הצום מטהר או מחליש? גישות של מערב מול מזרח
ביום כיפור מטרתו הדתית רוחנית של הצום ברורה. אך יש הסבורים שלצום יכולות להיות מטרות אחרות. הפופולאריות שלו כהליך רפואי הולכת וגואה, אבל הרפואה המערבית מתנגדת ומתברר שגם במסורת הסינית הצום מקובל פחות מכפי שחושבים
מבחינת האתגר העומד בפני הגוף הצם, ישנו מצב ברור: הרוב המכריע של האנשים הבריאים שורדים את הצום די בקלות, אולי לא בהנאה, אבל בלי בעיות רציניות. גם רופאים ומטפלים מחשיבים את צום יום הכיפורים כקצר, בין אם הם ממסורות הטיפול המערביות ובין אם ממסורות הטיפול המזרחיות.
באופן כללי נדמה שהכול מסכימים על כך שהצום אינו אמור להוות בעיה, ובוודאי שלא להסב לגוף נזק. אבל זה שהצום אינו מזיק - לא עונה על השאלה אם יש בו תועלת.
בשנים האחרונות הפך הצום על סוגיו השונים להליך רפואי מקובל על רבים בעולם המערבי, הסבורים שפרקי זמן שבהם נמנע אדם מלאכול מנקים את הגוף מרעלים שמצטברים בו. יש שאפילו מכנים את הצום סכין הניתוחים של הטבע.
לדברי פרופ' פייר זינגר, ראש היחידה לטיפול נמרץ כללי ומנהל המכון לחקר התזונה במרכז הרפואי על שם רבין בבית החולים בילינסון, הצום הקצר, זה שנמשך עד עשרים וארבע שעות, לא מאיים לרוב על שלום האדם הבריא.
"אחרי מספר שעות שבהן הגוף מפיק אנרגיה מהפחמימות הזמינות לו, מתחיל פירוק חלבונים, וכעבור יממה מתחיל גם פירוק שומנים. בשעות הראשונות לצום מקור האנרגיה העיקרי לאיברים החיוניים הוא סוכר, אך במעבר לפירוק שומנים פגה הבלעדיות של הסוכר והאיברים החיוניים ניזונים גם מגופי קטון שמקורם בשומנים".
הגוף, במילים אחרות, יכול להסתדר מספר שעות בלי מזון. למעשה
לדבריו, בספרות הרפואית מתועדים שני ניסויים מרכזיים שמלמדים על מצבים של צום ושל חצי צום (צריכה קלורית מופחתת): אחד נערך בקרב אסירים אירים ותורכים שערכו שביתות רעב ממושכות עד שישים וארבעה ימים ומתו.
השני הוא ניסוי על חיילים אמריקאים שסירבו לצאת למלחמה והפכו לשפני ניסיונות של הצבא האמריקאי. החיילים הללו צרכו שש מאות קלוריות ביום במשך 12 שבועות. הם סבלו מדיכאון, היסטריה, ירידה בחשק המיני, התדרדרות קוגניטיבית ועוד.
שני הצומות הללו הם קיצוניים ונמשכו זמן רב. הצום הקצר, זה שננקט לעיתים כטיפול לניקוי מרעלים, הוא ללא ספק סיפור אחר לגמרי. מדובר בפעולה עוינת ברמה פחותה כלפי הגוף, ובכל זאת, על אף שפרופסור זינגר מבין את ההיגיון שמוצאים בו המצדדים, הוא סבור שמדובר בפעולה שעדיף להימנע ממנה.
"זה נכון שהמזון הוא גורם שמכניס את הגוף לדחק. כל מזון שמכניסים לפה מעלה את עומס התהליך הדלקתי שמתרחש בדם, והטענה הזו הוכחה מדעית. לאחר צריכת חמישים גרם סוכר, למשל, ניתן לראות בבדיקת דם פשוטה שרמת הסימנים לדלקת עולה. אבל מצד שני, המזון הכרחי לגוף, גם בזה אין ספק. בלי מזון הגוף מכלה מאגרים שהוא בנה בדי עמל".
המסקנה לדעתו של זינגר היא שיש לחפש את דרך המלך - כלומר לאכול במידה ונכון: "האיזון בין עודף מזון שהוא רע לגוף, לבין חוסר מזון, שגם הוא רע לגוף הוא דרך הפעולה המומלצת. על אף שעקרונית יש היגיון כלשהו בצום הקצר, את המטרות שלו עדיף להשיג על ידי אכילה מאוזנת לאורך זמן, ולא על ידי תקופות קצרות שמכניסות את הגוף למצוקה. למה להפיל על הגוף את כל המאמץ הזה של פירוק הרזרבות ובנייתן מחדש?".
אייל שפרינגר, מטפל ברפואה סינית עתיקה ובתזונה סינית מקרוביוטית, וממקימי אתר TEF לשיטות תזונה מסורתיות, מספר שגם במסורות הטיפול הסיניות הצום אינו מוגדר כאחת משיטות הטיפול העיקריות. בספרות הרפואית הסינית, בניגוד לספרות הנטורופתית המודרנית, יש מקורות בודדים המתייחסים לצום כאל פרוצדורה רפואית מומלצת.
"בספר הקיסר הצהוב, אחד מהעתיקים שבספרי העולם וספר מרכזי ברפואה הסינית, מתואר תהליך הדעיכה של אדם שאינו אוכל. בספר מרכזי אחר ברפואה הסינית, מתואר הקשר הבלתי נפרד בין המצב התקין של מערכת העיכול לבין הרווחה הנפשית.
"הדעה הרווחת בקרב המרפאים הסינים היא שאחרי צום של יממה, המרידיאנים, אותם ערוצים שבהם נעה החיוניות של הגוף ושלאורכם מבוצע הדיקור הסיני, מתרוקנים מהחיות שלהם והאדם הולך ונחלש".
ברפואה הסינית, מוסיף שפרינגר, יש קשר בלתי נפרד בין הרוחני והגשמי. "הלב מייצג את הצד הרוחני, ומערכת העיכול את הגשמי, את האדמה. כדי שאדם יחיה טוב יש להזין כל הזמן את שני הצדדים התומכים זה בזה. אכילה מאוזנת שלוש פעמים ביום תומכת בלב ועוזרת לאדם להיות במצב אופטימאלי מבחינה מנטאלית".
יחד עם זאת, שפרינגר מציין כי בספרות הרפואית הסינית מתוארים מקרים בודדים שבהם צום קצר יכול להועיל לאדם. "זה נכון בעיקר במצבים שמכונים מצבי עודף. דוגמאות למצבים כאלה הן מחלה חריפה, אכילה מופרזת, או חום גבוה. אבל למעט מקרים כאלה, באופן עקרוני הסינים אינם ממליצים על צום. יותר מכך: גם כשהם כן צמים, הצום שלהם הוא בעיקר הגבלה והפחתה של מזון".
לצד זאת, שפרינגר מציין שבפולקלור של מזרח אסיה קיימים אזכורים שמהללים את הצום, אך מדובר באנקדוטות ספוראדיות שהן בבחינת אגדות עם. "מדובר, למשל, על נזירים דאואיסטים שבאמצעות מדיטציה הגיעו למצב שבו מספיק להם מעט מאוד מזון.
"ישנן גם אגדות עם על אנשים המכונים breatharians, שלא צריכים לאכול כלל אלא סופגים אוויר וצ'י מהסביבה. זו אגדת עם שמעבירה רעיון ותפיסת עולם מסוימים, אבל הסיני הפשוט אינו חי לפיה. הסיני הפשוט מקפיד לאכול פעמים רבות לאורך היום".
מטרתו של הצום ביום כיפור היא דתית ונפשית, ולדברי שפרינגר, מסורת הרפואה הסינית יכולה להתחבר לצום כזה ולהציע רציונאל כלשהו שיצדיק אותו. "ברמת ההתנסות הקצרה", אומר שפרינגר, "פגיעה בהיבט הארצי והגשמי מדגישה אולי, בפרק זמן קצר, את הקיום הרוחני. הסבר כזה עשוי להצדיק באופן כלשהו צום קצר".
אבל הסבר כזה יהיה במידת מה סילוף של הגישה הסינית. "אצל הסינים הדרך להגיע להתרוממות רוחנית אינה צום, אלא חיזוק הגוף ותמיכה בו. באופן כללי אסטרטגיית הטיפול של תרבויות מזרח אסיה מבוססת על חיזוק. התפיסה היא שהאדם חלש ויש לתמוך בו ולחזק אותו. זה נכון לרפואת הצמחים של המזרח ויש בזה גם הרבה היגיון תרבותי, כי במזרח אנשים נטו לסבול מחוסרים בתזונה".
מצב זה שונה במהותו מהמצב בחברה המערבית. "הרפואה במזרח התיכון, וכתוצאה מכך גם זו שבאירופה ובאמריקה, מאופיינת בגישה מטהרת, שלפיה את האדם צריך לנקות ולטהר. זה בא לידי ביטוי בשיטות כמו דיאטת המזון הנא (row food diets), אבל לא רק בהן.
"זה גם הושפע מתפיסת החטא הרווחת במערב, ובוודאי בנצרות. בתרבות הסינית זה לא קיים. שם אין כמעט דבר כזה שנקרא חטא; הרע והטוב כרוכים זה בזה ואין להפרידם".
שפרינגר עומד אפוא על פערים עקרוניים בין הגישה המערבית לגישות המזרח: "כשמחפשים את הקו הגס המשותף לשיטות במערב, רואים שהגישה היא של הפחתה, של אלימינציה. זו רפואה שמבקשת להוציא משהו מהגוף, לרוקן אותו ממשהו או להתנגד לו. רעלים, חיידקים, נגיפים, גידולים. התפיסה המערבית היא שבגוף יש גורם מפריע שצריך להיפטר ממנו.
"יש היגיון בגישה כזאת, כי לאורך שנים ארוכות המערב נהנה משפע. אבל השפע הזה לא היה מנת חלקו של המזרח. בקרב עמי המזרח, מציאות אחרת, של חוסר, הובילה לתפיסת עולם אחרת. במזרח סבלו יותר מחסרים בתזונה וממצבים שבהם הגוף נזקק לתמיכה ולחיזוק.
"ובאמת, הגישות המסורתיות המזרחיות עוסקות יותר בתמיכה ובאיזון ופחות בסילוק ובטיהור. מהבחינה הזאת, הרפואה ההודית אולי יוצאת דופן. אפשר להגיד שברפואה ההודית, כנראה משום שהיא הושפעה מפלישות המערב, יש אלמנטים של טיהור לצד אלמנטים רגילים של תמיכה וחיזוק".
למי מכם שהחליט לצום, הנה עצות והנחיות שמקורן בגישת התזונה הסינית המקרוביוטית. גישה זו משלבת שתי טכניקות טיפול: אחת מקורה בסין, השנייה ביפן, והמשותף לשתיהן הוא רעיון האיזון בין היין והיאנג. שתיהן מבוססות על תפיסת החיים שלפיה האדם צריך לשאוף לאיזון בכל ההיבטים של חייו, ובתוך כך גם במרכיבי התזונה.
עקרון מנחה בתזונה הסינית והמקרוביוטית הוא שיש לאזן בין מזונות חמים ויבשים למזונות לחים וקרים. "השפעתו של הצום עצמו", מסביר שפרינגר, "היא השפעה מקררת ומיבשת, כלומר יש בה גם מהיין וגם מהיאנג. הרבה פעמים אנשים מעט חלשים, או אנשים שהמאגרים שלהם דלים, מרגישים בסוף הצום קור בכפות הידיים והרגליים. מהסיבה הזאת, התזונה שלהם לקראת הצום צריכה להיות מאוזנת, ולנטות לכיוון המחמם שמכניס גם קצת לחלוחית".
לקראת הצום, כדאי אם כן להמעיט בצריכת בשר, מלח, תבלינים, ולחם או קרקרים (שנחשבים למזונות מיבשים שמצריכים הקרבה של נוזלים). כדאי לוותר גם על קפה, אלכוהול וסוכר, או לכל הפחות להוריד את המינון שלהם לקראת הצום.
ביצים נחשבות ברפואה הסינית המקרוביוטית למזון מרוכז מדי, ולכן גם מהן כדאי להימנע. "לפי הסינים", מספר שפרינגר, "לאכול ביצה זה כמו לאכול תרנגולת שלמה".
אז מה כן לאכול? ההמלצה היא למזון מאוזן שנוטה לכיוון החם והלח. מזון כזה עשוי להיות תבשיל או נזיד חם, עם מעט מלח, מעט חלבון (עדיף מדג ולא מבשר), ולא מעט דגנים.
בנוסף, בהקשר של צום, ובאופן יוצא דופן, ההמלצה אינה על דגנים מלאים (שלפי הרפואה הסינית בעלי השפעה משתנת) אלא לדגנים לא מלאים כמו אטריות חיטה או אטריות אורז. הירקות שכדאי להתרכז בהם הם ירקות עם גוון מתקתק כגון בטטה, גזר, דלעת, קישוא.
"במהלך הצום חשוב לשמור על החום בכפות הרגליים", מוסיף שפרינגר. "לפי הרפואה הסינית, לגוף שני מקורות אנרגיה ראשיים: האחד הוא המזון, והשני קשור למאגרים עמוקים שקיימים בגוף וקשורים לתפקוד בלוטת יותרת הכליה. לפי הסינים, קיים קשר בין תפקוד הבלוטה הזו לבין כפות הרגליים, ולכן, כדי לעזור לבלוטה חשוב לשמור על כפות הרגליים עם גרביים. מומלץ גם להמעיט בדיבור ובמאמץ".
אחרי הצום ממליץ שפרינגר לאכול ארוחה דומה לזו שנאכלה לפני הצום. לפני הארוחה אפשר לשתות משקה ראשוני ממותק מעט כדי להחזיר לגוף סוכר. "הרבה ממליצים על יוגורט עם קרקר וסלט, אבל לפי הגישה הסינית עדיף להימנע ממזונות קרים כאלה ולאכול דווקא אוכל חם", מסכם שפרינגר.
אתר TEF לשיטות תזונה מסורתיות:
http://www.foodenergetics.com/
אנשים בריאים עוברים בדרך כלל את הצום בקלות יחסית, אך לקבוצות אנשים מסוימות, כגון נשים הרות, מניקות וקשישים או נוטלי תרופות, הצום מהווה אתגר גדול יותר לגוף ומחייב נקיטת משנה זהירות. ישנם אנשים שהצום אף מציב בפניהם סכנה ממשית ומשמעותית, ועל כן מומלץ להם להימנע ממנו לחלוטין.
לדברי ד"ר רם ביקמן, מנהל השירות לתנועתיות מערכת העיכול במערך לגסטרואנטרולוגיה בבית החולים בילינסון, אנשים הסובלים ממחלות כרוניות כגון יתר לחץ דם, מחלות לב, מחלת כליות וכבד או סרטן, צריכים להימנע מהצום. מחלות אלו הן דוגמאות שכיחות, וכל אדם הסובל ממחלה כרונית או נוטל תרופות באופן קבוע צריך להיוועץ עם הרופא המטפל בו לקראת הצום.
בין חולי הסוכרת מבחין ד"ר ביקמן בין חולה תלוי אינסולין ושאינו תלוי אינסולין. לדבריו, חולי סוכרת שאינם מטופלים באינסולין (אלא בדיאטה או בתרופות מעטות) יכולים לצום בתנאי שאישרו את ההחלטה עם הרופא המטפל בהם.
חולים אלה צריכים להיות ערניים וקשובים לגופם, ולמהר לשתות משקה ממותק ברגע שהם חשים בתסמינים המעידים על רמת סוכר נמוכה מדי כגון חולשה, רעד, סחרחורת, הזעה, טשטוש ראייה או תחושת סף עילפון.
חולים שמטופלים באינסולין, לעומת זאת, צריכים לוותר לדבריו על הצום, שכן אצלם הסכנה לנפילה משמעותית ברמת הסוכר היא ממשית וסבירה למדי. לבסוף הוא מציין כי יש אנשים שאיזון הסוכר אצלם לקוי, והם אינם מודעים לכך. אנשים כאלה יכולים להיכנס להיפוגליקמיה בצום (רמת סוכר נמוכה), ולא להבין את חשיבותם ומשמעותם של התסמינים שהם חווים.
