 |
/images/archive/gallery/120/232.jpg נועם שיזף.
צילום: נעם וינד  |
|
|
|
|
| ערוץ 1 ושידורי האולימפיאדה: למה זה נראה כל כך רע |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
נועם שיזף
18/8/2004 14:30 |
|
|
|
|
|
|
|
הדבר הכי קל לעשות ב-400 המילים הבאות היה להסתלבט על השידור של הערוץ הראשון מהאולימפיאדה. אתם יודעים, חוסר התיאום בין השידור ביוון לירושלים,
היציאות המוזרות של משה גרטל, הכתוביות המאפנות, כל הקטע הממוחזר הזה. במקום זה, ננסה להסביר מה גורם לשידור בערוץ 1 להיות רע כל כך.
1. הקונספט. אין מה לעשות, ערוץ ממלכתי יחיד לא בנוי לטפל באירוע כמו האולימפיאדה. אם ביורו לא היה אכפת לג'ו בראל להפקיע את כל הערב לטובת המשחקים אז ניחא, אבל באולימפיאדה זה מתחיל להיות אבסורד. אי אפשר הרי לשדר כל היום ברצף, אז עוצרים את השידור אחרי הצהריים לטובת תוכניות ילדים, ובערב בשביל מהדורת מבט והגרלת הלוטו. אלא שמה לעשות, בדיוק בשעות האלו, בסביבות תשע, מתרחשים האירועים הכי טובים באולימפיאדה. וככה יצא שמרוממה שידרו את גרטל משתנק בגמר ה-100 חזה ("היפני ניצח, היפני ניצח!") בזמן שהצופים ראו כבר עשרים דקות קודם, שמה לעשות, היפני אכן ניצח.
ברוממה טוענים שזכויות שידור לאירועים גדולים הולכות בכל העולם לערוצי גדולים (ולא לערוצי נישה), ומביאים כדוגמה את NBC, שמעבירה את המשחקים בארצות הברית. זה נכון, אבל רק חלקית. בארצות הברית כבר לא מעבירים ב-network שידורים ישירים מהאולימפיאדה, ומה שהצופה ב-NBC מקבל זו מהדורה מסכמת, ערוכה היטב, של השיא מאירועי היום. בערוץ 1 מתעקשים לרקוד על כל החתונות, והתוצאה בהתאם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
קיטג'ימה והנסן. היפני אכן ניצח. צילום: אי-פי
|
|
|
 |
|
 |
|
היכולת, או חוסר היכולת
|
|
|
 |
|
|
|
2. היכולת. אין מה לעשות, ערוץ 1 הוא לא ערוץ ספורט. האולפן כל כך מוגבל, כל כך דל, שזה לפעמים עצוב. מנקודת המבט של הצופה, זה בעיקר מרגיז. למה ערוץ 5 יכול לתת מהדורת חדשות מצוינת על האולימפיאדה (אפשר כבר להכתיר את דני ענבר כמיטרד הרשמי של הכפר האולימפי?), וסיכום לא רע לאירועי היום במהדורה המסכמת ב-5 פלוס, ובערוץ 1 יכולים, במקרה הטוב, לנווט בין החסויות?
3. האנשים. שדר זה תפקיד קשה. פרשן זה תפקיד עוד יותר קשה. שניהם צריכים להגיע מוכנים היטב לשידור, לפעול בחן ובסקרנות, לשמור על כימיה אישית, להיות בעלי כריזמה אבל גם מודעים למגבלותיהם. השדר היחיד בערוץ הראשון שעונה על מרבית התכונות האלו הוא אורי לוי. בפרשן כזה עוד לא נתקלתי ברוממה. דוגמה טובה יכול לספק להם עודד קטש.
בכלל, ערוץ 1 שלח רק שלושה פרשנים לאתונה – יואב ברוק, ג'קי וישניה ויעל ארד, ככה שעל כימיה עם השדר, הנמצא במרחק אלפי קילומטרים, אין מה לדבר. אבל הבעיה העיקרית היא בסגנון. בעת שידורי האופניים ביורוספורט, השדר והפרשן סיפרו על הדרך שהרוכבים עוברים, הוסיפו קטעים משעשעים שראו בכפר האולימפי, ונתנו תחושה טובה של החגיגה הגדולה שבמסגרתה מתקיים המקצוע הספציפי, הלא כל-כך מעניין כשלעצמו. בין שידורי המשחים מהבריכה האולימפית סיפר הפרשן על בני משפחות של הספורטאים שרומו על ידי סוכנות נסיעות מקומית, ועל שאר זוטות בהן נתקל באתונה. גם זה הוסיף הרבה לשידור.
הפואנטה היא מה השדרים והפרשנים של היורוספורט עושים ברגעים הגדולים באמת, בשיא המשחה או המירוץ: הם מורידים קצת את הווליום. לפעמים הם אפילו שותקים לשניה. כי הפרשן, שנון ככל שיהיה, והשדר, מבריק ככל שיהיה, הם רק תוספת לעניין המרכזי, שהוא הספורט. אבל לכו תנסו להסביר את זה בערוץ הראשון.
|
|
|
|
|
|
|  | | מירי אליקים ונדב טמיר באולפן. כל כך מוגבל ודל שזה עצוב. צילום ארכיון | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
