תנו לו בראש: איזו מוזיקה הכי נכון להשמיע לילדים?
סביר להניח שאחרי שעות ארוכות בחברת "גינה לי" ו"רוץ בן סוסי" מתחשק לכם לשמוע קצת רוקנ'רול, היפ הופ או מזרחית, בתקווה שילדכם יתחבר לזה. מה אומרים על זה מוזיקולוגים מומחים: האם צריך להשמיע להם רק שירי ילדים המדברים בשפתם או שמומלץ לחשוף אותם גם למוזיקה של "גדולים"?
לכל אחד מאיתנו יש טעם משלו במוזיקה, ומה שהוא שומע בבית מותאם, מטבע הדברים, לטעם הזה, אבל כשמגיע הביתה צאצא חדש ייתכנו אי אלו שינויים בדפוסי ההאזנה שלנו - כאלה שנובעים מצרכיו המוזיקליים של הדרדס. בדרך כלל, כשזה קורה, רובנו מציפים את ארון הדיסקים בקלאסיקות ילדותיות שגדלנו עליהן כדי שנוכל להצטרף בפזמון ולפזז בביטחון, בעוד שאחרים - כלומר, כאלה שאוזניהם מסתגלות בקושי רב ל"רוץ בן סוסי" - מוצאים לנכון לרקוד ולשיר עם המאזין הצעיר לצלילי הביטלס, בריטני ספירס וקובי פרץ.
"ממש כפי שיש הבדל בין ספרות ילדים לספרות מבוגרים, כך זה גם במוזיקה", מסביר פרופ' משה זורמן מבית הספר לחינוך מוזיקלי במכללת לוינסקי לחינוך. "המוזיקה לילדים קטנים פשוטה יותר, כוללת אינפורמציה מעטה ונגישה יותר, וממד הזמן שלה מוגבל לזמן הקשב של ילדים קטנים, שהוא, כמובן, קצר יותר מזה של המבוגרים. זה לא אומר שמוזיקה לילדים אינה יכולה להיות מורכבת, כמו למשל במנגינות של יוני רכטר ב'הכבש ה-16', אבל הצורה של השיר היא מאוד פשוטה: המנגינה של השיר תהיה מאוד ברורה, המילים פשוטות והמבנה יחזור על עצמו. גם אם הילד אינו מבין את השיר, הוא חש ברוח של מנגינה וצליל המסייעת בהתפתחותו הרגשית.
"עם זאת, צריך להבדיל בין שיר שמטרתו שילדים בראש וראשונה יקשיבו לו והוא יכול להיות מאוד מורכב מבחינת המבנה שלו, כמו למשל "גן נעול", לבין שיר מורכב יותר, שמתאים לאוזניים של מבוגרים. אם מטרת השיר היא שהילדים, בראש ובראשונה, ישירו אותו, הוא חייב להיות מאוד פשוט, כמו למשל 'גינה לי'".
אבל מה באמת כדאי להשמיע לילדים? האם צריך להשמיע להם רק שירי ילדים המדברים בשפתם או שמומלץ לחשוף אותם גם למוזיקה של "גדולים"? לדבריה של ציפי כהנוביץ, מרצה ומומחית לחינוך מוזיקלי בגיל הרך בבית הספר לחינוך מוזיקלי במכללת לוינסקי, כשאנחנו משמיעים לילדים שירים, רצוי שנבחר בכאלה שמיועדים להם. כלומר, שירים בעלי לחנים פשוטים יותר מאלה שבדרך כלל מאפיינים שירים למבוגרים, שהלחנים שלהם עשויים להיות מורכבים יותר.
"בניגוד לעבר, שבו היו משוררים ידועים כותבים לילדים ומלחינים ידועים התאימו להם לחנים, היום קיימים שני מקורות עיקריים לזמר ילדים", היא מסבירה, "האחד הוא פסטיבלי זמר לילדים, כמו למשל הפסטיגל, שמתקיים מדי שנה ומציג בעיקר חגיגה מסחרית. בדרך זו, נוצר רפרטואר מוזיקלי חדש לילדים, אך מעטים השירים מהסוג הזה ששורדים ברפרטואר זמר הילדים וחוברים לקנון. המקור השני הוא כותבים המייעדים את שיריהם לגן הילדים עצמו, ובעיקר לחגיגות ומועדים. בזמר גן הילדים מתרחש תהליך של ייצור וחידוש מתמיד, שכן קיימת מגמה ברורה של דרישה לכך. כשהילד בן שלוש והולך לגן, הוא מתחבר למוזיקה המושמעת בגן, שברוב המקרים מלווה בריקוד שהוא נהנה לרקוד או בכל חוויה אחרת שגורמת לו להיקשר לשיר ולאהוב אותו".
ומה יקרה אם נחשוף את הקטנים למייקל ג'קסון, למשל, או לבריטני ספירס?
"היכולת של ילד ליהנות משיר ילדים, או, במקרה הזה, משיר למבוגרים, תלויה במידת החשיפה אליו. הרגשות של הילד כלפי שיר עובדים על בסיס של היכרות עמו: ככל שהוא מכיר אותו יותר, כך הוא יאהב יותר. הילדים מוכנים, בסופו של דבר, להתיידד עם כל שיר מעצם הפתיחות שלו. ילד צעיר מאוד מתחבר למוזיקה המושמעת בביתו. מוזיקה היא שפה אנושית ותרבותית בכל חברה אנושית בעולם, ולא משנה באיזה סגנון מדובר. יש רק דבר אחד שצריך להקפיד עליו והוא העוצמה של מכשיר הסטריאו. חשוב להקפיד על עוצמה נמוכה, ולהביא את הילד להנאה ממוזיקה מעודנת".
אז דאגתם לצייד את חדרו של הפעוט במערכת סטריאו, הפנמתם את חשיבות הווליום, האזנתם ביחד ל"יונתן הקטן" ו"הבובה זהבה" ועכשיו החלטתם להחדיר לאזניו של הפצפון משהו אחר, אולי מעט בוגר יותר. משהו מהתוכן המוזיקלי הפרטי שלכם, שילווה אותו, יחלחל למוחו ויאפשר לכם ליהנות בהמשך הדרך מסגנון מוזיקה משותף, שכולכם תאהבו לשמוע. אבל מה בוחרים? אייל גולן, אריק איינשטיין או אולי דווקא בוב מארלי?
לדבריו של ניר ברנד, מנצח תזמורות ומנכ"ל קלאסיקיד, אם תעדיפו להשמיע לקטנים מוזיקה קלאסית, תפתחו אצלם, בין היתר, גם את היכולת להקשיב
האמת היא שזה נשמע לי קצת כבד ומורכב עבור הקטנים.
"זה אכן מורכב גם לאנשים מבוגרים שמבינים בזה, אבל הכל תלוי בהגשה. סימפוניה של מאהלר, למשל, זה מוגזם, אבל אפשר ומומלץ להשמיע לקטנטנים באך, שהוא יוצר גאון ודידקטי. ביצירותיו המופלאות הוא לוקח את המאזין ומוביל אותו דרך שבילי המוזיקה, ואני מדבר, כמובן, על הדבר האמיתי באך כפי שבאך התכוון שישמעו אותו, בלי לפספס את הכלים האמיתיים שבחר לשלב ביצירה, ובעיקר את הבסים המשולבים בה. הבסים מפרקים אנרגיה וגורמים לאדם להיות רגוע יותר. זאת, אגב, הסיבה שהצעירים מאוד אוהבים לחוש את הבסים במוזיקה. אחרי הכל, הגוף שלהם מלא במתחים מההורמונים ומחיי היומיום, והבסים מרגיעים אותם".
לדבריו של פרופ' זורמן, יצירותיהם של מלחינים דגולים שמוצעים בעיבודים ממוחשבים רכים הם לא יותר מאשר גימיק תקשורתי ושיווקי שעובד בעיקר על ההורים ופחות על הילדים. "הרעיון ששמיעת מוזיקה קלאסית מפתחת את יכולת הקשב ואת הכישורים הקוגניטיביים של הילד הוא נכון, אבל רק במידה שהיא מלווה בחינוך להאזנה ולהבנה של המוזיקה הזאת. במקרים שבהם לוקחים יצירות של מלחינים גדולים ועושים להן עיבודים מחודשים שיתאימו, כביכול, לפעוטות, המוזיקה הופכת לאלמנט שולי ולא משמעותי, וכמובן שעדיף להשמיע להם את מוצרט ובאך האמיתיים ולא את החיקוי שלהם".
אז איך חושפים את הקטנטנים למוזיקה קלאסית ומחנכים אותם לאהוב אותה? "החוכמה האמיתית היא לא לאיים עליהם עם המוזיקה ולא להכריח אותם להאזין לה. אפשר לשים דיסק של מוזיקה קלאסית ברקע, בווליום שקט ונמוך כדי שתצליח לחדור לתת ההכרה של הילד. בנוסף לכך, קיימת גם חוכמת המינון. חשוב לחשוף את הילדים למוזיקה קלאסית במידה שתיצור עבורם תשתית רחבה לקליטה של סוגי מוזיקה אחרים, מבלי לפסול אף קטגוריה מוזיקלית אחרת. בהמשך, ובעיקר בזכות הפתיחות למוזיקה קלאסית, יוכלו הילדים להתפתח לכיוונים מוזיקליים אחרים".
נא להמתין לטעינת התגובות
