גודי'ס: ממיקסר במטבח לקונדיטוריה מצליחה
רונית דיין אוהבת לאפות. אוהבת מאוד אפילו. מזל שיש לה אמא ואחות שהאמינו שיש בה משהו מעבר. אחרת איך היתה מצליחה להקים את אחד מבתי המאפה המצליחים בצפון בגיל 28?
דיין, אמנית בנשמתה, למדה אמנות פלסטית בבית הספר, ולאחר מכן עיצוב אופנה בתיכון, כאשר הכח שהניע אותה אינו עסקי כלל, אלא הרצון ליצור. כשסיימה את שירותה הצבאי, חזרה אל אותה האהבה, והחליטה ללמוד קונדיטוריה.
אמה של רונית, דבורה, לא קיבלה את הרעיון כל כך טוב. "חשבתי לעצמי 'מה פתאום?!', נערה כל כך מוכשרת צריכה לרכוש השכלה אקדמית", מספרת האם, ומתוודה כי נכנעה לבסוף מתוך אמונה שמדובר בתקופה, או "ג'וק בראש", שיעבור לבסוף.
-הדרך היזמית של רונית החלה באפייה. ושלכם? שתפו אותנו בפייסבוק!
-nrgמעריב בפרויקט חדש המוקדש ליזם שבך. חושבים שיש לכם את מה שצריך? הצטרפו!
אך הג'וק נשאר. דיין סיימה לימודים ב"תדמור" הרצליה, ולאחר מכן עבדה במשך כשנתיים בקונדיטוריית "בן עמי" בכפר ויתקין. למשך תקופה הצליחה דבורה לשכנעה ללמוד, ורונית אף סיימה תואר ראשון בותולדות האמנות וארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. אך ביום שסיימה, חזרה לקונדיטוריה. אפילו את תעודת סיום הלימודים לא טרחה לקחת.
בדומה ליזמים רבים, גם רונית החלה מאיפה שהכי זול ונוח - עבודה מהבית.
"העסק התחיל במטבח בשנת 2004. עם מיקסר ידני ותנור ביתי לאפייה", מספרות רונית ודבורה. "אנשי היישוב פירגנו, והתחלנו לשווק סחורה לבתי קפה ומכולות באזור, בעיקר עוגות ועוגיות.
אחותה הקטנה נועה, אז בת 17 בלבד, נרתמה להקמה וליוותה את העסק מיומו הראשון. גם כיום, כשהיא "זקנה" בת 25 ולומדת במרחק מאות קילומטרים מהעסק (אוניברסיטת באר שבע), היא ממשיכה לקחת חלק פעיל בפיתוח מוצרים וניהול.
בשלב ראשון הכל התנהל מהבית. עסק בחיתולים, לא ממוסד, כאשר רונית עובדת ומשווקת לבתי עסק את תוצרת. "בסוף יום עבודה שלי, כשחזרתי הביתה, פגשתי שוקולד כמעט בכל פינה", מספרת אמה.
כשההזמנות גדלו, רכשה משפחת דיין מקפיא גדול ששכן בסלון, הספרייה הוסבה למדפי עוגיות, חדר מגורים אחר הפך למחסן וחדר אריזה.
בשלב מסוים בדרך הבינו השתיים כי כבר לא מדובר בהשלמת הכנסה או תחביב, אלא בעסק רציני, שיש להתייחס אליו ככזה. הבית כבר לא מספיק גדול.
במשק בו גרו השתיים התפנתה יחידת דיור בגודל 40 מ"ר. הדייניות קפצו על המציאה, חתמו על חוזה, והחלו רוכשות ציוד מקצועי בהדרגה. השמועה עברה מפה לאוזן, והתגלגלה באורח פלא למט"י חיפה (המרכז לטיפוח יזמות).
"הארגון הפיק הפנינג לעסקים קטנים מאזור חוף הכרמל, ורצה שנקים דוכן. במהלך האירוע, הוגרל קורס הקמת עסקים, ורונית זכתה בו", נזכרת דבורה. בתה זכתה לכלים הנדרשים על מנת לנהל כמו שצריך את הכשרון שלה.