נוסף על חולים במחלות כרוניות, ישנן קבוצות נוספות שצריכות להיוועץ ברופא לפני הצום, ואולי אפילו להימנע ממנו. "יש אנשים שמפסיקים לקחת את התרופות שלהם כשהם צמים, כי התרופות מחייבות אותם לשתות כוס מים. על פי רוב, לאנשים האלה מומלץ לא להפסיק את הטיפול הרפואי, אלא אם כן הרופא המטפל מאשר באופן מפורש שמדובר בכדור זניח שניתן לוותר עליו.
"בנוסף, לכל תרופה יש זמן מחצית חיים או זמינות ביולוגית. המונחים האלו מתייחסים למעשה למשך ההשפעה של התרופה בגוף. יש תרופות שדחיית הנטילה שלהן לא תשנה הרבה, אבל יש כאלה שבהן היא קריטית.
"חולים הסובלים מבעיות כמו צרבת, עבורם לא קריטי אם הם מוותרים על כדור אחד. אבל בחולים הסובלים מאי ספיקת כליות או לב, ברור שמדובר בסיטואציה שונה לגמרי".
טיפול אנטיביוטי, מסביר ביקמן, לא מומלץ להפסיק על פי רוב ויש להקפיד שלא לפספס אף מנה ממנו. "רוב האנטיביוטיות ניתנות שלוש או ארבע פעמים. תרופות כאלה אין לפצל וברוב המקרים אסור להפסיק טיפול אנטיביוטי שהותחל (אלא אם כן מדובר במקרים קלים של דלקת בגרון למשל). תרופות פסיכיאטריות הן דוגמא לתרופות שבשום אופן אין להפסיק ללא אישור רופא, שכן בתרופות כאלה חשוב לשמור על רמה קבועה בדם".
באשר למשככי כאבים, חלק מהם דורשים נטילת טיפול על קיבה מלאה כדי להפחית את הפגיעה ברירית המעיים. במקרים אלה צריך לזכור שלחלק מהתכשירים קיימות חלופות בדמות נרות. ביקמן מוסיף שחלק אחר מהכדורים ניתן לקחת בארוחה המפסקת או במוצאי יום כיפור. "לפני כל החלטה הנוגעת לקיום צום או לאי קיומו, וגם בנוגע לכל החלטה הנוגעת להפסקת נטילת תרופה כזו או אחרת, חייבים להתייעץ עם רופא", מסכם ד"ר ביקמן.
"לרוב, נשים הרות בריאות יכולות לצום, בתנאי שהן אינן סובלות מחוסר דם או מחולשה כללית. נשים בשלבים מוקדמים של ההיריון, הסובלות מבחילות והקאות, צריכות לשקול את הצום, ובמידה שהן מחליטות לבצעו להיות ערות לגופן ולנקוט משנה זהירות.
"בכל מקרה, אם האישה מרגישה סחרחורת, בחילה או הקאה, או אפילו סתם תחושה כללית רעה, מומלץ לשתות מיד ועדיף נוזל ממותק כמיץ ענבים. במידה שיום הכיפורים יהיה חם, לנשים בהיריון מומלץ לוותר על ההליכה לבית הכנסת ולהישאר בבית ממוזג".
אשר לנשים מניקות, ביקמן מבחין בין נשים שילדן ניזון מהחלב שלהן באופן בלעדי ובין אלה שילדן ניזון גם מהנקה וגם מתרכובות מזון לתינוקות. "אלה שמניקות באופן מלא, לא מומלץ להן לצום צום מלא.
"לנשים כאלה מומלץ לשתות במהלך היום, גם כדי שהן לא תחושנה ברע וגם כדי שכמות החלב לא תמעט. לעומתן, נשים שנותנות לילדיהם גם תרכובות מזון לתינוק, לגביהן אין המלצה שלא לצום. בכל מקרה, גם לנשים המניקות כדאי להישאר במקום ממוזג ולהימנע ממקומות חמים".
נא להמתין לטעינת התגובות
