לא חשוב הגודל
איתן סגל התחיל להיות יזם בגיל שש, אז הוא התלבט בין תירס לסברס. עכשיו הוא מגדל בפטנט ייחודי מלפפונים קטנים וטעימים. ואם הם יוצאים גדולים מדי? מחמיצים אותם והופכים את זה לעסק משפחתי
nrg מעריב בפרויקט המוקדש ליזם שבכם.
סגל נולד למשפחה של חקלאים. סבו נמנה עם מקימי המושבה יסוד המעלה בגליל והוא היה חקלאי כל חייו. אף שאביו היה מנהל חשבונות, סגל מספר שהיה חקלאי בנפשו. בחצר ביתם בטבריה היה חצי דונם של אדמה מעובדת עם ירקות ופירות מכל טוב. כבר מגיל צעיר הוא התלבט, רצה להיות או חקלאי או דייג. כשהיה בן שש קנה סגל מאחד השכנים מספר שתילים של עגבניות והתחיל לגדלם בגינה של אביו. גם את דרכו כיזם התחיל באותם שנים, כשהיה מוכר תירס וסברס לתושבי השכונה.
הוא למד במחזור השלישי של בית הספר החקלאי בכפר סילבר, התגייס לנח"ל ולמד חקלאות בקורס הקיבוצים בפקולטה לחקלאות ברחובות, שבה פגש את חנה, אשתו לעתיד ואם שלוש בנותיו. לאחר החתונה עברו בני הזוג למושב שדות בחבל ימית שבצפון חצי האי סיני, שם גידל סגל בעיקר ירקות ופרחים. בשנת ,1982 בעקבות הסכם השלום עם מצרים, פונה המושב והמשפחה עברה למושב נתיב העשרה. סגל: "זו הייתה טראומה מאוד קשה, לא האמנו שיפנו אותנו. בשנה הראשונה אחרי הפינוי לא היו לנו כוחות נפשיים וכמעט שלא הקימו משקים חדשים."
ארבע שנים מאוחר יותר, עדיין נושאים בלבם את טראומת הפינוי מסיני, עברה המשפחה להתגורר בארצות הברית לתקופה של שנתיים. שם גידל איתן מלונים ותבלינים בשיטת הידרופוניקה, שהיא שיטה לגידול צמחים במצע של מים בלבד, בתוספת מינרלים תזונתיים.
לאחר שהמשפחה חזרה לישראל החל איתן לעבוד עם חברת "זרעים חדרה". באחת מתצוגות הזרעים שבהן השתתף הוא נחשף לראשונה לזן מלפפונים שלא הכיר - מלפפונים קטנים המכונים "מלפפוני טעם" בשל טעמם החזק. שיכור מטעמם של המלפפונים, החליט סגל כי הוא חייב לגדלם בעצמו, אך המשימה התגלתה כלא פשוטה. לאחר ארבע שנים הוא הצליח "לחלץ" מדונם אחד של אדמה בקושי שני ארגזים של מלפפונים טובים. "זה היה לוותר או לפשוט רגל", הוא משחזר.
במסגרת עבודתו בחברת הזרעים נשלח סגל כמה פעמים בכל שנה למקסיקו על מנת להדריך חקלאים מקומיים בשימוש בזרעי החברה. במקסיקו
וכך מצאו מלפפוני הטעם של איתן את דרכם למדפים תחת המותג "בכפר של איתן סגל".
סגל, מה אתה יותר - חקלאי או יזם?
"גם וגם. חקלאות זה כל הזמן דבר חדש".
במהלך חמש השנים הראשונות, על אף הגידול המוצלח יחסית, נאלץ סגל לזרוק כמויות גדולות של מלפפונים שיצאו גדולים מדי (מלפפונים פסולים). אז עלה הרעיון להחמיצם. יחד עם אשתו חנה והבנות, הם ניסו להכין חמוצים בקופסאות ביתיות. לפני כשלוש שנים החלו למכור את החמוצים בשוק האיכרים בנמל תל אביב.
בתחילה היו מחלקים פליירים ללקוחות עם הוראות החמצה, אך הלקוחות חזרו ודרשו את "חמוצי הטעם" של איתן והיו מוכנים לשלם. העסק החל לפרוח, כל המשפחה נתנה יד, וממפעל קטן בקיבוץ יד מרדכי הם עברו לפני כשנה למפעל חדש וגדול יותר, המעסיק עשרה עובדים, באזור התעשייה של אשקלון במהלך השנים נוספו למלפפונים חמוצי סלרי עגבניות שרי, פלפלים, כרוב ו"הלהיטים החדשים" - צנונית ופטריות שמפניון.
תמי, הבת הבכורה, מנהלת כיום את המפעל. יעל ועדי הצעירות יותר אחראיות לתחום השיווק והמכירות ואיל, חתנו של איתן ובן זוגה של תמי, מנהל יחד עם סגל את גידול המלפפונים. גם לשלושת נכדיו מייחל סגל ש"יגדלו מהר וייכנסו לעבוד עם המשפחה".
איך ייראה המפעל בעוד חמש שנים?
"אני מקווה להכפיל ולשלש את המכירות ולפתח עוד מוצרים חדשים. יש גם כוונה לשווק את המוצר לאירופה, אך אנו מתקדמים לאט לאט"
מה הייחוד של המוצר שלכם?
"הטעם, חוץ מזה שאנו היחידים בארץ - ואולי אפילו בעולם - שמייצרים ומשווקים חמוצים טבעיים לחלוטין."
מה היית ממליץ ליזמים בתחילת דרכם?
"צריך להאמין במה שעושים ולא לוותר. מוצרים טובים בסופו של דבר מצליחים, וצריך לדעת להתעקש עליהם. חשוב גם שתהיה תמיכה מהבנק ושיהיה כסף מהבית.“".
איזה עתיד אתה רואה לחקלאות בישראל?
"מספר החקלאים בארץ רק הולך וקטן והיום רוב החקלאים נמצאים במצב של הישרדות. רמת המחירים היום דומה לזו שהייתה לפני 20 שנה, אך רמת הסיכונים עולה והרווחיות נמוכה. מדינה שאין בה חקלאות, מצבה לא טוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם