איך לזהות את האכילה הרגשית לפני התפרצות

כדי להבין את המשמעות של אכילה רגשית, יש לקשר בין הגוף לנפש ולדעת שלכוח המנטלי יש יכולת לרפא

נגה שמש | 21/9/2010 15:51

החוויה של אכילה רגשית, לא מותאמת או פשוט מוגזמת, מוכרת לרבים. מדובר באכילה שאינה מונעת מצורך אמיתי במזון, אלא כזו המנוהלת על ידי הרגשות ובמקרים רבים מונעת מאיתנו לרדת במשקל או לשמור עליו. ההתמודדות עם אכילה רגשית היא באמצעות יצירת מציאות אחרת, מאוזנת ובריאה יותר, כזו שבה נאכל ונתנהג בהתאם לצורכי הגוף, נגיע למשקל התקין ונצליח לשמור עליו.

האוכל מתקשר לנחמה צילום המחשה: ikbenasha, sxc

כדי להבין את המשמעות של אכילה רגשית, חשוב להבין תחילה את הקשר שבין הגוף לנפש. כולנו מכירים את המצבים שבהם כאבה לנו הבטן מהתרגשות, או שרעדנו אל מול קהל גדול. ישנם גם מצבים נוספים שבהם חווינו השפעה ישירה של המחשבות שלנו על תפקוד הגוף.

הקשר שבין גוף לנפש הופך כיום להיות שגור גם בדיבור היומיומי של רופאים ומטפלים קונבנציונליים. לאט לאט מתקבלת בקרב אנשי המקצוע ההנחה שלמצבים מנטליים חלק חשוב בתהליך היצירה של מצבי חולי שונים, לצד הגנטיקה, אורח החיים, חשיפה לחומרים שונים ועוד. הצוותים הרפואיים עדים פעם אחר פעם לניסים המתרחשים לנגד עיניהם, לעתים בכוח המחשבה או האמונה.

יותר ויותר אנשים מבינים כיום שלא מדובר באמת בניסים, אלא בשימוש בכוח המנטלי העצום שבתוכנו כדי לייצר ריפוי. אך אותו כוח מנטלי עלול באותה מידה גם לייצר דפוסים פחות חיוביים, התמכרויות שונות ומחלות. מכיוון שהאוכל מתקשר אצלנו כולנו מגיל צעיר לנחמה, הרגעה ובמיוחד לאהבה, הוא הפך לאחד המקומות הראשונים והזמינים ביותר אליו אנחנו פונים במקרים של מצוקה רגשית.

תמרורי אזהרה לאכילה רגשית

הזיהוי הראשוני של כל התנהגות בעייתית דורש מודעות. אחת הדרכים ליצירת מודעות היא באמצעות שאילת שאלות. במקרה זה, השאלה המתאימה ביותר היא: "על מה אני אוכלת?". מדובר בשאלה שהתשובות לה ישפכו אור על תהליך האכילה שלנו והמקורות לאכילת היתר.

כשאני שואלת "על מה אני אוכלת?", הכוונה היא לכל מצב נפשי או גופני שלא קשור לתחושת רעב אמיתית. מצבים כמו שעמום, עייפות, תסכול, או כעס, עלולים לגרום לנו לרוץ למקרר. דרך זיהוי התשובות לשאלה זו, כל אחד ואחת יכולים להתחיל לזהות את הרגשות שמובילים אותם לאכילה שלא קשורה בתחושות של רעב ושובע, היא האכילה הרגשית.

את האכילה הרגשית אפשר לתפוס עוד לפני תחילתה בשלב הזיהוי המוקדם. אז אפשר לעצור את התהליך שיוביל לאכילה, הרבה לפני שעוברים את נקודת האל חזור. הרעיון הוא לאסוף כמה שיותר סימנים - מחשבות, גופניות ורגשיות, המעידות על כך שבולמוס אכילה קרב ובא.

גירויים אלה המובילים לאכילה עודפת מתחלקים לשלושה סוגים: גירוי פנימי - רגשות שליליים כמו עצב, כעס, תסכול, כאב, עייפות,

שיעמום, ריקנות וגם שמחה והתרגשות. גירוי חיצוני כולל ריחות של מזון, זמינות, לחץ מהסביבה ועוד. שילוב של גירוי חיצוני ופנימי כולל חשיפה לגירוי כלשהו הקשור במזון, בשילוב מצב רגשי שעלול להוביל לאכילה.

זיהוי הגירויים לאכילה ברגע האמת, מאפשר לנו בחירה בנתיב אחר. הפסיכולוגיה הקוגנטיבית-התנהגותית מזכירה 14-12 מחשבות, תחושות או רגשות, שפועלים לפני היענות האדם לגירוי. רבים חשים שהגירוי לאכילה "מגיע משום מקום" ובלי הכנה מוקדמת, אך לא כך הדבר.

הגוף, המוח והנפש עוברים תהליך לקראת מצב של אכילת יתר. היכולת המתפתחת שלנו לזהות את הסימנים של תהליך זה, היא שתאפשר לנו לעצור את הסחף, להתמודד עם הקושי כשהוא קטן ולמנוע את מה שמאוחר יותר יהיה קשה הרבה יותר למניעה.

כיצד מזהים את הסימנים?

בשלב הראשון נתחיל בבדיקה לאחור של אירועים שהתקיימו. מה היה שם? מה הרגשנו? מה אמרנו לעצמנו? מה היו התחושות הגופניות לפני ובזמן האירוע? זוהי חקירה רטרואקטיבית של אירוע שהתקיים. הבחירה לבדוק לאחור אינה פשוטה או מובנת מאליה, אולם היא חיונית ומאפשרת לא לחזור פעם אחר פעם על דפוסי התנהגות הרסניים.

בשלב הראשון המטרה היא ליצור רשימה מפורטת ככל האפשר, שתקל עלינו לזהות מצבים כאלו בעת התהוותם, כבר בשלבים הראשונים. השלב הבא יהיה ערנות ומודעות לסימנים הללו, לרשימה שהכנו. אנחנו עומדים על המשמר, לא מעלימים עין, ופותחים את האפשרות למנוע, או לצמצם את הנזק של סיטואציות האכילה הרגשית שלנו.

נטרול מצבי האכילה הרגשית

על ידי התמודדות אמיתית עם הרגשות שלנו, קבלה והסכמה מלאה, אנחנו מתחילים לנטרל את התגובה האוטומטית של האכילה. ברגע שאנחנו מודעים למטרה שאכילה זו אמורה לספק, אנחנו מבינים שהפתרון שלנו לא רלוונטי לבעיה. כשנבדוק ונגלה על מה אנחנו אוכלים באמת, נוכל לשאול האם האוכל ישנה את הרגש בצורה יעילה ולתמיד. ברוב המקרים נזכה לתשובה שלילית.

לדוגמה: אם אני אוכלת מתוך כעס על הבוס שלי, עליי לשאול את עצמי: האם האכילה תשפר במשהו את הסיטואציה? האם האכילה תהווה פתרון, או שאני פוגעת בעצמי במקום להביא לידי ביטוי מילולי את הכעס על הבוס? בדוגמה זו ניתן לראות שהדחקה של רגשות שליליים באה לידי ביטוי באכילת פיצוי. זה סוג של אכילה רגשית.

כך, ברגע שנבין את המקור ואת חוסר הרלוונטיות של התגובה האוטומטית שלנו, נייצר מרחב בחירה גדול יותר ואופציות נוספות של התמודדות שעד כה, כל עוד האכילה הייתה אוטומטית, לא היו אופציה עבורנו.

תהליך שינוי הרגלי האכילה הוא סוג של תרגול, שאינו נופל ברמתו מתרגולים רוחניים. היכולת לעצור, להתבונן, לבחון את החלופות ההולכות ומתפתחות, לבחור בתגובה הרצויה ולהבין כי אני הוא היוצר את עולמי (או את גופי), מאפשרת תרגול עמוק ורציף של מודעות. תרגול זה ישפיע וישליך גם על גופנו, ועל תחומים חשובים נוספים בחיינו.

הכותבת היא דיאטנית קלינית, מאמנת להרזיה ואיכות חיים, מנחה קבוצות ויחידים במסעם עם האוכל, הגוף והנפש