מעלה הילוך: רועי ליפשיץ הופך סובארו לפרוטזה
דווקא באמצע חופשה בקוסטה ריקה שם לב רועי ליפשיץ לקושי של אביו לטפס ולעלות במדרגות. את הבעיה לקח צעד אחד קדימה, ובנה פתרון מחלק של סובארו ישנה. בדרך הספיק לעקוף בסיבוב חברות של מיליארדים; סיפורו של יזם בתחילת דרכו
באוקטובר 2008 יצא ליפשיץ, אז סטודנט להנדסת מכונות באוניברסיטת בן גוריון, לחופשה עם אביו קטוע הרגל לקוסטה ריקה. הרבה יופי, הרבה כיף והרבה נוף. "באחד הטיולים, זיהיתי כשל בפרוטזה של אבא", הוא נזכר. "הוא לא יכל לרדת ולעלות במדרונות כמו שצריך".
- צורך הוא אבי ההמצאה. האם אתה יזם בגלל צורך, או שזה באופי שלך?
אביו, אחיעם (65), איבד את רגלו בתאונת עבודה בתחילת שנות השמונים. כקבלן משנה של משרד הבטחון עבד ליפשיץ האב באזור הגבול עם לבנון, ובאחת המשימות עלתה משאית על רגלו. רועי, שנולד לאחר התקרית, אינו מכיר את אביו בלי פרוטזה והיה רגיל לראות אותו מתקשה בתנועה שאינה באזור מישורי מאז ומתמיד. הרעיון שעלה בקוסטה ריקה שינה את התמונה - הוא יבנה מתקן שיאפשר תנועה חלקה יותר.
השניים חזרו לארץ, ובעזרת ההכשרה בבן-גוריון החל ליפשיץ לפתח מנגנון שימנע קריסת ברך בפרוטזות. "הגלגול הראשון של הרעיון נוצר משימוש באלמנט מכני", הוא מספר. ליפשיץ פירק ציר מתכת ממכונית סובארו ישנה, והשתמש בו כבסיס למנגנון שיאפשר תנועה שאינה קיימת בפרוטזות. מדובר בציר מעגלי המותקן במפרק הפרוטזה, המאפשר תנועה מעוגלת יותר והרבה פחות מסובכת. לליפשיץ היה כבר משהו ביד.
רועי ליפשיץ עם אביו והמנגנון שהמציא. 100 אלף שקל מהמדען הראשי.
אמיר מאירי
הלאה לאירופה
השלב הבא כבר הפך לעסקי יותר. ליפשיץ הבן הגיש בקשה לרישום פטנט עולמי על הרעיון במטרה להגן עליו ממתחרים. לאחר שהוגשו המסמכים, נודע לשניים על כנס בגרמניה העוסק במוצרים רפואיים לנכים.
"החלטנו לנסות מזלנו ולנסוע עם הדגם שבניתי. קנינו כרטיסים ונסענו. במהלך התערוכה יצרנו קשר עם חברת בלטצ'פורד האנגלית, וחתמנו על הסכם לשיתוף פעולה". בשלב ראשון הוסכם בין הצדדים שהחברה תספק חומרים ורכיבים, וליפשיץ ישתמש בהם להרכבת אב טיפוס, ללא תשלום. את פרטי ההסכם המדויקים אין באפשרותו לחשוף בעקבות הסכם סודיות עליו חתם.
הלהיטות שהציגה החברה האנגלית הבירה לליפשיץ כי כבר לא מדובר בגחמה או רצון להמציא משהו, אלא ברעיון עסקי שקורם עור וגידים, וזה הזמן ללחוץ. בעזרת התמיכה מאביו החל לדחוף את הפרויקט והשקיע זמן רב, ובמקביל עובד במשרה מלאה בחברה למכשור רפואי כמהנדס פרויקטים. כשהוא חוזר הביתה, הוא חוזר למיזם.
השלב הבא היה
כבר עסקי, וכאן העדיף ליפשיץ להתייעץ עם גורם שמבין בנושא. היזם בפוטנציה פנה דרך פרויקט סטודנטיאלי למרכז לטיפוח יזמות (מ.ט.י) בבאר שבע. הנציג במרכז התלהב מהרעיון. "ערכנו אבחון, והוחלט שהנושא החשוב הוא ייעוץ עסקי על מנת לפתוח עסק ולהחיות את הרעיון לכדי עסק פעיל". ממ.ט.י הופנה ליועץ עסקי, כאשר המרכז מסבסד את רוב עלות הייעוץ.
בתחילת 2010 החל להפגש עם היועץ העסקי, שהסב את תשומת ליבו לפרויקט "תנופה" של משרד התמ"ת. מדובר במענק של 100 אלף שקל הניתן ממשרד המדען הראשי. לרוע מזלו לתכנית נגמר המימון, והיא נסגרה למספר חודשים.
ליפשיץ לא התייאש, המשיך לעבוד על הרעיון העסקי ויצר אבטיפוס שני במספר. קצת יותר נקי, קצת יותר עדין, והרבה פחות סובארו. בסוף 2010 נודע לליפשיץ, אז כבר מהנדס מוסמך, כי התכנית שבה לפעול. הוא הגיש את המסמכים וקיווה לטוב. לפני 3 חודשים קיבל תשובה חיובית, ו-100 אלף שקל להשקיע בפרויקט.
איך אתה מחזיק מעמד עם כל העומס?
"צריך אמונה, בעצמך ובמוצר", מציין ליפשיץ ומוסיף גם "קור רוח" לרשימה. גם לאביו תרומה לא קטנה לנושא, מלבד העובדה כי הרעיון נוצר ממצוקה שלו. "הייתי חייב את התמיכה שנתן לי בתחילת דרך, וגם האמונה מגיעה ממנו".
ומה הלאה?
"האתגר הבא הוא למשוך משקיעים ולהשלים את התכנית עסקית. אני מתכוון לחזור למט"י וליועץ שם החל כל הסיפור, מתוך אמונה שיסייעו כפי שעשו בתחילת הדרך". נכון להיום ממשיך ליפשיץ לעדן את המנגנון בסיוע החברה האנגלית, ממתין לתשובה חיובית בנוגע לפטנט העולמי ועובד על שלב השיווק למשקיעים, מתוך מטרה להרחיב את הפעילות ולפרוץ לשווקים בינלאומים. עד כה בנה 2 דגמים, והוא עובד כעת על דגם שלישי, ובתקווה אחרון.
למרות הרצון להצליח, ברור כי מאחר ואביו קשור באופן ישיר לנושא, קיים רובד נוסף הדוחף את ליפשיץ קדימה וגורם לו למוטיבציה להמשיך ולדחוף: "אני באמת מאמין שהמנגנון שאנחנו בונים יסייע באופן ישיר ומיידי בשיפור חייהם של מאות אלפי קטועי רגל בעולם".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום יזמות וניהול עסק-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם