7 הכי: הדרכים הבטוחות לזכות בפרס נובל לרפואה
חוקרים שיצליחו למצוא תרופה להצטננות, לבנות לב מלאכותי קבוע, להצמיח איברים ונוירונים או לעצור את הזיקנה, יזכו בקלות רבה בפרס היוקרתי. ויש כבר כמה כיווני מחקר אפשריים
ההתפתחויות הגדולות ביותר של הרפואה במאה ה-19 כללו את גילוי החיידקים ואת הקשר שלהם לגרימת מחלות. במאה שחלפה מאז התגלו מחוללי מחלות נוספים ואותרו דרכי פעולה נגדם. במאה ה-21, הרפואה מחפשת תרופה לסוגים אחרים של מחלות. את החיידקים כבר הבסנו. כעת הווירוסים והמחלות הניווניות עומדים על הפרק, ובעיקר: הזקנה.
המדור פונה הפעם לחוקרים צעירים עם הצעה: הנה 7 דרכים לקדם את המין האנושי, ועל הדרך, גם להרוויח פרס כספי לא מבוטל. כמובן, כל הכיוונים האלה כבר נמצאים בתהליכי מחקר.
תרופות שמפחיתות את הסימפטומים של ההצטננות נמצאות כבר היום בשוק ונמכרות בהמוניהן. הן מטפלות בכאבי הראש, מורידות את החום, מייבשות את הנזלת ומפחיתות את השיעולים, אבל לא מרפאות את המחלה
הצטננות נגרמת על ידי וירוסים רבים, שנכנסים לתאי הגוף ומתרבים בתוכם, כך שכל תרופה שתפותח נגד הוירוס צריכה להבחין בין תאי גוף נגועים בווירוס לבין תאים בריאים.
כיווני מחקר מבטיחים: הכיוון המתבסס על תוספת של ויטמין C לתזונה התברר כלא מועיל ברוב המקרים, כך לפחות לפי מטא-אנליזה שסקרה את כל המחקרים בנושא. יוצאי הדופן: הוויטמין מועיל בעת חשיפה לקור או פעילות גופנית מוגברת. אפשרות נוספת שכבר נבדקת כיום היא של פיתוח תרופות אנטי-ויראליות.
אלצהיימר היא מחלה ניוונית של המוח עם גורמים שהמדע לא פיצח עדיין. מה שכן ידוע הוא שבעקבות נזק לנוירונים, תאי המוח מתים ונגרמת פגיעה בזכרון. הפגיעה מעמיקה עם הזמן, עד שהאדם מאבד חלקים נרחבים מאישיותו ומתפקודו.
המוות במקרים אלה לא נגרם כתוצאה ממחלת האלצהיימר, אלא מהירידה בתפקוד המתלווה אליה, כמו פצעי לחץ כתוצאה מהריתוק למיטה או דלקות ריאות ודלקות בדרכי השתן שמסתבכות לזיהום כללי.
כיווני מחקר מבטיחים: קיימות עדויות שמראות שהנזק לתאי המוח קשור לפגיעה של רדיקלים חופשיים. לאחרונה נמצא שחומר בשם "מתילן בלו" יכול לעכב את הנזק החימצוני שרדיקלים חופשיים גורמים, ואולי אף להפוך אותו. ההוכחות כרגע נסמכות על ניסויים בחיות מעבדה בלבד.
כיוון מחקר אחר הוא תרופות שגורמות ליצירת קשרים נוירונלים נוספים, מכיוון שככל שיש יותר קישורים בין הנוירונים, כך הנזק כתוצאה מאיבוד נוירון הוא נמוך יותר. אפשרות נוספת: שימוש בתאי גזע עובריים ליצירת נוירונים חדשים. אך על כך בסעיף שעוסק בהצמחת נוירונים.
השם 'ניוון שרירים' מתאים למספר רב של מחלות: חלקן נגרמות מפגיעה במיטוכונדריה, החלק של התא שאחראי על ייצור האנרגיה של התא וחלק אחר מפגיעה בחילוף החומרים בתא, בסיבי השריר עצמם או בעצבים שמפעילים את השרירים. קבוצה נוספת של מחלות כמעט שלא פוגעות בתפקוד האדם החולה, אבל גורמות לנזק חמור שהולך ומחריף, עד למוות.
המשותף למחלות ניוון השרירים הוא שכולן ממקור גנטי, כלומר - בכולן יש פגיעה בגן אחד או במספר גנים אשר מתרגמת לפגיעה שרירית.
כיווני מחקר מבטיחים: כיוון שמדובר בצבר מחלות, הרי שהתיקון שלהן הוא אינדיבידואלי למחלה. כיום נראה שהכיוון האופטימי ביותר הוא תיקון ברמה הגנטית, של הגנים הפגועים, בעזרת הנדוס גנטי באחת משתי שיטות: החדרה של הגן התקין לתא על ידי וירוס מיוחד, או השתלה של תאי גזע עובריים תקינים, שיחליפו את התאים הפגומים.
בלי לב אי אפשר לחיות. כאשר ליבו של אדם כושל, הוא נזקק להשתלת לב, ולב להשתלה ניתן לקבל רק מאדם שמת. זאת בניגוד לכליות, כבד, ריאות ואיברים אחרים שניתן לקבל מאדם חי, מכיוון שיש מספיק מהם בכדי שהתורם ימשיך לתפקד - שתי ריאות, שתי כליות, מספר אונות בכבד. לכן, התור להשתלת לב הוא כל כך ארוך, ואנשים רבים מתים בעודם ממתינים להשתלה.
הלב בבסיסו הוא משאבה שמזרימה את הדם בשני מחזורים - מחזור קטן שהולך אל הריאות וחוזר אל הלב, ומחזור גדול שמעביר את הדם שהגיע מהריאות אל שאר הגוף. הלב המלאכותי שקיים כיום, מאושר לשימוש על ידי ה FDA רק כטיפול זמני עד למציאת תורם, ולא כטיפול קבוע.
כיווני מחקר מבטיחים: הבסיס של לב מלאכותי הוא חיקוי פעולת הלב עצמו. כלומר, שמירה על זרימת דם בפולסים במקום זרימה בקצב קבוע, שמירה על לחץ דם בתחומי הנורמה, וכמובן - יכולת לעבוד שנים רבות בלי צורך בתיקון. כיוון מחקר זה מתעסק בעיקר במבנה המכאני של הלב.
האתגר הנוכחי הוא במניעת זיהומים ודימומים לאחר השתלת לב מלאכותי. כיוון מחקר זה קשור יותר לבחירת החומרים מהם עשוי הלב המלאכותי. למשל, פולימר שלא מאפשר לחיידקים להתיישב עליו או שמתאחה עם העורקים ועם הוורידים שמוליכים אל הלב כך שאין הרבה דימומים לאחר מכן.
חלק מהאיברים בגוף יודעים לחדש את עצמם. תאים של כבד, למשל, מתחלקים שוב ושוב ובכך מחפים על נזקים קטנים שנגרמו לאיבר הכבד. איברים אחרים לא עושים זאת: נזק ללבלב איננו בר תיקון, וכך גם נזק לריאות ולכליות.
הפתרון כיום לאיברים שניזוקו הוא השתלת איברים. חלק מהאיברים הפנימיים אפשר להשתיל, אבל לא את כולם. נסיונות ראשונים בהשתלת גפיים נעשו לאחרונה, אבל אין מספיק מידע בנושא כדי להעריך עד כמה הנסיונות הללו מוצלחים, ומה הסיכוי לדחית השתל.
ככל הנראה הפתרון להחלפת איברים שהתבלו הוא על ידי הצמחת איברים חדשים, שמתאימים לגופו של הנזקק להשתלה.
