מה יהיה גורלו של הירדן?

הירדן, הנהר המידלדל שמקורותיו עומדים בלב הסכסוך האזורי, ניצב היום בפני איום חדש ומשמעותי. כפי שאפשר לקרוא במאמר בגיליון החודש של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק, קרוב ל-2.5 מיליוני פליטים ממלחמת האזרחים בסוריה ברחו למדינות שכנות, וכ-600,000 מהם התיישבו בירדן. באופן מובן קיבלו הסוגיות הסביבתיות פחות תשומת לב בהשוואה לדאגות ההומניטריות. אך התוהו ובוהו המתמשך והמספר המאמיר של הפליטים הצמאים למים עשויים לפגוע אף יותר בנהר הירדן.

חלק מתושבי המרחבים השטוחים והמאובקים של צפון ירדן יכולים להעיד כי מקורות המים של עריהם הגיעו זה מכבר למצב נואש. הלחצים החדשים עשויים להביא אותם לנקודת שבירה. חקלאי זקן שעומד ליד דוכן הפירות שלו מחוץ למפרק מניד את ראשו בעצב ומשיב "יותר מדי אנשים, יותר מדי אנשים," כאשר הוא נשאל על הגעתם של הפליטים. במרחק של פחות מ-16 קילומטרים מהגבול הסורי ושל 32 קילומטרים מדרעא, שבו נורה המטח שפתח את המהפכה הסורית במארס 2011, היה ברור כי מפרק תהיה ליעדם של פליטים רבים. אך אף אחד לא צפה מראש את קנה המידה העצום של היציאה מסוריה.

רוב אוכלוסיית הפליטים מתגוררת בשטחים לא מפותחים של ערים ירדניות, אך עשרה קילומטרים ממזרח למפרק, כ-150,000 סורים התמקמו בא-זעתרי, מחנה הפליטים השני בגודלו בעולם, וכעת היישוב הרביעי בגודלו בירדן. המחנה לרוב מופיע בחדשות כדוגמה כואבת למחיר האנושי של העימות הסורי, אך הוא גם תזכורת ללחץ הנוסף שמופעל על מקורות המים באזור. ארבעה מיליוני ליטרים של מים מובאים למחנה מדי יום באמצעות 255 מיכליות, כלומר כ-40 ליטרים לאדם. זאת בעוד התקן היומי למקרי חירום עומד על 18-20 ליטרים לאדם.

גורמים באו"ם מודים כי מדובר בכמות מוגזמת, אך תושבי המחנה לקחו את העניינים לידיהם, ואספקת מים נוספת דרושה כדי להשיב את האיזון. "היו מקרים רבים של הפרטה של מקורות מים," אומר תומס פלו, מומחה מים בירדן מטעם האו"ם, בהתייחסו למנהיגי קהילה חזקים שהשתלטו על בארות ציבוריות. כ-71 אחוזים מתושבי א-זעתרי התקינו בתי שימוש משלהם, לשמונה אחוזים יש מיכלי מים משלהם ומשפחות רבות חיברו צינורות מים פרטיים. יש אפילו 1,500 מכונות כביסה פרטיות, כולן משתמשות באספקת המים של המחנה.

המספר העולה של הפליטים מסוריה גרם לחקלאים ולבעלי מפעלים ירדניים לחפש אחר מקורות מים אחרים. "משום שהפליטים לוקחים מים מהאקוויפר, יש להשלים את המחסור במים במי הנהר," אומר מונקת מהיאר מידידי כדור הארץ המזרח התיכון. לדבריו, חלק מהירדנים משוכנעים שהסורים הם האשמים במחסור החמור במים. אך זמן רב לפני העימות בסוריה כבר ניצלה ירדן יתר על המידה את מקורות המים שלה.

נווה המדבר באזרק, הנמצא במדבר שממזרח לעמאן, התייבש ב-1990, כאשר צנח מפלס מי התהום מגובה של ארבעה מטרים מעל פני השטח לעומק של 20 מטרים מתחת לפני הקרקע. כעת מי תהום מוזרמים אל נווה המדבר, מקום משיכה לעופות, כדי לשמרו כמוקד תיירותי. כמו כן, המים בשני האקוויפרים העיקריים של ירדן נשאבו יתר על המידה. אקוויפר שהחלו לשאוב ממנו מים לאחרונה ליד הגבול של ירדן עם ערב הסעודית עשוי לצמצם את הלחצים על הנהר ועל האקוויפרים הצפוניים, אך אין בכך די כדי להתמודד עם הגידול האדיר באוכלוסיית האזור.

לקריאת כל התגובות ברצף