ספינות אבודות

איתור ספינות מודרניות שאבדו בים, אפילו בעזרת מכ"ם, סונר ולוויינים, הוא משימה מאתגרת. אך החיפוש אחר ספינה טרופה בת אלפי שנים הוא אף קשה יותר. אפשר להשוות זאת לחיפושים אחר מחט עץ בערמת שחת, אך לאחר שחלק מהמחט כבר נרקב. אף על פי כן, ארכיאולוגים תת-מימיים ממשיכים לחפש, משום שמציאת אחת הספינות הטרופות הללו טומנת בחובה אוצר של מידע – החל באופן בו בנו האנשים הקדומים את כלי השיט שלהם, וכלה במקומות שאליהם הם הפליגו ומי היו שותפיהם למסחר.

הבעיה העיקרית במציאת ספינות טרופות עתיקות היא שכלי השיט הללו עשויים בעיקר מעץ, אומר סמאל פולאק, ארכיאולוג ימי באוניברסיטת טקסס איי אנד אם. מתחת לפני המים העץ עובר בליה על ידי רכיכה הנוברת בו. לדברי פולאק, הרכיכה הזאת יכולה לפרק חלקי עץ חשופים של הספינה בתוך פחות מחמש שנים. כדי להשתמר, על כלי השיט העתיק להיות מוגן. כך למשל השתמרה דוברת נהר רומית שהייתה קבורה תחת בוץ וערמת כלי חרס הקרויים אמפורות. כלי השיט, 31 מטרים אורכו, נבנה למסחר נהרות במאה הראשונה לספירה, והשתמר כמעט בשלמותו במשך כ-2,000 שנים בקרקעית הנהר רון (Rhône) בארל (Arles), צרפת.

האוקיינוסים ברחבי תבל מלאים בשרידי הרפאים של ספינות טרופות. לפניכם כמה דוגמאות שארכיאולוגיים תת-מימיים חולמים לגלות:

אוקייניה

ההתיישבות באוקייניה בדרום האוקיינוס השקט היא מהסיפורים המרתקים ביותר של הנדידה האנושית. עמים קדומים, בהם הפולינזים, הצליחו לחצות אלפי קילומטרים של אוקיינוס פתוח, מספר ג'יימס דלגדו, מנהל המורשת הימית במנהל הלאומי האמריקני לאוקיינוסים ולאטמוספירה (NOAA). חשיפת אחד מכלי השיט שלהם תשלים את התמונה בשביל הארכיאולוגים בנוגע להגעת בני האדם לאוסטרליה לפני עשרות אלפי שנים. "הם הרי לא התיישבו על בול עץ וחתרו לכאן," מוסיף דלגדו.

הציביליזציה המינואית

ספינה מהציביליזציה המינואית (Minoan), שמרכזה היה באי כרתים, תהיה ממצא מדהים, אומר שלי וקסמן, ארכיאולוג ימי שהוביל את חפירת הסירה העתיקה באתר מגדל שבחופי הכנרת. נכון להיום, חוקרים מצאו מטען מאחת הספינות של הציביליזציה המינואית, אשר הפליגו בים התיכון לפני 4,700 עד 3,500 שנים, אך לא את כלי השיט עצמו. מעט מאוד ידוע על התרבות הימית הזו. "נראה כי הם היו מגלי הארצות הגדולים של תקופת הברונזה," אומר וקסמן, ורמזים על אודותם פזורים בציורים ובפרסקאות בכל אזור הים התיכון. בציורים נראים כלי שיט ארוכים וצרים, המזכירים את הסירות הסיניות בנות זמננו, אומר דלגדו. אך ללא הספינה עצמה, הארכיאולוגים יכולים רק לנחש כיצד בנו המינואים את כלי השיט שלהם. וקסמן ניסה לאתר ספינות טרופות מול חופי כרתים, אך ללא הצלחה. לדבריו, אם הן שם, הספינות הללו ככל הנראה קבורות תחת יותר מדי משקעים כדי שהציוד העכשווי יצליח לזהותן.

גויי הים

יורדי הים הללו מהמאות ה-14 עד ה-12 לפני הספירה "היו קבוצות של אנשים מאיטליה, האיים שבסביבתה וטורקיה," מסביר וקסמן. הם התחילו את דרכם כמו הוויקינגים, עם שבטים שחברו יחדיו כדי לבזוז עיירות בחופי הים התיכון. הפלשתים המוזכרים בתנ"ך, לדוגמה, נחשבים חלק מגויי הים. בקרב גויי הים נעשה שימוש בסוג של ספינה שעוצב על ידי התרבות המיקנית (Mycenaean), אשר שגשגה ביוון בין השנים 1600 ל-1100 לפני הספירה. "הספינה המיקנית היא המבשרת של הטרירמה (trireme) היוונית," אומר וקסמן. "זו ספינה מדהימה, ואין בידינו שבב ממנה."

הטרירמה היוונית

ספינות המלחמה הללו מפורסמות בעיקר בשל תפקידן בקרב סלמיס (Salamis), שבו הדפו היוונים את הכוחות הפרסיים שהוביל חשיארש בשנת 480 לפני הספירה. לארכיאולוגים יש איורים, תיאורים כתובים ודוגמאות למספנות עתיקות, אך הם טרם מצאו טרירמה. ספינות אלה עוצבו להיות קלות ומהירות. אורכן היה 37 מטרים ורוחבן היה שישה מטרים. כלי השיט נשא 170 חותרים, שמוקמו בשלוש שורות זו על גבי זו בכל אחת מדפנות הספינה.

פרעה האבוד

בתולדות הארכיאולוגיה הקדומה מסופר על סרקופג מצרי שאבד בים. הסיפור מתחיל בהרפתקן בריטי ששמו האוורד וייס, אשר פוצץ פתחים בפירמידות בגיזה ב-1837 כדי לחקור את תוכנן. באולם הקבורה המרכזי של הפירמידה שנבנתה על ידי המלך מנכאור (ששלט בין השנים 2490 ל-2472 לפני הספירה), הוא גילה סרקופג ריק עשוי בזלת. וייס החליט לשלוח את הממצא שמשקלו שלוש טונות למוזיאון הבריטי בלונדון, אך כלי השיט שקע במיקום לא ידוע בים התיכון בסתיו 1838. ברישומים של חברת הביטוח נכתב כי כלי השיט "הפליג מאלכסנדריה ב-20 בספטמבר, וממלטה ב-13 באוקטובר לכיוון ליברפול (Liverpool), ומאז לא שמעו עליו."

לקריאת כל התגובות ברצף