כיווני מחקר מבטיחים: תאי גזע עובריים מכילים את כל המידע התאי כדי להתפתח לכל איבר, בהתאם לכוונה מהסביבה. דרך אחת היא לנסות לגדל את התאים הללו במעבדה עד שיתפתח האיבר לו נזקקים. אפשרות אחרת היא להכניס את המידע לגידול האיבר לבעלי חיים אחרים, כך שהם יצמיחו אבר נוסף שבני אדם יוכלו לנצל.
אחד מהחומרים שקשה להשתיל הוא סחוס, היות והוא צריך להתאים לאיבר עליו הוא מושתל, ובתהליך הגדילה שלו יש לספק לו חומרי מזון וחמצן (שמגיעים אליו בעזרת כלי הדם בתוך הגוף, אבל בצלוחית מעבדה אין כלי דם, מן הסתם). ניסוי מפורסם הוא זה שבו חוקרים השתמשו בשלד של חומר פולימרי כדי לגדל עליו סחוס של אפרכסת בגודל שמתאים לילד. האפרכסת הזו גודלה על גבו של עכבר מעבדה, והיא הושתלה בהצלחה בילד. ניסוי זה פתח את האפשרות לגידול סחוס מיועד להשתלה בעזרת בעלי חיים אחרים.
נוירונים הם תאי עצב, התאים שמרכיבים את מערכת העצבים, ואף אחד מהם לא נוצר במהלך החיים הבוגרים. כאשר אדם לומד, הלמידה היא בעצם יצירת קשרים חדשים בין נוירונים, ולא יצירה של נוירונים חדשים.
ברגע שמספרם של הנוירונים יורד מתחת לרמה מסוימת, מתחילים להיפגע תפקידים מוחיים שונים, בהתאם למקום הנזק. המחלות המפורסמות ביותר שמתבטאות בפגיעה בנוירונים הן פרקינסון ואלצהיימר.
כיווני מחקר מבטיחים: המחקר כיום מתפצל בין האפשרות לתקן נוירונים שנפגעו לבין חיפוש דרכים להצמחת נוירונים חדשים.תאי הגזע העובריים מככבים גם בסעיף זה. עקב יכולתם להתמיין לכל סוג תא אפשרי, התקווה היא שניתן יהיה בעתיד להצמיח נוירונים חדשים ולהשתיל אותם במוח או ברקמות שנפגעו.
אפשרות אחרת היא לנצל חומרים שונים או חלק מתכונותיהם של תאים סרטניים להמשיך ולהתרבות בכדי לעודד נוירונים קיימים להתחלק וליצור נוירונים חדשים.
עצירת תהליך ההזדקנות היא הגביע הקדוש של המאה ה-21. המנגנון המדויק שגורם לנו להזדקן לא ידוע, ובמשך השנים הועלו השערות רבות לגביו. ידוע שלאחר מספר מסוים של חלוקות, התאים עוברים תהליך של 'מוות תאי מתוכנן', ומעבר לגיל מסוים כבר לא מחליפים אותם תאים חדשים.
כיווני מחקר מבטיחים: תאים סרטניים מתגברים על המוות התאי המתוכנן, וקיימת תיאוריה שניתן לנצל את המנגנון שהם פועלים לפיו כדי להתגבר על מותם של תאים מסוימים בגוף. גם כאן תאי גזע עובריים נכנסים לתמונה, הפעם בתור השתלה של תאים שיכולים להתמיין לרקמת סחוס או מוח כדי להחליף תאים שניזוקו בעקבות תהליך הזקנה הטבעי (ולא בעבקות מחלה).
אפשרות אחרת נחקרת בחלל, והיא קשורה להשפעת הכבידה על תהליכי ההזדקנות. בחלל יש בריחת סידן ודלדול שרירים מוגבר, ואסטרונאוטים צריכים להתגבר על כך. טיפולים שונים למניעת בעיות אלה נבדקים בחלל, והתקווה היא כי ניתן יהיה ליישמם לאחר מכן בכדור הארץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
