רעיון מפיל
יש לו אין סוף רעיונות. ולא, הוא לא יחשוף אותם - חוץ מהרעיון שנפל בגלל ארגוני בעלי החיים: לפתח זן של פילים ננסיים. לפחות הזאטוט שלו, הלל סג"ל, מסתמן כיזם
nrg מעריב בפרויקט המוקדש כולו ליזם שבכם.
כקפטן אחאב המניף צלצל על מובי דיק בשממת האוקיינוס, גלשה מריה על ברכיה, מניפה בידה הימנית פליט קטלני. אלא שבניגוד לקפטן האכזר והקיטע, מריה סבלה מפריצת דיסק, כך שכל ההפקה לוותה באנחה קורעת לב שפגמה במקצת במטאפורה ההרואית הפומפוזית.
מריה עקבה אחר טור הנמלים עד שאיתרה את מקור הזיהום: ג'ורג' טורלבאום, מנהל חשבונות בן ,51 רווק, ישב בקיטון צר, פניו שמוטות על מקלדת המחשב ומתוך פיו הפתוח בעווית מוזרה בצבץ חטיף שוקולד בוטנים. מריה רבת התושייה ניסתה להעיר את מנהל החשבונות באמצעות ניעור בריא, אך לשווא. ארבעה ימים קודם לכן, מר טורלבאום, שסבל מיתר לחץ דם, כבר לא סבל יותר מיתר לחץ דם. הוא עבר ממצב צבירה נושם למצב צבירה של מי שלעולם לא ייחשב יותר מאזנים. באופן מופלא, אף שעברו ארבעה ימים מאז התפגר, איש מעמיתיו לא שם לב לשינוי שחל בו, למרות שברור כי שינוי כזה הוא שינוי משמעותי לכל הדעות והדתות. כאן אולי ראוי להעטיר מחמאות על מערכות המיזוג המרכזיות בגורדי השחקים של ניו יורק. קר, ממש חדר מתים.
דומה שההבדל המהותי בין ג'ורג' טורלבאום, איש המאה ה-21, לעבדים מספרי ההיסטוריה הנו כדלקמן - עבד שהיה מתפגר על משמרתו בספינת העבדים, לא היה מתגלה רק כעבור ארבעה ימים. ג'ורג' טורלבאום לא היה יזם. לא שיזמים אינם מתים. כולם הולכים בדרך כל בשר, אבל איך אומרים - עדיף להיות בריא ועשיר מאשר עני וחולה. וביידיש אומרים שאם אנשים עשירים היו יכולים לשכור אנשים למות עבורם, העניים היו יכולים לחיות נהדר. שמתם לב, עבר פה סטרט-אפ.
לכן, כשהעורך אמר לי "תכתוב משהו על יזמות למוסף 'יזמות', הסכמתי בחפץ לב. יזמות היא שמי השני. לפחות מבחינת הרצון, גם אם היכולת לוקה בחסר. למרבה הצער, לא הגעתי למיליון הראשון בגיל 30 וגם לא בגיל 40, אבל לקוות מותר. בתיאוריה אני מעולה, אבל במעשי אני יותר בכיוון של הגברת ההיא, שבטסט החמישי שלה דרסה את הטסטר שיצא לבדוק אם היא עשתה פנצ'ר.
לטעמי, יזמים ואנשי עסקים מצליחים מבטאים את רוח האדם, את היצירתיות שלו, את יכולת הבריאה, לא פחות ממשוררים ואמנים. היכולת של אדם להנדס את המציאות לטובתו, להעז, לנצל הזדמנויות, להביא לסנכרון הנתונים לתועלתו, מעידה לא רק על שכל ישר, אינטואיציה טובה
דומני שהנטייה של אנשי רוח לזלזל בהישגי החומר אינה רק תולדה של התנשאות אינטלקטואלית אלא אולי, הייתי מעז להניח, גם של קנאה. אז מה הופך אדם ליזם מוצלח מעבר לרעיון, שכל, האמביציה והחריצות (לרשום לעצמי בפנקס, אין יזמים עצלנים)?
צריך משהו מעבר לתבונה. צריך תחכום, צריך את הפיתול. ג'ימי היל, ברון הרכבות האגדי מקנדה, לא נולד מיליארדר אלא התחיל כעובד רציף בנמל. את ארוחותיו נהג לאכול במסעדה מקומית בצוותא עם 25 מחבריו לעבודה. כולם נהגו להשתתף בתשר למלצרית. בערב חג המולד נעמד היל ושאל את חבריו אם יהיו מוכנים להעניק תשר למלצרית בגובה התשר שהוא ישים. הכל הסכימו ולו משום הידיעה כי ידו של היל קפוצה כמו תחת של גמל סעודי בשעה של סופת חול.
להפתעתם ולבהלתם, הניח היל שטר של 20 דולר על השולחן. כיוון שהיו גברים של כבוד, עמדו במילה. 12 יום מאוחר יותר הוא התחתן עם המלצרית.
באופן אישי, כמו רבים בזבזתי לא מעט דקות לפני השינה בניסיון לשרטט בראש מיזם עסקי מופלא או סטארט-אפ שישנה את העולם ואת חשבון הבנק לנצח. רוב הרעיונות הם כאלו שברגע הראשון אולי מפעימים אותך, אבל בבוקר אתה מתבייש לספר אותם. כמו שיחות פילוסופיות של מסטולים, כמו סקס מזדמן. ולא שאני מתכוון לחלוק איתכם רעיונות, אני עדיין שומר על זכותי להתעשר מהם ביום מן הימים - למעט רעיון אחד. במשך שנים היה לי רעיון למיזם של ננוגביולוגיה, חלמתי לפתח זן של פילים גמדיים.
כמו פוני של סוסים, רק בפילים. אני יודע שזה נשמע פסיכי, אבל רק תארו לעצמכם - פיל מחמד בגודל של בוקסר שחי עד גיל 80 ויש לו זיכרון של פולנייה בת 200. מה אגיד לכם, הייתי מקבל מענק מהקרן לפיתוח ננוטכנולוגיה, מקים חוות גידול בנגב ומעיף אלף חתיכות בשנה. פיל גמדי שחי איתכם, עוזר לכם באמבטיה, משחק עם הילדים, משקה את הדשא. רק מהשייחים המתלהבים במפרץ הפרסי הייתי מעמיד וילה בארסוף.
לצערי הרב, המיזם לא קרם עור וגידים. גם משום שחששתי מתגובת ארגוני צער בעלי חיים ומחבקי עצים למיניהם, שהיו עומדים מול החווה האהובה שלי עם שלטים בסגנון "אל תשפיל ת'פיל," וגם משום שאין לי בעצם שום השכלה, ידע, אינטואיציה ואף לא הבנה מינימלית בהנדסת גנטיקה של פילים. וכאן, על סף סיום, אירע דבר שהרגיע את נפשי הדואבת. השכבתי לישון את הלל, בני בן השלוש וחצי, וכסיפור לפני שינה שאלתי אותו שאלות בחשבון כדי לפתח את היכולות הקוגניטיביות שלו (שמא גדל לי כאן איינשטיין), וגם כי הייתי שפוך, ובשאלות בחשבון יש פחות מילים מסיפור ממוצע. אם יש לך שלושה תפוחים, הקשיתי, ואתן לך עוד שלושה תפוחים, אז... "נעשה עוגת תפוחים", ענה הילד מיד. פרקטי. ישר ולעניין. מעשי, לא מעופף בעולמות של מתמטיקה תיאורטית. יזם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם