בקצה לשונו של העטלף ישנן שערות מוארכות ושטוחות על פי רוב. כאשר הלשון משתרבבת, הן מתמלאות בדם ומזדקפות בשורות, וכך מאפשרות לעטלף לינוק את מזונו. "אנחנו מכירים מזה זמן רב את השערות המוארכות שבקצה לשון העטלף," היא אומרת. "אבל רק כשהתבוננו בהן בסרטוני צבע במהירות גבוהה, ראינו שהן משנות את כיוונן ומזדקפות בניצב ללשון בעת האכילה, וזאת בזכות זרימת דם ללשון." את התגלית הרפר מציגה בסרטון הבא:
 

לצורך המחקר זיהו הרפר ועמיתיה גתות צינוריות שפרושות לאורך לשונו של העטלף ומחוברות ישירות לשערות. כשהעטלף נמשך לפרח בשל ריחות מפתים וגירויים אחרים, הוא מותח את לשונו כדי לאכול, וקצה הלשון יכול לגדול ביותר מ-50 אחוזים. באותה עת, הלשון והגתות נעשות צרות יותר.

סרטוני וידיאו של רקמות חיות של עטלף הראו שהנימים של העטלפים משנים את צבעם מוורוד, כאשר הם מכילים מעט דם, לאדום כהה, כשהשערות מתקשות. לכן חשד הצוות שאולי זרימת הדם בגתות הללו היא שמזקיפה את השערות. כדי לברר זאת, הזריקו המדענים נוזל שמחקה את זרימת הדם ללשונות של עטלפים מתים וצילמו את המתרחש בווידיאו במהירות גבוהה. השערות בניסוי הזדקפו באותו אופן שנצפה בעטלפים החיים, אף ששריריהם של העטלפים המתים לא היו פעילים. מכאן עלה שהסיבה לכך היא הדם.

"הבחנו שהרשתות של כלי דם שמגיעות אל קצה הלשון מוקפות בסיבי שריר. כשהשרירים מתכווצים, הם דוחסים את כלי הדם בלשון, דוחקים את הדם אל הקצה שלה, ושם הוא מזקיף את השערות," מסבירה הרפר. ואכן, במקרים מסוימים העטלפים בקושי שרבבו את לשונותיהם בשעת אכילה מהוססת והשערות לא הזדקפו. אבל הן הזדקפו, ללא יוצא מן הכלל, ממש לפני שהלשון התמתחה לשיא אורכה.

הרפר חושדת שקצה הלשון הוא התאמה המאפשרת לעטלף הנחקר לשרוד במצב של משאבי מזון מוגבלים. בעל החיים הזה חי במרבית האזורים של דרום אמריקה, מקסיקו וג'מייקה, והוא מפיק את רוב מזונו מפרחים - משימה קשה מכפי שנדמה. "כדי לאכול, העטלפים מרחפים מול פרחים, פעולה הדורשת אנרגיה רבה," מתארת הרפר. "עליהם להשיג כמה שיותר צוף, כמה שיותר מהר. חשוב מאוד שיהיו להם אמצעים לקיים את אורח החיים עתיר האנרגיה שלהם."

קנת וולץ', החוקר פיזיולוגיה של חולייתנים באוניברסיטת טורונטו סקרבורו, אומר שהממצא מזכיר לו מחקר נוסף שנערך לאחרונה ומראה שאפשר שלשונות הקוליברים מתפקדות כמלכודות נוזלים ללכידת צוף בקצוות המסולסלים של הלשון. "זאת דוגמה נוספת לדרכים המדהימות שמוצאת האבולוציה לספק פתרונות ייחודיים לאתגרים דומים בכל חיה וחיה," אומר וולץ', שאינו מעורב במחקר המתואר. "קוליברים ועטלפים הניזונים מצוף התכנסו על ציר הזמן של האבולוציה בדרכים מיוחדות ורבות, אשר כנראה קשורות לתזונתם, המתאפיינת בצוף פרחים."

לשון המשנה צורתה ומערכת של שערות המזדקפות עקב זרימת דם עוזרות לעטלפים הללו לשרוד. אבל אפשר שיבוא יום וצורה מותאמת שלהן תיושם לטובת בריאותו של גוף האדם.

הרפר מציינת שלא מן הנמנע שחוקרים יצליחו לחקות את המערכת הטבעית הזאת בדגם לרובוטים כירורגיים מיניאטוריים, שיוכלו לתפקד כאנדוסקופים משופרים או כמכשירים רפואיים אחרים. "הלשון גמישה ולכן היא יכולה בה בעת להתארך ולשנות את תצורת הפנים שלה," היא מסבירה. "דגמים דומים יוכלו לשמש לפתיחה של כלי דם או של אזורים במעי הדק בזמן ניתוח."


המחקר פורסם ב-Proceedings of the National Academy of Sciences

לקריאת כל התגובות ברצף