אכול ושתה כי מחר תחרות: תזונה של ספורטאים אולימפיים
עם כל הכבוד לאימונים, שינוי קל בתפריט של המתחרים האולימפיים יכול לגרום להפסד או להביא ניצחון. מה עושים עם שחיינית משלשלת או עם שייט לא רעב? עצות ששוות זהב
הבעיה היתה לא רק הפגיעה הפוטנציאלית בהישגים התחרותיים. צוברי נדבק פעמים רבות במחלות זיהומיות בשל ירידה בתפקוד המערכת החיסונית, ובדיקות הדם שלו הצביעו על חוסרים תזונתיים. "הוא היה אוכל רק גבינה וחומוס כל הזמן", נזכרת ורד, "והיתה לו בעיה רצינית בספיגת הסידן בגוף. כששחר התקבל ליחידה לספורט הישגי והתחילו לשים עליו עין, אמרו לי שאם יהיה משהו שיהרוס לשחר את הספורט, זו התזונה שלו".
בסופו של דבר השכיל צוברי להבין שהדרך לאולימפיאדה עוברת לא רק דרך הגלים, אלא גם דרך חדרה של התזונאית. "ספורטאי טוב יכול להסתדר עם תזונה לא מאוזנת", אומרת איילת וינשטיין, תזונאית המשלחת האולימפית ממכון וינגייט. "אבל כשהוא מגיע לרמות הגבוהות זה בלתי אפשרי. אז נדרשת עבודה קפדנית מאוד בעניין התזונה".
"הנושא של תזונה וספורט הוא בעל חשיבות עצומה", אומר פרופ' אלון אליקים, רופא מלווה של הסגל האולימפי במכון וינגייט. "צריך להבין שבעולם של היום, לפעמים ההבדל בין תהילת עולם לבין כישלון מהדהד יכול לקום וליפול על אלפית השנייה או על מילימטרים ספורים של מרחק. בשל כך ספורטאים נעזרים בכל הכלים האפשריים כדי למקסם את היכולות שלהם, והנושא של תזונה הולך וצובר חשיבות רבה מאוד".
סביב כל ספורטאי ברמות הגבוהות יש צוות מקצועי שלם, הכולל רופאים, מאמן, פסיכולוג, אנשי מעבדה ותזונאי. תפקידם של שני האחרונים הוא לאתר חוסרים ולצייד את הספורטאי בתפריט הנכון שיחזיר אותו לאיזון. "ספורטאי שמגיע לרמה גבוהה, נכנס למסגרת של בדיקות תפקוד במאמץ, בדיקות דם, בדיקות צפיפות עצם ובדיקות אורתופדיות, ועל סמך התוצאות מגדירים יעדי משקל, אחוז שומן ושיפור פרמטרים בעייתיים, שמושגים בין היתר בשינויים בתזונה", אומרת וינשטיין.
אבל כשסדר היום של הספורטאי משתנה ותלוי בנסיעות ובתחרויות, התזונאי נדרש לספק תשובות הרבה יותר גמישות. "חלק מהעבודה זה גם לדעת לתת מזונות שמתאימים לתקופות של סטרס, כמו לפני תחרות חשובה", אומרת וינשטיין. "אחת השחייניות שלנו, למשל, כשהיא נכנסת לסטרס בגלל תחרות,
מנגד, יש ספורטאים שבזמן מתח מקיאים או משלשלים, ואז העבודה של התזונאי היא לחזק את מערכת העיכול. "היתה לי שחיינית שבכל פעם שנכנסה למים, היתה צריכה ללכת לשירותים", נזכרת וינשטיין. "אז עבדתי איתה על סדר יציאות נכון, באכילה של זרעי פשתן ובשינוי בזמני הארוחות".
חלק גדול מהספורטאים הם נערים ונערות שעדיין בתהליכי גדילה, ואז לתזונה גם יש חשיבות עצומה בהקשר של גדילה תקינה. "הגיע אליי כדורסלן שהיה קטן מידות", מספרת וינשטיין, "מהנערים האלה שהולכים כל הזמן עם כדור ביד ולא מפסיקים לזוז, אבל גם לא ממש אוכלים. הגנטיקה שלו היתה דווקא טובה, אבל הוא לא החזיר לעצמו את כל הקלוריות שהיה מוציא, ולכדורסלנים ממדי הגוף הם קריטיים. עשינו לו שינוי דרסטי בתפריט, והוא גבה 15 סנטימטר בשנה אחת".
הנושא של משקל מכריע בעיקר בענפי הקרב שבהם הספורטאי מתחרה על פי קבוצת משקל, כשביום השקילה הוא צריך להגיע קרוב ככל האפשר למשקל המירבי שנקבע, אבל לא גרם יותר.
נועה שמידע, מאמנת נבחרת ישראל בטאקוונדו והמאמנת של לוחמת הטאקוונדו בת אל גטרר, מכירה את המאבק על המשקל מקרוב. "צריך לבדוק שהספורטאי לא עושה כל מיני מניפולציות במשקל כדי להתחרות בקטגוריה נמוכה יותר", אומרת שמידע. "ספורטאים מתפתים לצום או לא לשתות כדי לשקול פחות, והצוות המקצועי צריך כל הזמן להיות עם אצבע על הדופק בעניין הזה".
מההיבט הזה, ענף ההתעמלות האמנותית הוא האכזרי ביותר, שכן מדובר בנערות צעירות הנתונות ללחצים אדירים, וצריכות להיענות לתכתיבי רזון נוקשים. הניקוד שהבנות מקבלות כולל את קושי האלמנטים ואת היכולת הביצועית, אבל גם יש מרכיב הפתוח לפרשנות, וכולל גם אסתטיקה ומראה.
"זה ענף שנשלט על ידי שופטות שבאות מרוסיה ונגזרותיה, ועל כן מתעמלת שנראית דקיקה מקבלת ניקוד גבוה", אומרת וינשטיין. "במקרה הזה העבודה של התזונאי היא בעייתית. תזונאי שיגיד 'אל תרדו במשקל', ברור שהן לא יוכלו לעבוד איתו. התפקיד של התזונאי הוא ללמד אותן לרדת במשקל, אבל בצורה נכונה. אחת הבעיות היא שהן נכנסות ללחץ לפני תחרויות, ואז מנסות לרדת בצורה קיצונית במשקל, ירידה שעלולה לגרום להן דווקא היחלשות".
בזמן תחרויות התזונאי מקבל את לוח הזמנים, ועל פיו מרכיב את התפריט של הספורטאי. "לפעמים תחרות יכולה להתפרס על פני יום שלם ואי אפשר לאכול ארוחה חמה בין הקרבות, ולכן צריך להגיע מצוידים בסנדוויצ'ים, חטיפי אנרגיה, מיצים".
גם לשתייה תפקיד מכריע. "ירידה של אחוז בנוזלי הגוף, היא ירידה של חמישה אחוזים בתפקוד", אומר פרופ' אליקים, "וזה יכול להכריע תחרות, חד וחלק. אנחנו מלמדים את הספורטאים לשקול את עצמם לפני אימון ואחריו כדי לבדוק כמה מים איבדו, אחרת התפקוד שלהם ייפגע. זה משמעותי במיוחד באזורים חמים ולחים כמו בייג'ין".
נא להמתין לטעינת התגובות
