מרק אצות

קשה להשביע עולם שבו חיים כשבעה מיליארדי בני אדם. השימוש בדשנים וגידולים בעלי תנובה גבוהה סייע לחקלאים להדביק את הביקוש הגובר למזון, אך באותה עת ישנם יבולים שאינם כה מועילים. אורגניזמים מיקרוסקופיים, דמויי צמחים, הקרויים אצות, משגשגים בתנאים של עודף חומרי הזנה, כמו חנקן וזרחן, הנמצאים בתוך דשנים המגיעים מחצרות הבתים ומשדות, ויוצרים פריחות נרחבות כל כך שלעתים הן נראות מהחלל.

בשילוב עם טמפרטורה ההולכת ונוסקת, ועם דפוסי מחזור המים, אזורים חופיים כמו צ'ינדאו (Qingdao) בסין, מפרץ מקסיקו וחופה המערבי של ארצות הברית, וגם מערכות מים מתוקים, פוגשים בפריחות עצומות של אצות, היכולות לצבוע את המים בירוק או באדום.

חלק מהפריחות גורם למחסור בחמצן בסביבתן. כאשר הן נרקבות בכמויות אדירות, חיידקים מפרקים את החומר האורגני. במהלך הפירוק, הם צורכים את החמצן שבמים ומעט מאוד ממנו נותר לדגים ולבעלי חיים אחרים. נוסף על כך, ישנם מיני אצות המייצרים רעלנים הפוגעים בכבד או בפעולות עצביות בבני אדם, ועשויים לגרום להתקפים ביונקים ימיים.

"אין ספק שאנו נוכחים בעלייה בתכיפות ובחומרה של הפריחות הללו ברמה עולמית," אומר דיוויד קרון, חוקר באוניברסיטת סאותרן קליפורניה בלוס אנג'לס, שחוקר פריחות של אצות מסוכנות. אך אף על פי שהתופעה מתפשטת, הוא אופטימי בדבר חידוש מערכות מים. לדבריו, שלא כבעלי חיים שנכחדו, אשר לא ניתן להשיבם, אם נפסיק לזהם את מקורות המים, בסופו של דבר הם יתאוששו.


קראו עוד על הדשנים החנקניים בסין ועל יישום דשנים בחקלאות בארץ

לקריאת כל התגובות ברצף