7 הכי: המיתוסים הגדולים ביותר על לימודי רפואה בישראל
המפגש עם החולים הוא עניין "טבעי", הנחמדות של סטודנטים לרפואה נעלמת בגלל השחיקה במקצוע, החוויה הקשה ביותר בלימודים היא הניתוח של גופות, ורפואת משפחה זו התמחות קלה. הכל לא נכון, או לא מדויק. ד"ר קרן לנדסמן מסבירה, ונפרדת
כבר יותר מעשור שהליך הקבלה לאוניברסיטאות כולל ריאיון אישי, שמטרתו היא לסנן את המתאימים ביותר לעבוד כרופאים. אך הסינון אינו מושלם, וגם מבחני האישיות שהונהגו בחלק מהפקולטות לא מצליחים לברור רק בעלי הלב הרחום.
העבודה היומיומית אמנם מתישה, אך אישיותו של הרופא אינה משתנה כתוצאה מהלחץ שבעבודה: יש סטודנטים נחמדים יותר ונחמדים פחות. רופאים אנטיפתים התחילו כסטודנטים חסרי אמפטיה, וזה לא המאמץ או השנים שגרמו לכך.
לא מדויק. הפעם הראשונה שבה נכנסים לחדר הדיסקציה אכן מעוררת חלחלה, ומעטים הסטודנטים שמסוגלים לעבור אותה מבלי לחוש שום רגש, אבל מהר מאד מתרגלים לחוסר הנוחות. את המועקה מחליפה הידיעה שבלי לנתח גופות לא ניתן ללמוד אנטומיה היטב, ובוודאי שלא כדאי שהאדם הראשון שכירורג יחתוך יהיה אדם חי.
מי שלא מפנים זאת בזמן הלימודים הפרה-קלינים (השלב לפני שמגיעים לבית החולים) מגלה זאת במהלך הלימודים הקלינים, כאשר נכנסים לראשונה לחדר ניתוח, וצריכים להניח סכין על אדם חי.
לסטודנטים שונים, החוויה המזעזעת ביותר עשויה להיות דווקא מראה של רימות בפצע פתוח או גידול סרטני מפותח. לנתיחת הגופות מתרגלים דווקא מהר יחסית.
בסדרות טלוויזיה רבות ממליצים לרופא המתחיל להתנהג לחולה ברגישות, בעדינות, לשתף אותו בכל המידע הנוגע לטיפול שלו, ובכלל - פשוט להיות בן אדם.
זה לא עד כדי כך פשוט כאשר נתקלים במטופל הראשון במציאות. המטופלים לא סלחנים, הם לא מתעלמים משגיאות, והם לא רוצים לראות רופא מהסס ולא בטוח במידע שהוא מוסר להם. למטופל לא אכפת שזהו היום הראשון שלך בבית החולים - הוא רוצה את הרופא המקצועי והאמפתי ביותר שהמערכת יכולה לספק לו.
בכל האוניברסיטאות מופעלות כיום תוכניות שמדמות מפגשים עם חולים, אולם דבר לא מכין את הרופא הצעיר לפגישה הראשונה האמיתית שלו, כאשר הוא לבד בחדר, מול המטופל. נטיית לב או רצון לעזור לא מספיקים. מצד שני - זוהי התחלה טובה.
לא נכון. זוהי אחת ההתמחויות המפרכות שקיימות. רופא משפחה פוגש לעיתים יותר מחמישים חולים ביום עבודה. כל מטופל מחייב אבחון המתבסס על שיחה ובדיקה רפואית, וכן מתן טיפול ושליחה לבדיקות משלימות (בדיקת רנטגן או CT, למשל). את כל זאת יש להספיק בעשר דקות, במקביל לעדכונים על מצבו של המטופל, שיחה קלילה ושמירה על אנושיות.
לא מדויק. בסמסטר הראשון לומדים מקצועות בסיסיים, כמו ביולוגיה של התא, מתמטיקה ובחלק מהאוניברסיטאות, גם פיזיקה. מי שלמד את אחד המקצועות האלה גם בבית הספר ברמה של 5 יחידות, יגלה שהחומר שלומדים בתחילת הסמסטר חופף את התכנים שהכיר כבר בתיכון.
כך שלפחות בחלק מהמקצועות, לא צריך להתאמץ יותר מדי, ואת הזמן הפנוי כדאי להשקיע בלימודי אנטומיה.
הקורס באנטומיה הוא לא עד כדי כך גרוע. השבועות הראשונים הם אמנם קשים, כיוון שצריך להתרגל לשפה שונה ולשינון של רשימת איברים, אולם לאחר זמן מועט יחסית מתרגלים ללטינית, ואפילו מוצאים את ההיגיון שבשפה. חלק מהשמות הם בעצם באנגלית, ומונחים לטינים רבים נשמעים דומים לאנגלית המודרנית. עד סיום הלימודים לטינית הופכת לסוג של שפה שנייה.
מועמדים אלטרנטיביים הראויים לתואר הקורס הקשה ביותר: פרמקולוגיה, פיזיקה או מתימטיקה.
רפואה היא אחד המקצועות העמוקים ביותר, אך גם המגבילים ביותר. כמעט כל אחד יכול למצוא משהו שמעניין אותו בתוך העולם הרפואי, אבל ברגע שמחליטים לסטות מהמסלול של ההתמחות, ולא לעסוק בפרקטיקה, קשה למצוא משהו לעשות עם דוקטורט ברפואה.
זאת בניגוד לתארים אחרים, שמאפשרים ניידות מסוימת בין התמחויות באותו מקצוע. מהנדסי אווירונאוטיקה, למשל, יכולים לעבוד גם כמהנדסי בקרה או מכונות. אבל לגניקולוג קשה להתחיל לעבוד כרופא ילדים, אם הוא לא עבר את ההתמחות המתאימה.
כאשר מסתכלים מחוץ לעולם הסגור של ההתמחויות, מגלים מקצועות רבים בהם נדרש ידע רפואי. בין השאר, מנהל רפואי בחברת תרופות, יועץ לניסויים קליניים, ואפילו כותב של טור במדור בריאות. בפעם האחרונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