בשלב זה קפץ העסק מדרגה נוספת, ודבורה פרשה מעבודתה והתמסרה לעוגות. למרות ששמרה על סקפטיות והאמינה כי מדובר במשהו זמני, מצאה עצמה נשאבת פנימה. "סייעתי במשלוחים, באריזה, שטיפת כלים, שיווק, עבודה מול ספקים וכל מה שנדרש. תוך זמן קצר, כל הזהות המקצועית שלי השתנתה ב-180 מעלות".
ומה לגבי מימון העסק? מישהו צריך לשלם משכורות
רונית: "פנינו לכולם. לבנקים, למט"י, חסכונות. והיו מי שהאמינו בנו לאורך כל הדרך: במט"י העניקו ליווי וייעוץ מקצועי מההתחלה, ונתנו הלוואה לרכישת ציוד ושיפוץ החנות.
"בתחילת הדרך הבנק פחות שש לעזור מכיוון שלא היו לנו "קבלות" - מדובר עסק משפחתי קטן, רווחים מועטים ומתחרים חזקים ומבוססים יותר. לאחר שעברנו לטירת הכרמל ופנינו לבנק בבקשה להלוואה, הם סירבו בטענה שמיצינו את כל המשאבים שביכולתם לתת לנו".
אך השתיים לא ויתרו, ובעקבות שיחה עם מנהל הבנק וסגניתו, הצליחו שתי היזמיות להביא אותם לביקור בקונדיטוריה. "הם ראו את הפוטנציאל, הרצינות והאהבה שהושקעו בו, הם החליטו לבוא לקראתנו ולעזור בכל דרך אפשרית". השתיים קיבלו את המימון הנדרש להפעלת העסק, ויחד עם ההכוונה העסקית לה זכו, ניתן היה להתקדם הלאה.
בשלב מסוים פנה לקונדיטוריה לקוח ששאל לגבי קייטרינג. "בלי לחשוב יותר מדי עניתי 'ודאי', כשאין לי מושג איך ומה. קיבלנו הזמנה לאירוע של 100 איש, והרמנו את האירוע הראשון שלנו, שעבר בהצלחה בעזרת חבר בעל ניסיון בתחום". האירוע הביא למעין התפרצות, ומאז ועד היום זורמות ההזמנות הקייטרינג החלבי לזרום.
נקודה קריטית שזכורה לכן, בה הייתן צריכות לקבל החלטה קריטית?
"לפני כשלוש שנים, הבנו שזה הזמן לגדול או לחדול. העסק גדל, לקוחות הצטרפו והעסק התחיל להיות קטן וצפוף, והגענו למצב בו לא ענינו על דרישות משרד הבריאות, אז הוחלט על מעבר לקונדיטוריה. לאחר חיפושים רבים, שכרנו ב-2009 מבנה גדול בטירת הכרמל, אשר תוכנן ושופץ בקפידה ע"פ הנחיות משרד הבריאות. לצורך עניין זה השקענו את כל החסכונות, ואז פנינו למט"י בבקשת הלוואה לבנות חנות מפעל בתוך הקונדיטוריה.
בשלב זה אישר מט"י חיפה הלוואה מהירה, שאפשרה לעסק לשרוד ואף הזרימה מעט חמצן. "מעסק של בחורה צעירה אחת אנו כיום עסק המעסיק 12 עובדים", אומרת האם ולא מסתירה את גאוותה.
הצעה ליזם המתחיל?
"לגבש את הרצון האמיתי, ואז לבדוק איך עושים זאת. חשוב להתחיל בקטן ולגדול לאט ובהדרגה, לא לקפוץ בגדול ו'להתאבד'. לדעת שעסק חדש הוא כמו תינוק שרק נולד, צריך משאבים, זמן וסבלנות רבה. כמובן להיות מודעים לכשרון וליכולת והכי חשוב - להאמין בעצמך. זה מה שיחזיק אותך בהמשך הדרך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם