אתלט פגום או מעשן בריא: עישון ופעילות גופנית - מי מנצח את מי?
אפילו שתי סיגריות ביום מזיקות ליכולת הפיזית, אז מה הרווח של מעשן שבוחר לעשות כושר על בסיס קבוע?
"גמילה היא כמובן האפשרות הטובה ביותר", קובע ד"ר רוברט סאליס, ראש המחלקה לרפואת ספורט במרכז הרפואי 'קייזר פרמננטה' שבפונטנה, קליפורניה. מדובר אמנם בקביעה שנראית ברורה מאליה, אבל סאליס מסביר שרבים מהסיכונים המיוחסים לעישון מופחתים באופן מיידי ודרמטי כאשר העישון מופסק. ואז הוא מוסיף: "אם אינך מסוגל להפסיק לעשן, פעילות גופנית תמתן חלק מההשפעות הרעות של העישון".
סרטן הריאה הוא דוגמא בולטת. על-אף שהעישון מעלה את הסיכון לחלות במחלה, דומה שלפעילות הגופנית יש השפעה מגינה מפניו. במחקר שנערך ב-2006 ושפורסם בכתב-העת Cancer Epidemiology Biomarkers & Prevention, נמצא שנשים מעשנות, או מעשנות-לשעבר שעוסקות בפעילות גופנית בתדירות גבוהה נמצאות בסיכון מופחת לפתח את סרטן הריאה בהשוואה למעשנות, או מעשנות לשעבר שמנהלות אורח חיים בלתי-פעיל.
"כאשר אתה מתעמל, הפעילות הגופנית משפרת את תפקודי הלב וכלי הדם, מעלה את רמת הכולסטרול הטוב, ובאופן כללי מיטיבה עם מצבך", אומר סטנטון גלנץ, פרופסור לרפואה במחלקה הקרדיולוגית של אוניברסיטת קליפורניה. "לכן, אם אתה מעשן ועוסק בפעילות גופנית, מצבך טוב יותר מזה של מעשן שאינו עוסק בפעילות גופנית".
עם זאת, גלנץ מוסיף שמצד שני, העישון בהחלט עלול לפגוע ביכולותיהם הגופניות של אתלטים. "האיזון תלוי במידת העישון ובמידת הפעילות הגופנית, אבל אני יכול לומר לך באופן חד-משמעי, שכל אדם יתמודד טוב יותר עם ריצת מרתון אם לא יעשן".
לשאיפת עשן סיגריות יש מספר השפעות פיסיולוגיות, שיכולות לשנות את ביצועי הגוף. בַּריאוֹת, עשן הסיגריות מגביר תהליך דלקתי, מֵצֵר את דרכי האוויר ומפחית כך מכמות החמצן שמגיעה אל הרקמות. מאחר שפעילות השרירים כרוכה בתצרוכת גבוהה של חמצן, במהלך הפעילות הגופנית, העישון מוביל לירידה בכוח השריר.
במחקר שבחן את השפעות הגמילה מעישון על הכושר הגופני, נמצא שיפור משמעותי תוך שבוע מיום ההפסקה. במחקר הזה השתתפו 11 אנשים שעישנו חפיסת סיגריות ביום, במשך שלוש שנים וחצי בממוצע.
"חלק ממה שקורה ניתן לייחס לגירוי הפיסיקלי לריאה", הסביר גלנץ. "החומרים התעשייתיים שבסיגריה – בנזן, אקרולין... – אדם שמעשן מטביע את התאים שלו בממסים הללו, והמשמעות של זה היא ירידה בכמות החמצן שמגיעה אל הרקמות".
גם ההשפעה של הפחמן החד-חמצני על הגוף, בזמן ולאחר העישון, גובה מחיר עצום מהגוף – כך טוען ד"ר זֶב מוסניפר, ראש מכון הריאוֹת מאחד המרכזים הרפואיים בלוס-אנג'לס. מוסניפר מסביר שהפחמן החד-חמצני משבש את נשיאת החמצן על-ידי ההמוגלובין ומונע כך את הגעת החמצן לרקמות הגוף – ובמיוחד לשרירים – במהלך הפעילות. למעשה, מולקולות הפחמן החד-חמצני נקשרות לאתרים על-גבי המוגלובין ותופסות שם את מקומן של מולקולות החמצן. "כך, למעשה, הן גונבות לשרירים את החמצן שלהם". בנוסף, מוסניפר מסביר שהניקוטין עצמו גורם להיצרות כלי הדם, כך מפחית את זרימת הדם דרכם ומחבל בדרך נוספת באספקת החמצן לרקמות. לאורך זמן, הניקוטין אף עלול לגרום לנזק בלתי-הפיך לעורקים.
לאחר שנים של עישון, המעשנים עלולים ללקות במחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) – שילוב של נַפַּחַת (אמפיזמה) ושל ברונכיטיס כרונית, שמוביל לחסימה של דרכי האוויר ולנזק רקמתי בלתי-הפיך. אז איך בכל זאת אנשים שמתעמלים מדווחים לעיתים על השפעה מועטה של העישון, או על שום השפעה בכלל? – המומחים מסבירים שראשית, ייתכן שמדובר במידת-מה של הכחשה. בנוסף, מִשתנים כגון הגיל, משך העישון ותדירות העישון בהחלט יכולים לשנות את מידת ההשפעה הפיסיולוגית של העישון. מאפיינים גנטיים ופיזיולוגיים עשויים גם הם לשחק תפקיד במידת הנזק שהעישון גורם לגוף.
בנוסף, גלנץ מסביר שההידרדרות בתפקודי הריאות והלב צריכה להיות די משמעותית על-מנת שהמעשנים יבחינו בה. "חלק גדול מהשפעות העישון נצברות לאורך זמן, ובהדרגתיות", הוא אומר, "כך שהמעשנים לעיתים קרובות מבחינים בשינוי רק בשלבים מאוחרים, כאשר הם מתקשים לנשום או סובלים ממחלת לב ברורה". בנוסף, גברים ונשים מעשנים שעוסקים בפעילות גופנית, עלולים להתעייף מהר יותר ולסבול מהתכווצויות שרירים בתדירות גבוהה יותר. אבל אם מדובר באנשים שעישנו במשך שנים ארוכות, ושלא חוו תקופות גמילה משמעותיות, סביר שלא תהיה להם שום אפשרות להשוואה.
החדשות הטובות – מוסיף גלנץ – הן שחלק גדול מההשפעות של העישון נסוגות ימים ספורים לאחר ההפסקה. "לכן, אם תבקש מאתלט מעשן להפסיק לעשן לתקופת-מה, ואז תבקש ממנו לרוץ שוב את אותו מרחק שרץ לפני, כשעישן, על-פי-רוב תוצאותיו ישתפרו". חלק מההשפעות המיידיות של העישון – כמו התהליך הדלקתי ברקמת הריאה – ייעלמו במהרה, וייתכן שלתמיד, אך חלק אחר – למשל הסיכון לסרטן – עלול להשתהות.
"שתי סיגריות בהיום מספיקות לצורך ההשפעה על תפקודי הלב וכלי הדם", קובע גלנץ. "ומבחינת המנגנונים הביולוגיים, אין עוררין על כך שהשפעה על מערכת הלב וכלי הדם משפיעה על היכולת לעסוק בפעילות גופנית".
מוסניפר, רץ מרתון בעצמו, לא ממש משתכנע מהטיעון של המתעמלים המסוּרים, זה שלפיו הרגליהם הבריאים מתקזזים עם העישון. "זה כמו שמישהו יאמר, 'אני גונב, אבל אני גם הולך לכנסיה או לבית-הכנסת, ולכן אני עושה משהו חיובי'. זה לא עובד ככה: מדובר בשני עניינים נפרדים".
נא להמתין לטעינת התגובות
