הגיע שלב התחרות – הדובדבן שבקצפת
נותרו ימים בודדים לטריאתלון הנשים. חשוב לא לשכוח את כל הציוד ויותר מכך: לזכור את הדרך המופלאה שעברתי
זה שבוע של פרפרים שמרחפים בבטן. חשש מהול בשמחה על העתיד לקרות. הפרפרים הפרועים האלו מסוגלים להפוך לי את הבטן ולבלבל, לכן חשוב שיבואו בהקדם כדי שאצליח להגיע לשליטה כלשהי על התחושות ובעקבותיה לשמור על הנאה מאותם ימים מלחיצים של טרום תחרות.
בשבועות האחרונים עברתי מספר שלבים במסגרת ההכנות: תחילה וידוי. קוראים לי נועה ואני לא ממש אוהבת שופינג. לא שאין בי אהבה לבגדים. הבעיה בעצם העיסוק שבחיפוש אחריהם, במדידה ובמשפט המוכרות "זה מ-א-מ-ם עלייך" בא' רבתי, כשכל מה שנגלה אליי במראה הוא השפעת ההריונות על קו המותניים והבטן. מהמם? רואים לי את כל הטיירים.
הגעתי לספורט כדי להיפטר מהם וההמשך ידוע. פתאום דווקא נהניתי לרכוש לעצמי בגדי ספורט שמגיעים בשלל צבעים ולפעמים אפילו מחמיאים יותר מבגדי היומיום. כל בגד שנקנה היה עבורי סוג של גביע שמוענק לפני תחרות.
הכרתי יותר ויותר נשים שמתאמנות בריצה, רכיבה וטריאתלון. השיחות בינינו נסובו גם סביב נושא הביגוד. הזדהיתי עם חברותיי, שכמוני לא מבינות איך אפשר לקנות זוג מגפיים במאות שקלים - מחיר הגיוני ושפוי לגמרי עבור זוג נעלי ריצה טובות, שצריך להחליף כל 1,200-800 ק"מ.
וקיימים עוד אין ספור אביזרים נלווים: גרבי ריצה, מכנסיים עם כיס לטלפון הנייד אליו מחברים אוזניות ריצה, גופיות מיוחדות עם חזייה פנימית, חזיות ספורט, כובע ריצה ועוד. והכל מבדים מנדפי זיעה שמקלים על הריצה, אבל מעמיסים על הכיס.
בנוגע לבגדי רכיבה
אז איך משלבים הכל בטריאתלון? חשבתי על כך. נשים רבות מגיעות לבושות בבגד ים ועליו מוסיפות חולצה במהלך הרכיבה. דרך פשוטה וזולה, אך נאמר לי שללא הפד ועם המלח וחול הים, מדובר במתכון בטוח לשפשפות.
חליפות טריאתלון מאפשרות לעבור את כל התחרות בלי החלפת בגדים. הן בעלות פד דק, כמו של מכנסי רכיבה, אבל בניגוד אליהם הן לא סופגות מים ולא מפריעות לריצה. לא מצאתי הסכמה בין טריאתלטיות מנוסות אם עדיף להתחרות בחליפה שלמה שנצמדת לגוף ולא זזה, או בחליפת שני חלקים שמקלה בהליכה לשירותים. אחרי שמדידת החליפה השלמה הרגישה כמו שילוב של אימון משקולות בחדר כושר עם חגירת מחוך, בחרתי בשני החלקים, מה גם שהצבע היה יפה הרבה יותר.
הצטרפתי עם הרכש החדש לאימון פתוח של קבוצת טרי קיסריה. המאמן ניר בדולח עשה לנו מסע להכרת החגור. תירגלנו כניסה ויציאה מהים, ואחר כך ריצה על מסלול התחרות בבגדים המתאימים כדי לוודא שהכל נוח ומתאים. כפי שאמרה ספורטאית מנוסה, בתחרות לא משתמשים אפילו בקוקיה לשיער שלא נוסתה קודם.
בשבת האחרונה ערכתי חזרה גנרלית בטריאתלון עמק הירדן, בשלשה במקצה האולימפי. התחריתי ב-40 ק"מ אופניים. זו הייתה חוויה מרגשת לראות אלופים ואלפים שהשתתפו ועודדו באירוע. זכיתי להיעקף בטיסה נמוכה על ידי אלופת הנשים, נינה פקרמן, שהיתה בסיבוב השני במקצה חצי איש ברזל והותירה אחריה ענן אבק מלא השראה. למדתי שהקושי בתחרות הוא להחזיק בקצב לאורך כל המרחק. הייתי גאה בעצמי כשהצלחתי לעשות זאת כמעט כמו שתכננתי.
נותרו ימים בודדים לדמיין איך ייראה האירוע, לארוז תיקים עמוסי ציוד ולהשתדל לא לשכוח דבר. הכי חשוב, להזכיר לעצמי שהדרך המופלאה שעשיתי אל התחרות הזו כולה שלי והיא החשובה. התחרות אמורה להיות הדובדבן שבקצפת וצריך ליהנות ממנה, כי היא עוברת מהר.
נועה פורת מתאמנת לקראת טריאתלון הנשים שייערך בהרצליה ב-29 במאי. nrgמעריב מלווה אותה כל הדרך עד קו הסיום
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם