חט הלווייתן

החדשן, לווייתן באזור הארקטי, מפורסם בחט המסולסל הבולט מראשו, אך מדענים מתווכחים זה זמן רב בנוגע לשימושו. מחקר שפורסם לאחרונה מקדם תיאוריה נועזת על האופן שבו הלווייתן משתמש בחט שלו. צוות המחקר טוען כי החט, אשר למעשה הנו שן, הוא איבר חישה.

המדענים משערים כי החט, הקיים לרוב רק אצל הזכרים, מסוגל להבחין בהבדלים בסביבתו של הלווייתן, כגון תכולת המלח במי הים, ולסייע ליונקים הימיים לנווט בביתם הקר בחיפוש אחר מזון. אבל התיאוריה הזאת שנויה במחלוקת; מומחים רבים ליונקים ימיים פוסלים את הרעיון כי החט משחק תפקיד מרכזי ביכולתו של החדשן לחוש את סביבתו, ומתעקשים כי ככל הנראה השן היא פיתיון למשיכת בנות זוג.

"פשוט אין עדויות" התומכות באפשרות כי החט של זכר החדשן משחק תפקיד גדול ביכולתו של בעל החיים לחוש גורמים כגון שינויים במליחות או מיקום המזון, אומרת קריסטין ליידר, ביולוגית יונקים ימיים באוניברסיטת וושינגטון. מרטין נויה, רופא שיניים וראש המחקר החדש מאוניברסיטת הארוורד, מסכים כי החט הוא כמו נוצותיו הצבעוניות של הטווס, המשמשות למשיכת נקבות. אך הוא מציין כי אין הדבר מבטל בהכרח שימושים אחרים. "אופייני מאוד כי איבר חישה יבצע כמה פעולות," הוא אומר.

נויה טוען כי החט של החדשן נראה מתאים במיוחד לחישת הסביבה כאשר מתייחסים לאנטומיה שלו. תעלות הפזורות על השכבה החיצונית של החט מאפשרות למי ים לחדור אל תוך השן. שכבה זו מתחברת לשכבה אחרת מתחתיה, המכילה אף היא צינורות קטנים. הצינוריות הללו מובילות את החלק הפנימי ביותר של החט, המלא בכלי דם ובעצבים. העצבים נמתחים מבסיס השן היישר אל המוח.

בשיניים של יונקים אחרים – כמו שלנו, למשל – אין קשר ישיר עם גירויים חיצוניים, כמו המים הקרים, אל המוח, אלא אם קיים נזק בשן, מסביר נויה. אך במקרה של החדשן, הרגישות התמידית הזו לעולם החיצון היא ככל הנראה רגילה. נויה חקר לווייתני חדשן חיים והסיק כי החטים שלהם יכולים לחוש בשינויים במליחות או בריכוז המלח במים. זאת בעקבות מתאם שנערך בין מליחויות שונות לשינויים בקצב הלב של הלווייתן.

אך ליידר מציינת כי נתוני קצב הלב האלה נאספו זמן קצר לאחר שהלווייתנים נלכדו ברשתות והובאו למים רדודים. קצב לב שנמדד זמן קצר לאחר לכידה משקף את העקה שבעל החיים חש, היא אומרת, ולא בהכרח את תגובתו לשינוי במליחות. הביולוגית אינה פוסלת את תיאור האנטומיה של החט. "החט של החדשן הוא שן, ושיניים הן רגישות," היא מסבירה, אך מוסיפה כי לדעתה כותבי המחקר החדש הרחיקו לכת. "בקרב יונקים, הנקבות חיוניות לגדילה באוכלוסיות," היא מרחיבה. "לכן לא מתקבל על הדעת שלנקבות לא יהיה איבר חישה שיסייע להן לשרוד או יספק להן יתרון במונחים של מציאת מזון."

בדרך כלל רק זכרים של לווייתני חדשן ניחנים בחטים ארוכים, היכולים להגיע לאורך של שלושה מטרים, אך לעתים גם הנקבות מתהדרות בחטים קטנים. החל בזנבו של הטווס וכלה בקרניו של האייל - אין זה נדיר למצוא זכרים בעולם החי המפרסמים את זמינותם. צ'רלס דרווין הוא ככל הנראה המדען הנודע ביותר שהציע את השימוש הזה לחט החדשן. אך לווייתני חדשן הם חמקמקים ומאתגרים למחקר, אומרת ליידר, וייתכן כי לעולם לא נדע בוודאות למה החטים שלהם משמשים.

לקריאת כל התגובות ברצף