ההשפעה המיטיבה של פעילות גופנית על מחלות כרוניות

שמירה על הכושר מקטינה את הסיכוי לסוכרת, משפרת את מצב החולים, מורידה את השכיחות לסרטן השד והמעי הגס, שומרת על צפיפות העצם ומקטינה את המתח הנפשי. סקירה מאיצת דופק

ברוך ויינשלבוים | 21/8/2008 18:15 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
המאמר הקודם עסק בידע המדעי הקיים בנוגע לקשר בין פעילות גופנית לבין תמותה, תוחלת חיים ואיכות חיים. הכתבה הנוכחית תעסוק בקשר בין פעילות גופנית ומחלות כרוניות.
פעילות גופנית ומחלת הסוכרת

פעילות אירובית כגון הליכה או ריצה ופעילות של מאמצי התנגדות כגון הרמת משקולות נמצאו יעילות להורדת הסיכון לסוכרת מסוג 2. במחקר פרוספקטיבי גדול נמצא שכל עלייה בהוצאה אנרגטית של 500 קק"ל לשבוע גורמת לירידה של 6% בסיכון יחסי למחלת סוכרת.

עיסוק קבוע בפעילות גופנית בעצימות בינונית למשך 40 דק' לשבוע וכושר לב-ריאה של מעל MET 9 (כלומר, מאמץ אירובי מרבי של פי 9 מהדרישה האנרגטית במצב של מנוחה), נמצאו כמגינים מהתפתחות סוכרת סוג 2 אצל גברים בגיל הביניים.

כמה חוקרים דיווחו על ירידה בשכיחות המחלה באוכלוסיה בעלת סיכון גבוה לסוכרת סוג 2, לאחר התערבות בשינוי אורחות חיים. איבוד משקל זעום בדיאטה ופעילות גופנית גרמו לירידה בשכיחות המחלה בין 60%-40%

בקרב אוכלוסיה בסיכון גבוה למחלה במהלך 4-3 שנים.

פעילות גופנית נמצא יעילה גם בטיפול בחולי סוכרת עצמם. מחקר עוקבה אחד הראה שהליכה של שעתיים בשבוע הייתה קשורה עם ירידה בתמותה מוקדמת של 54%-39% מכל הסיבות ו-53%-34% ממחלות לב בקרב חולי סוכרת.

מחקר עוקבה אחר הראה שגברים חולי סוכרת שלא מבצעים פעילות גופנית באופן קבוע היה סיכון גבוה יותר ב-70% לתמותה מוקדמת בהשוואה לגברים חולי סוכרת שפעילים גופנית. ממצא מעניין במחקרים שבדקו יעילות של טיפול בפעילות גופנית בחולי סוכרת, אימון התנגדות הביא לתועלות גבוהות יותר בשיפור ובקרת רמות סוכר בדם מאשר אימון אירובי. שני סוגי האימונים אלו נמצאו יעילים בשיפור האינדקס הגליקמי ובהפחתת תנגודת לאינסולין.

פעילות גופנית ומחלת הסרטן

מספר מאמרים הסוקרים מחקרים בתחום דיווחו על קשר בין פעילות גופנית רוטינית לסרטן. פעילות גופנית כחלק מהעבודה או שעות הפנאי נמצאה כגורם המוריד את שכיחותן של מחלות סרטן מסוימות, בעיקר סרטן השד והמעי הגס. גברים ונשים העוסקים בפעילות גופנית מורידים את הסיכון היחסי למחלות הסרטן ב-30 עד 40 אחוז בהשוואה לאוכלוסיה שאינה פעילה גופנית. 

פעילות גופנית ואוסטיאופורוזיס

באופן נורמלי, מסת העצם יורדת באחוז אחד לשנה. אצל נשים אחרי גיל הפסקת הווסת, תהליך זו הוא מואץ יותר ויכול להגיע ל-3 עד 10 אחוזים. הסיבות העיקריות לתופעה זו הן ירידה בכמות ההורמון אסטרוגן, מחסור בצריכת סידן ואי ביצוע פעילות גופנית מספקת. בנוסף לכך, מבחינה אנטומית, נשים הן בעלות עצמות חלשות יותר מגברים, נתון שחושף אותן לשברים אוסטאופורוטים חמורים בגיל המבוגר. 

מאמצים גופניים הכוללים נשיאת משקל, במיוחד אימון התנגדות, נמצאו יעילים לשמירה והגדלה של צפיפות המינרלים בעצמות. בנוסף לכך, אימון כרוני קבוע מפחית משמעותית את הסיכוי לנפילות ולשברים באוכלוסיה מבוגרת.

באוכלוסיה הסובלת מאוסטיאופורוזיס נמצא במספר מחקרים שאימון גופני כרוני יעיל בשיפור צפיפות מסת העצם אצל נשים מבוגרות (85-75) בעלות צפיפות נמוכה במסת העצם. אימון התנגדות במשך שנתיים שיפר משמעותית את צפיפות העצמות בעמוד שדרה והשוק אצל נשים אחרי מנופאוזה הסובלות מאוסטיאופורוזיס. 

פעילות גופנית והשמנה

השמנה היא מונח שמתייחס באופן ישיר להימצאות מסת שומן בגוף בכמות גדולה מהנורמה. באופן כללי, ניתן לומר שגברים מעל 25% ממשקל גופם מקורו בשומן ונשים מעל 35% נחשבים לשמנים. עלייה בכמות השומן בגוף בצורה קיצונית (השמנה) מתקשרת לשכיחות גדולה יותר בתמותה מוקדמת ובהתפתחות מחלות קשות כגון: מחלות לב, יתר לחץ דם, סוכרת, וסוגים מסוימים של סרטן.

חוסר בביצוע פעילות גופנית הנו גורם עיקרי להשמנה. למעשה, אי ביצוע פעילות גופנית הוא קריטריון בעל אותה החשיבות כמו אכילת יתר. פעילות גופנית שומרת על משקל גוף תקין ועוזרת לתהליך ההרזיה.

חד משמעית: פעילות גופנית בשילוב דיאטה עם הגבלה קלורית מותאמת גורמת לשינויים טובים יותר בהרכב מסת הגוף מאשר דיאטה לחוד ופעילות גופנית לחוד. משקל הגוף הכללי ומסת השומן ירדו יותר בתכניות התערבות משולבות ומסת השריר עלתה לעומת דיאטה לבד.

פעילות גופנית ומתח נפשי

מתח נפשי הפך בעידן המודרני לגורם סיכון משמעותי למחלת לב כלילית בשילוב ירידה באורח חיים הבריא. לחץ ומתח נפשי גורמים לעוררות עצבית סימפטית המובילה להפרשת הורמוני דחק מסוג (אדרנלין). הורמונים אלו גורמים לתגובות פיזיולוגיות של עליית לחץ הדם, קצב הלב, היצרות כלי הדם והאצה בתהליך קרישת דם. תופעות אלו לאורך זמן מעלות את הסיכוי למחלת לב כלילית.

פעילות גופנית כרונית וקבועה גורמת להורדת הטונוס של מערכת עצבים הסימפתטית באופן יחסי ודומיננטיות גבוהה יותר של מערכת הפרא-סימפטית. מערכת זו גורמת להורדה של הדופק במנוחה להפחתה בלחץ הדם ובקרישויות הדם. כמו כן, פעילות גופנית כרונית משפרת את גמישות כלי הדם ושומרת על האלסטיות שלהם בצורה טובה.

המאמר באדיבות מכון וינגייט

על הכותב

ברוך ויינשלבוים – M.Pe מדעי חינוך הגופני, התמחות פיזיולוגיה של המאמץ, מרצה במועדון הספורט והנופש בווינגייט

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים